הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

סוף שבוע אחד בחודש מאי לקחתי את עצמי ואת מטלטלי וטסתי לסלובניה. גיליתי שם נופים קסומים, אנשים צנועים ונעימים וגם המון מים. גיליתי שם את אורית – חברה נפלאה ומנהלת נדירה. אומרים שנשים מנהלות אחרת מגברים. אני לא יכולה לחתום על זה, אבל אורית היא אישה ואם כך נשים מנהלות, אז בלי לפגוע בחבריי המנהלים הגברים ומבלי להלחיץ את חברותיי הנשים – עדיף שנשים ינהלו את העולם.

24/06/2015

סוף שבוע אחד בחודש מאי לקחתי את עצמי ואת מטלטלי וטסתי לסלובניה.

סלובניה היא בהחלט פינת חמד מתוקה להפליא אי שם בין אוסטריה, איטליה וקרואטיה, אבל הסיבה שנסעתי היתה לבקר את אורית חברתי, שקבעה שם (באופן זמני) את מקום מגוריה ועבודתה. את אורית הכרתי בחוליות, מקום העבודה הקודם שלי, ולאחר עזיבתי נשארנו חברות – אבל מרחוק. הביקור היה הזדמנות מצויינת להיות ביחד רק שתינו.

IMG_20150522_194113

רק שתינו

לפני כשנה אורית יצאה לנהל את השלוחה של חוליות בסלובניה. המפעל יושב בכפר קטן בשם חוריול – כ-25 דקות נסיעה מלובליאנה הבירה – וכשהגעתי לשם, לא האמנתי שככה נראה מפעל. המבנים נראו כמו מבני הכפר שמסביב, הכל היה נקי ומסודר ורק הסחורה שעמדה בחוץ, הסגירה את העובדה שזהו מפעל תעשייתי.

חוליות סלובניה משרד

זה מפעל זה? 

כשנכנסנו פנימה ראיתי שזה באמת מפעל לכל דבר ועניין. אני אוהבת תעשייה. אני אוהבת פסי ייצור ומכונות, אוהבת לראות שבקצה אחד נכנס חומר גלם ובקצה השני –  הרי זה פלא – יוצא מוצר שמשרת אנשים, שבונה חיים – גם אם זה מוצר בסיסי ונחבא בקירות כמו צינור ביוב, מרזב או סיפון מתחת לברז. אני גם אוהבת להתבונן במנהלים, בצורת הניהול שלהם, מה הם מביאים מעצמם, איך הם מסנכרנים בין כל הפונקציות השונות  בארגון, איך הם מניעים אנשים ואיזה סוג של קשרים הם יוצרים עם העובדים שלהם.

אומרים שנשים מנהלות אחרת מגברים. אני לא יכולה לחתום על זה, אבל אורית היא אישה ואם כך נשים מנהלות, אז בלי לפגוע בחבריי המנהלים הגברים ומבלי להלחיץ את חברותיי הנשים – עדיף שנשים ינהלו את העולם.

כדי להבין כמה מופלאה ואמיצה היא אורית, צריך להבין את הרקע. המפעל בסלובניה הוא מפעל קיים, שבשנים האחרונות נקלע לקשיים וחוליות רכשה אותו כדי להתקרב לשוק האירופי. אורית נשלחה מטעם חוליות לנהל את המפעל. היא לקחה על עצמה לנהל 45 עובדים סלובנים שחלקם הגדול לא מדבר אנגלית ושתרבות העבודה שלהם שונה וזרה לתרבות הישראלית. היה עליה להקים צוות ניהולי שיעבוד בצורה נכונה ובשיתוף פעולה, לשקם את רוחם של העובדים שחוו שנים קשות של הפסדים וייאוש, להפעיל קווי ייצור ישנים, לטפל במערך מסחרי שעובד לפי קודים משונים, וכמובן, להביא את המפעל לרווחיות.

כל זאת לגמרי לבד, בלי להכיר נפש חיה אחת באיזור (בסלובניה אין יהודים ואין ישראלים) ובלי משפחה שתחכה בסוף היום בבית עם איזה ארוחה, חיבוק, שיחה… אמיצה, כבר אמרתי?

למזלה, אורית גדלה במשפחה מופלאה, שנתנה ונותנת המון כוחות ויש לה המון חברי נפש  שנמצאים איתה בליבם, בהודעות הווטסאפ ובשיחות הסקייפ. יש לה תושייה, אומץ, מחוייבות טבעית וסוג של ביטחון תמידי שהכל יהיה בסדר. יש לה גם לב ענק ויכולות תקשורת נהדרות. הצוות שלה לא רק מכבד אותה, אלא אוהב אותה, עובד בשבילה ואיתה וזה פשוט תענוג לראות. יש לה גם המון אתגרים וקשיים והיא בהחלט חווה בדידות, כמו כל מנהל שנמצא לבדו בראש הפירמידה, אבל הדרך בה היא מתמודדת עם כל זה היא מעוררת השראה עבורי.

למזלי,   היא חברה שלי. למזלי, חוץ מלראות את המפעל, היא גם לקחה אותי לטייל במדינה היפהפיה הזו. למזלי, היו לנו שעות רבות של נהיגה ושיחה.

נסענו להרי האלפים היוליאנים המושלגים ואפילו נקלענו לסופונת שלג. נסענו לגבול איטליה, לארץ הוורדים והכרמים, נסענו לפירן שעל חוף הים האדריאטי הכחול כחול כחול. ראינו אגמים צלולים מעין כמותם, נהרות ונחלים בכל פינה, יערות סבוכים ירוקים וקסומים. פגשנו סוסים לבנים לפיצאנרים אציליים רועים להם בשלוות עולמים באחו ירוק עם פרחים סגולים קטנים כאילו אין מלחמה בעולם. אכלנו טוב. טוב מאוד. נהנינו מהניקיון המופתי בכל מקום, מהאדיבות ומהצניעות הסלובנית  ומהתרבות שמכבדת פנאי לא פחות משהיא מכבדת עבודה.

יעל ושלג

מבט מלמטה על האלפים היוליאנים המושלגים  ועל היעל המקסים ששומר על האגם הצלול 

ורדים ויין

ורדים ויין – על גבול איטליה סלובניה

ים כחול סירה

ים כחול, סירה. פירן – עיר חוף קטנה ומטריפה

סוסים לבנים

כמו אין מלחמה בעולם – סוסים אציליים ליפצאנרים בעיר ליפיצה. נולדים חומים או שחורים ובגיל 5 הופכים ללבנים. איזו טרנספורמציה!

לחמניות בנוף

פחמימות ונוף – החיים בשיאם!

נחתי, ביליתי, התמלאתי השראה וחזרתי הביתה. תודה אורית על מי שאת – הפוסט הזה הוא כמובן לכבודך!

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה