הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

מהיום שהפכתי לאמא, היו לי תהיות לגבי האימהוּת שלי. היא לא דמתה לאימהוּת של אמא שלי וגם לא לאימהוּת של גיסותיי ושל חברותיי ותמיד הרגשתי שמשהו בי לא בסדר. אהבתי ועדיין אוהבת את הילדים שלי עד כאב, אבל הם מעולם לא היו מרכז חיי… חייתי את חיי והם היו שם איתי.

13/08/2015

זהו פוסט על  שמחה גדולה, חרטה עמוקה, עצב, התרגשות, דמעות, צחוקים והתרוממות רוח. זה פוסט על אמא שהבן הגבוה, היפה, החד, החכם, הווכחן הבלתי נלאה, המוּאר והשפוי מעין כמוהו שלה –  בן 20 היום!

הפוסט הזה הוא לא עליו, כי כמו שאתם יודעים, אני כותבת רק על עצמי, אבל יום ההולדת שלו מספק את ההזדמנות להתבוננות ולרטרוספקטיבה – והפעם על אימהוּת. איזו מין אמא הייתי ואיזו עכשיו, ומה קרה בעשרים שנה שחלפו?

מהיום שהפכתי לאמא, היו לי תהיות לגבי האימהוּת שלי. היא לא דמתה לאימהוּת של אמא שלי וגם לא לאימהוּת של גיסותיי ושל חברותיי. תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי. אהבתי ועדיין אוהבת את הילדים שלי עד כאב, אבל הם מעולם לא היו מרכז חיי, לא דאגתי להם יותר מדי – תמיד סמכתי עליהם, גם כשהיו מאוד קטנים, לא השקעתי יותר מדי בחוגים/צעצועים/טיולים/מוזיאונים, הייתי מעורבת מעט מאוד במה שקרה בגן או בבית ספר, כמעט אף פעם לא הכנתי איתם שעורי בית וזה גם לא ממש עניין אותי אם הם עושים או לא… חייתי את חיי והם היו שם איתי.

היום אני כבר לא שופטת את עצמי לחומרה – גם כי אני מבינה שזאת מי שאני, וגם כי אני רואה כמה מופלאים הילדים שלי וכמה יפה הקשר ביני לבינם. אולי בכל זאת עשיתי משהו בסדר ?

בשנים הראשונות של האימהוּת שלי היה בי המון כעס, תסכול ופחד. לא הייתי מרוצה מחיי, לא היתה לי רווחה כלכלית, זוגית או נפשית ואני מניחה שהרבה מהכעס והעצב שלי דבקו בבני, ובבתי, שהגיעה שנתיים וחצי אחריו.

הלב שלי מתכווץ מחרטה ועצב כשאני נזכרת שנתתי לו מכה על היד, שצעקתי עליו ללא סיבה, שרבתי עם אבא שלו בחדר הסמוך והוא שמע הכל, נבהל וצעק “די כבר”, שהתעקשתי איתו על שטויות, שתפסתי אותו בכוח ביד כשלא היה מוכן ללכת להתקלח, שלא נשארתי עוד כמה דקות בגן כשהוא התחנן שאשאר, כשנשארתי בעבודה שעות על שעות ולא רציתי לחזור הביתה, שהיו ימים רבים כל כך שלא היה לי פנאי נפשי להיות איתו באמת.

החרטה והאשמה מהשנים האלו מלוות אותי עד היום ולעיתים אני מרגישה שהן ממש מנהלות את מערכת היחסים שלי עם ילדיי. אבל אני עובדת על זה ומפרקת את זה כל יום קצת. המאמנת האהובה שלי, רימה ויזלמן, שאלה אותי איזו אמא הייתי אם לא הייתי כל כך אשֵמה? אמרתי לה שאם לא הייתי כל כך אשֵמה, בודאי שהייתי אמא כייפית! וזה נכון, כי אני ממש אמא כייפית – מצחיקה וצוחקת, קלילה ונדיבה. אני גם יודעת להקשיב ולהכיל, לשתף ולהשתתף, לתת מרחב וגם לחבק חזק חזק.

וכשאני מבינה שגם הדברים האלה הם חלק מהאימהוּת שלי, אני נזכרת בשירים ששרתי לילד שלי לפני השינה, בליטופים שליטפתי אותו בגב, בריקודים שרקדנו ביחד בסלון, בחתלתולים העזובים שאספנו והאכלנו, באחרי הצהריים הקסומים בבריכה, בגשם המטאורים שראינו יחד בקלעת נמרוּד ובנחשול האהבה שהציף אותי באותו רגע שראיתי אותו לראשונה, עטוף בחיתול לבן ועיניו החומות העגולות מביטות בי בסקרנות ובפליאה.

הפוסט הוא לא עליך, בן יקר שלי, אבל אני מברכת אותך שתהיה האריה שאתה, שתאהב, שתצחק, שתהיה חופשי מאשם, פחד וכעס ושמלאכי ציפורים מעליך ילוו תמיד את צעדיך.

IMG_20150719_111347

Sunshine

 אהבתם את מה שקראתם? רוצים לקרוא עוד: לחצו על הכפתור “עקבו אחריי” למעלה משמאל. 

רוצים להכיר אותי טוב יותר? בקרו אותי בדף הפייסבוק שלי או באינסטגרם

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה