הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

במסגרת יציאתי לעולם העצמאות, חשבתי לעצמי שבמקביל לפיתוח עסק האימון שלי, אמצא לי איזו משרה של יומיים בשבוע לייעוץ או לניהול משאבי אנוש. זאת יכולה להיות חברה קטנה שצריכה רק משרה חלקית, או קיבוץ, ששם המשרות של משאבי אנוש הן תמיד חלקיות מאוד. זה יהווה לי איזה עוגן, אמרתי לעצמי. והתחלתי גם בחיפוש קונבנציונאלי דרך אתרים רלוונטיים, דרך קשרים וכדומה, וגם המשכתי בעבודה הקארמית שלי בחיבורים, שזה כבר נושא לפוסט אחר לגמרי…

והנה לא מזמן ניגשתי לראיון עבודה למשרה שהתאימה למסגרת ששמתי לעצמי. היתה פגישה נחמדה, צחקנו הרבה, ויצאתי בהרגשה טובה למדי.

והנה אתמול, טלפון. הקול מצידו השני של הקו נשמע אוהד: “דניאלה הי, זאת…. מ…. אנחנו מאוד רוצים להודות לך שבאת והגשת מועמדות, אבל החלטנו לא להתקדם איתך לשלב הבא”. הייתי מאוד מנומסת ומפרגנת ואמרתי: “סבבה, תודה על ההזדמנות, היה מאוד נעים ואני מאחלת לכם בהצלחה”. ובפנים, הלב התכווץ לרגע ואפילו עלתה לה לחלוחית בעין.

מה שמעניין הוא שהשיחות האלה מאוד מוכרות לי –  אבל מהצד השני. ליבי היה עם אותה גברת שהיתה צריכה לומר לי את המילים האלה, כי אני מכירה כל כך טוב את תחושת הכיווץ בגוף כשצריך להודיע למישהו על כך שהוא לא התקבל.

בתור מנהלת משאבי אנוש ב-11 שנה האחרונות, ראיינתי מאות ואלפי מועמדים למאות משרות. די בהתחלה התחוור לי שלא כולם מתאימים להכל ושחייבים לבחור(!) וגם להודיע ש”לא”… וגם לא פעם, מי שחשבתי שהוא או היא מתאימים, לא באמת התאימו. כי בהשמה, כמו בהשמה, רב הנסתר על הגלוי, ורבים הפקטורים המשפיעים על ההתאמה והקליטה בחברה מאילו שאנו מסוגלים לבדוק. דוגמא קטנה לפקטורים שקשה מאוד לבדוק ולצפות מראש:

1. המנהל הישיר שמאוד אהב את המועמד/ת הודיע על עזיבה חודש אחרי הקליטה.

2. הקולגה, שלא היה נוכח בראיונות, ושמהווה גורם משפיע מאוד במחלקה, לא ממש מסתדר עם העובד החדש.

3. אני מאוד התחברתי למועמדת אז קראתי, בצורה לא מודעת, את מה שרציתי לקרוא באבחון, ובאורח פלא לא שמתי לב לשורות שבישרו רעות.

4. העובדת החדשה מעולה במה שהיא עושה, אבל לא ממש מסתדרת חברתית, אוכלת לבד צהריים. מרגישה מנותקת.

5. דווקא התכונה שבגללה גייסתי את המועמדת מתבררת כאבן הנגף שלה, למשל, היה לי מאוד חשוב יסודיות וירידה לפרטים, אבל היא מתבררת כאחת שלא מסוגלת להרים את הראש מהפרטים ונתקעת על כל מספר וגרף כאילו הם מהות הכל.

אני יכולה לחשוב על עוד עשרות סיבות לכך שהשמה לא תצליח, גם אם המועמדים שבחרתי מאוד מתאימים. אז לכל מי שעוסקת בהשמה ובגיוס, אני תמיד אומרת שני דברים: א. זה תמיד יותר מזל משכל, וב. ענווה (אנחנו לא יודעות הכל).

אבל אני מרגישה שקצת התרחקתי ממה שבאמת באתי לומר וזה לא סתם. כי כשאני נמצאת בצד השני של המתרס ואומרים לי לא, זה ממש לא נעים. ועולות כל כך הרבה שיחות בתוך הראש המבולבל שלי.

אני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי דברים שאמרתי למועמדים שנדחו, לחברים וחברות שחוו את אותה חוויה ולאנשים שמתייעצים איתי לגבי חיפוש עבודה: ש”זה שאת לא מתאימה לעבודה הספציפית הזו לא אומר שאת לא טובה, נפלאה ונהדרת לעבודה אחרת”, ש”זה כנראה לא היה צריך לקרות כרגע”, “כנראה שאת לא רצית את זה באמת”וכיוצא באלה ניחומים.

ואני גם אלופת ההדחקה וגם מעולה בלספר לעצמי סיפורים: “ממילא לא ממש רציתי את זה”, אני אומרת, “טוב נו, כנראה שזה אומר שאני צריכה להתמקד במשהו אחר” וכיוצא בזה אגדות. בסוף בסוף, קצת הופתעתי מהתשובה של אותו מעסיק וכן, קיבלתי סטירה לאגו.

אז אני אומרת תודה גדולה מאוד לאותו מעסיק. כי ממה שלמדתי ממוריי הבודהיסטים, המקומות הקשים שלנו, אותן סטירות לחי מצלצלות שאנו חוטפים מדי פעם, הם הם המגדלורים הכי מאירים שלנו. הם שופכים אור על נקודות חשוכות שלא התבוננו עליהן קודם, או ששכחנו לטפח אותן.

במקרה שלי המגדלור האיר לי כמה דברים, אבל החשובים מביניהם הם הענווה והמוטיבציה האמיתית לבחירות שלי, כלומר, האמת הפנימית.

לאותו ראיון מדובר ניגשתי יהירה ובטוחה שאני המתנה הכי גדולה לאותו מעסיק (מסתבר שלא). ניגשתי גם מתוך כוונה להתפרנס ממשהו שיהיה לי בטח קל ואעשה אותו “על הדרך” ולא מתוך רצון אמיתי לעשות טוב באותו מקום, שזאת האמת הפנימית שלי.

ואז נזכרתי בתמונה שלי ליד מגדלור ב-Cape Ann וכמה הייתי מאושרת שם. אז תודה לסטירה, תודה לקושי, תודה לכאב. תודה למגדלור.

דניאלה מגדלור דחוס

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה