הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

הפער בין מה שאני חושבת ומרגישה ובין היכולת שלי לבטא את זה במילים הוא גדול מדי. מה יש לי עוד לומר? ולמה? מה זה חשוב מה יש לי להגיד, ולמי? הכל כבר נאמר ומה יש לי להוסיף? אלה הם רק חלק מהמשפטים שרצים לי בראש בחודשיים האחרונים ועוצרים את כתיבתי. מזל שכבר שנים אני נוסעת פעם בחודש לשמוע בצמא הרצאות במוזיאון תל אביב ופשוט עף לי הגג. אין מילים אחרות לתאר את מה שקורה לי שם כל פעם מחדש.

07/05/2016

הפער בין מה שאני חושבת ומרגישה ובין היכולת שלי לבטא את זה במילים הוא גדול מדי.

מה יש לי עוד לומר? ולמה?

מה זה חשוב מה יש לי להגיד, ולמי?

הכל כבר נאמר ומה יש לי להוסיף?

אלה הם רק חלק מהמשפטים שרצים לי בראש בחודשיים האחרונים ועוצרים את כתיבתי עוד לפני שאצבעותיי נוגעות במקלדת. נמנעתי מלכתוב. בשנת בצורת יש עצירת גשמים. לי יש עצירת כתיבה.

מזל שכבר שנים אני מנויה על סדרת ההרצאות המופלאה במוזיאון תל אביב “תנך ואומנות בכפיפה אחת” . פעם בחודש, אני נוסעת עם כמה מבני משפחתי כדי לשמוע בצמא את ההרצאות ופשוט עף לי הגג. אין מילים אחרות לתאר את מה שקורה לי שם כל פעם מחדש.  

מזל שבשישי האחרון שמעתי את נפתלי קליקסברג מדבר על האדמו”ר מנחם מנדל מקוצק. מי הוא היה, מתי הוא חי ועל קצת מציטוטים שנאמרו בשמו, אפשר בקלות לחפש באינטרנט.  נפתלי קליקסברג דיבר  על הביוגרפיה שלו, אבל מה שאותי תפס בכל הכוח זה העובדה שהוא לא השאיר אחריו כתבים בכלל.

מה שהשאיר אותי ללא מלים היא הסיבה:

מנחם מנדל מקוצק היה איש קיצוני. אחת האמרות המיוחסות לו היתה “רק סוסים הולכים באמצע הרחוב. בני אדם הולכים בקצוות”. הוא היה קיצוני בדרך שבה לימד, בדרך שבה נהג בתלמידיו, קיצוני במצבי הרוח שלו וקיצוני חסר פשרות ביחסו לאמת.

הוא לא כתב משום שהפער בין המחשבות והרעיונות שעלו בראשו לבין המילה הכתובה היה, לטעמו, גדול מדי וחוטא לאמת. ברגע שלוקחים את המחשבה, שהיא כמו בועה טהורה ושקופה, ושמים עליה מילה: זוהי כבר לא אמת צרופה. זה מעין עיוות.

הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר. הבנתי למה תמיד כל כך קשה לי לכתוב. הבנתי למה כל מה שאני כותבת נראה לי “על יד”. הבנתי למה סופרים ומשוררים סובלים. הבנתי למה ציירים, מלחינים ופסלים סובלים. כי לא משנה מה תכתוב/תצייר/תפסל/תלחין, זה תמיד יהיה “על יד”.

אין מה לעשות, יש דרך לעשות בין ה”המדיות” של המחשבה והרגש לבין הביטוי החיצוני שלהם. ובדרך משהו הולך לאיבוד. מי שקנאי לאמת, מי שעוצמת הרגש שלו גדולה מאין כמוה – לא יכול להיות אף פעם מרוצה לגמרי מהיצירה שלו.

אז אמרתי לעצמי, בחייאת, דניאלה. תוותרי, תניחי, תשחררי. אז זה לא יהיה בדיוק, אז יהיה פער. מה, את רוצה למות בחדרך, לבדך, בדיכאון כמו מנחם מנדל? את לא כזאת.

נכון, אני לא כזאת, אני לא גאון, אני לא קנאית, אני לא קשה ואני גם לא דיכאונית. והמילים שלי הן שלי ואם הן תורמות ולו לאדם אחד בעולם להגיע לתובנה, לחייך, להרגיש שהוא לא לבד – דייני.

שחררתי. כתבתי.

800px-Menachem_Mendel_from_Kock_grave

בתמונה:  הקבר הגדול של: רבי מנחם מנדל (מצבה שלישית משמאל), שנים מבניו – רבי דוד (משמאל לו) ורבי בנימין (מימין לו), נכדו רבי יעקב יושע (מצבה ראשונה משמאל) וחתנו רבי דוב זאב (מצבה ראשונה מימין) בבית הקברות היהודי בקוצק (יאיר ליברמן – מתוך ויקיפדיה)

אהבתם את מה שקראתם? רוצים לקרוא עוד ? לחצו על הכפתור “עקבו אחריי” למעלה משמאל. 

רוצים להכיר אותי טוב יותר? בקרו אותי בדף הפייסבוק שלי או באינסטגרם

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה