הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

עוקבים: 26

החל מפברואר 2014

אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אני לא מאמינה באלוהים, אבל מאוד אוהבת לוגיקה. אז אם: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואם: לכל אחד בחייו יש פרטים קטנים, ואם: הפרטים הקטנים של כולנו הם דומים, שלא לומר, כמעט זהים. ואם: אלוהים נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו באופן שווה. אז: לפי ההיגיון שלי, אין באמת הבדלים משמעותיים בין בני האדם.

19/07/2017

אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אני לא מאמינה באלוהים, אבל מאוד אוהבת לוגיקה.

אז אם: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים,

ואם: לכל אחד בחייו יש פרטים קטנים,

ואם: הפרטים הקטנים של כולנו הם דומים, שלא לומר, כמעט זהים.

ואם: אלוהים נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו באופן שווה.

אז: לפי ההיגיון שלי, אין באמת הבדלים משמעותיים בין בני האדם.

IMG_7567

גם הלימונים שווים ומקשטים את הקיר של פיצל’ה הנהדרת על גבול בני ברק רמת גן, שמלאה תמיד במשפחות חרדיות. מסתבר שגם משפחות חרדיות מבלות. 

בשבוע שעבר הייתי בסיור מרתק בבני ברק החרדית. על פניו, זוהי חברה שונה בתכלית מהחברה בה אני חיה. הקודים שונים, מסלול החיים שונה והלבוש בטח שונה.  העובדה שאני, כחילונית, מצטרפת לסיור בבני ברק במטרה לראות עולם אחר, יושבת על ההנחה שאנחנו שונים, שהם ככה ואנחנו אחרת. אפשר להקביל את זה לטיול שעשיתי, למשל, באיזור האמיש באוהיו, או, לחילופין בביקור בכפר ערבי.

הרעיון בביקורים ובסיורים כאלה, הוא נפלא. מדובר בניסיון לקירוב לבבות, בהיכרות, בניסיון להבין, לתקשר,לחבר. אבל הם נבנים על כך שרובנו עסוקים רוב הזמן בלבדל את עצמנו מאחרים.

נעמה עידן המופלאה, שהדריכה אותנו בסיור, מגדירה את החברה החרדית כחברה שמציבה לעצמה גבולות מאוד ברורים שמבוססים בעיקר על מה לא:  לא עושים את זה, לא משתמשים בזה, לא מתנהגים כך וכך, לא הולכים לפה ולא לשם, ועוד כיוצא באלה מיני לאווים ואיסורים למיניהם, שכל משמעותם בידול.

ועם זאת, כשנעמה שוזרת בתוך ההסברים שלה על ה”חברה החרדית”, סיפורים על על הילדים, על השיחות שלה עם אמא שלה, עם חמותה ועם בן זוגה, אני שומעת בדיוק אותם דברים שאני שומעת מחברותיי ומבני משפחתי.

IMG_7566

בית הכנסת איצקוביץ בבני ברק. אפשר להתפלל גם בשלוש בלילה, אם במקרה החמצת ערבית. 

כשהסתתובבנו ברחוב הראשי שוקק החיים (באחת עשרה בלילה!) והצצנו לתוך בית הכנסת, לחנויות, למאפיות, למעדניות ואפילו לחלונות הבתים, הייתי מסוקרנת. התעסקתי במה אני לא ובמה הם כן. באופן אוטומטי הסתכלתי על המעילים הארוכים של הגברים ואמרתי לעצמי “מה הם, משוגעים? בחום הזה? למה?”

הסתכלתי על הנשים הרכוסות והלבושות עד צוואר, מטיילות עם עגלה שבה לפחות שני פעוטות, ומאחוריהן עוד קבוצה של ילדים שכבר הולכים בעצמם ואמרתי לעצמי, “כמה ילדים אפשר לעשות? מה איתה? מה עם החיים שלה?”

הסתכלתי על נערים צעירים שיוצאים מישיבה בעשר בלילה ורק אז יש להם זמן פנוי ואמרתי לעצמי “מה, אין להם ילדות, נעורים? הכל זה רק ללמוד?”.

ואז עצרתי לרגע. עמדתי בשקט ברחוב והתבוננתי בפרטים הקטנים, הרי שם מצוי האלוהים. הסתכלתי על האמא עם הילדים וראיתי שהיא רוצה בדיוק כמוני, שיהיה לילדים שלה טוב, ראיתי שהיא דואגת להם, רואה אותם.

ראיתי את הגבר במעיל הארוך והכובע שסוחב את שקיות הקניות שלו וראיתי, שכמו האיש שלי שעובר במאפיה ומביא דברים טעימים הביתה, גם האיש במעיל הארוך, רוצה שיהיה אוכל טעים בבית ואולי אף להפתיע את זוגתו בסוף יום ארוך של עבודה ולימודים.

IMG_7587

פינוק לשבת ממאפית הצבי הנפלאה. גם חרדים אוהבים פינוקים לשבת. גם אני!

ראיתי את הנערים שהולכים בקבוצה וצוחקים ביניהם ונזכרתי במתבגרים הפרטיים שלי ובקבוצות מתבגרים בכל העולם, שבאופן בסיסי נראות אותו דבר בדיוק. איך הם מדברים ביניהם, אבל העיניים מסתכלות לצדדים ובוחנות את העולם ואת עצמם מולו.

ראיתי את המוכרים בחנויות שמשרתים את לקוחותיהם ורוצים שהעסק שלהם ירוויח, ראיתי את העובדים במאפיות שמזיעים מעל לתנורים ועומלים כדי להרוויח את לחמם. חשבתי על עובדי הייצור במפעלים שעבדתי בהם והם נראו לי אותו דבר בדיוק, חוץ מהכיפה השחורה על הראש והציציות שמציצות מתחת לחולצה.

סוג ההתבוננות הזה נכון לכל מקום ולכל חברה שאני נתקלת בה. זאת התבוננות שמייתרת הבדלים, שמוציאה עוקץ מסכסוכים, שממתנת שנאה, שמעדנת מחלוקות.

אז היה לי נעים ככה סתם לעמוד בלב בני ברק ההומה ולהתבונן.

מעדניה קטן

סלטים  במעדניי זהבה – ריח של דגים מלוחים ומעושנים, מתערבב בריח החמין שמתבשל על הסיר הענק. אגב, אין תעודת כשרות רשמית, וזה לא מפריע לאלפי הקונים

היה לי נעים לסייר עם נעמה, יחד עם הבלוגריות האלופות של סלונה, ואני מזמינה אתכם לבקר אותה בדף הפייסבוק האישי שלה, בדף שלה “מאחורי השטריימל” , ששם נעמה אוהבת שחילונים שואלים שאלות על חרדים וחרדים על חילונים. נעמה היא אישה נדירה וטוב שיש נשים ואנשים כמוה שעוזרים בתיווך, שמראים שבסוף היום, אין הרבה הבדלים – בטח לא כאלה שצריך לצאת למלחמה עבורם.

מי יתן שהפרטים הקטנים יביאו שלום עלינו ועל כל העולם כולו.

IMG_7578

במסעדת “שלייקעס” המיתולוגית הזדמנה לנו פגישה מרתקת  עם הכתבים של “בחדרי חרדים” . יש גם לובי נשי באתר. כנסו כנסו.

אהבתם את מה שקראתם? רוצים לקרוא עוד ? לחצו על הכפתור “עקבו אחריי” למעלה משמאל. 

רוצים להכיר אותי טוב יותר? בקרו אותי בדף הפייסבוק שלי או באינסטגרם

 

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה