הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

עוקבים: 26

החל מפברואר 2014

“מה אתה חושב שקורה אחרי שמתים?”, שאלתי אותו. “כלום”, הוא השיב. “נגמר הכל. נרקב וזהו. אין משהו נפרד מהגוף, הכל זה מכלול וכל אחד תלוי בשני. אז כשמתים מתים”. “אתה מפחד מהמוות?” שאלתי עוד. “לא, אני מפחד מהסוף, מהסבל של הגוף, מהחנק. אני מפחד להיות במצב שלא מכבד אותי”. אלה השיחות שלי עם ניסן לאחרונה ואני מודה לו על שהוא מאפשר לי לשאול אותו הכל.

24/08/2016

“מה אתה חושב שקורה אחרי שמתים?”, שאלתי אותו.

“כלום”, הוא השיב. “נגמר הכל. נרקב וזהו. אין משהו נפרד מהגוף, הכל זה מכלול וכל אחד תלוי בשני. אז כשמתים מתים”.

“אתה מפחד מהמוות?” שאלתי עוד.

“לא, אני מפחד מהסוף, מהסבל של הגוף, מהחנק. אני מפחד להיות סיעודי ולהיות במצב שלא מכבד אותי”.

“אז על כמה זמן אנחנו מדברים?” הקשיתי.

“כמה חודשים”, הוא ענה בענייניות האופיינית לו.

ככה זה עם ניסן. אפשר לדבר על הכל, כולל המוות – נושא שמפחיד ומרתיע את רוב האנשים בתרבות המערבית –  ואני מודה לו שהוא מאפשר לי לשאול את השאלות שמסקרנות אותי וגם עונה לי בגילוי לב ובכנות.

ניסן מרפסת

הכי כייף לשבת עם ניסן על המרפסת ולשתות קפה קר שהוא יודע להכין בצורה מושלמת. 

את ניסן פגשתי לפני כשלוש לשנים כששמעתי שהוא מגדל תרנגולות חופשיות ומאושרות בחצר ביתו ובאתי לקחת ביצים. התיידדנו די מהר וכל פעם שהייתי באה, הייתי שומעת ממנו עוד על עצמו, על חייו, על מה שהוא יודע לעשות ועושה, ומדובר בכמעט הכל. מבשל מדהים, עושה גבינות, תופר, אוסף בצורה מקצוענית ורבת ידע כלי בית היסטוריים, כשהוא יודע בדיוק מאיזו תקופה וכמה הם מיוחדים וכולי, מרפד רהיטים, קורא ספרים, יודע הכל על הכל. איש נדיב, חם מזג עם לשון חדה במיוחד, שאותה מאזן בנועם ההליכות שלו, בן זוגו האהוב, רובי.

ניסן בית 3

חלק קטן מאוסף הכלים המרשים של ניסן – הוא יודע עליהם הכל. 

לפני כשנתיים ניסן הראה לי גוש שצמח לו בחלק האחורי של הרגל וסיפר לי שזה כנראה סרטן ושצריך להוציא את זה. כשדיברנו עוד ואני שאלתי אם צריך להוריד לו את הרגל, הוא אמר שגם אם כן, הוא מעדיף למות ולא להיות מוגבל גופנית.

מסתבר, כפי שניסן פירט לי ברמה של אונקולוג,  שמדובר בסרטן של הרקמות הרכות המכונה ליפוסרקומה, שברוב המקרים הוא בר טיפול, לא אלים ורוב החולים מתגברים עליו וממשיכים בחייהם. ניסן, כמו בחיים, גם במחלה: הוא איש מיוחד מאוד.

במשך שנתיים ניסן עבר טיפולים של הקרנות, כימותרפיה ממינים שונים, שאפילו הראו תוצאות לא רעות בשלב מסויים, אבל ביוני האחרון הודיעה לו האונקולוגית בצער כי לא ניתן לעשות דבר. הסרטן מפושט כבר, יושב על הריאות ואף ניקב חור באחת מהן.

באותו יום ניסן חזר הביתה, שרף את כל המסמכים הרפואיים שלו ובפתיחות שאין כמוה, סיפר לכולם שהוא גוסס והכל עניין של חודשים. וכשאני מדברת על פתיחות אני מדברת, למשל,  על התמונות המגרות של האוכל שהוא מכין לעצמו בבוקר וקורא לו “ארוחת בוקר של גוססים”.

כשביקשתי ממנו רשות לכתוב עליו, הוא אמר שאין שום בעיה. כשביקשתי לצלם, הוא לא הרשה. “זה יותר מדי חשיפה בשבילי – הצילום”, הוא אמר לי. צחקתי בקול רם, כי בתור אחד שמפרסם פוסטים על המוות ועל המחלה ועל הטיפולים ומשתף את כל מי שרק רוצה בכל מה שעובר עליו, מצחיק שדווקא תמונה נחשבת אצלו חושפנית.

“אני חייב לשמור על המשקל, אז אני אוכל כמו חזיר בכוח”, הוא מספר לי. “אוכל שמן, עשיר, טעים, שבכל תקופה אחרת הייתי שומר על עצמי מפניו ועכשיו בכלל לא בא לי לאכול אותו, אבל אני חייב, אז אני רושם לי תזכורות מתי לאכול ומה”. והוא יודע להכין אוכל, חברה’. הוא יודע להכין אוכל אמיתי, דקדנטי, שאת רובו אני לא אוכלת כי הוא מבשל כל חיה אפשרית, אבל תמיד ביצירתיות, בתשוקה, באהבת חיים ואדם.

אוכל ניסן 2

האיש יודע להכין אוכל

אוכל ניסן 1

יאמי

ובינתיים ניסן אכן מצליח לשמור על המשקל ועל חיוניות וזה אפילו מעצבן אותו כי כל מי שרואה אותו אומר לו “וואו, אתה נראה מצויין. לא רואים שאתה חולה בכלל”. וזה נכון, אבל הוא כן.

בניגוד לניסן, אני מאמצת את התפישה הבודהיסטית שאומרת “אין סוף ואין התחלה והתודעה היא נצחית”. הגוף מתכלה והתודעה היא אנרגיה שנשארת במרחב עד שהיא מוצאת גוף כדי לממש את הקארמה שלה. זה יותר קל לי כשגופם של אנשים יקרים לי מתכלה לי מול העיניים. כשעידית נפטרה, כתבתי על כך שהתודעה שלה נמצאת איפה שהוא ובטוח מצאה מקום נפלא להיות בו.

כשהגוף של ניסן מתכלה לי מול העיניים, אני חושבת על התודעה הצבעונית והמופלאה שלו ומדמיינת דמויות שהיא יכולה להתגלגל אליהן.

ובינתיים אני מודה לו על השיחות שלנו, על ביתו המזמין, על ליבו הפתוח והכן, על מה שהוא לימד אותי, על מי שהוא. זכיתי.

ובגלל שהוא לא נתן לי לפרסם תמונה שלו, אני מקשטת את הפוסט הזה בתמונות מהבית המשגע שלו ושל רובי. 

בית ניסן 2

 בית רחב, לב רחב

דנקן

דנקן ההורס שאומץ על ידי ניסן ורובי כשהיה כבר בן 10 וננטש על ידי בעליו הקודמים. זה לא כלב, זה דב. 

אהבתם את מה שקראתם? רוצים לקרוא עוד ? לחצו על הכפתור “עקבו אחריי” למעלה משמאל. 

רוצים להכיר אותי טוב יותר? בקרו אותי בדף הפייסבוק שלי או באינסטגרם

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה