הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

אני לא זוכרת בדיוק מתי הוא הגיע. אני לא יודעת מה הפעיל אותו ואיך זה שבשקט בשקט הוא דחק את השמחה ופינה לעצמו מקום של כבוד בתוך ליבי: העצב. הופעת העצב בעוצמה כל כך גדולה הזכירה לי פתאום תמונות מהילדות שלי, אז ניגשתי לאלבומים הישנים אצל ההורים וראיתי שהעצב והדאגה היו חלק מחיי די מההתחלה. הייתי ילדה חמודה ומצחיקה ואהובה. הייתי גם ילדה רצינית ומודאגת. עם איזה משא באתי לעולם?

16/06/2015

אני לא זוכרת בדיוק מתי הוא הגיע. אני לא יודעת מה הפעיל אותו ואיך זה שבשקט בשקט הוא דחק את השמחה ופינה לעצמו מקום של כבוד בתוך ליבי: העֶצֶב.

באופן טבעי, חיפשתי סיבות חיצוניות , וכשמחפשים מוצאים מייד:  בחירות מקצועיות בעייתיות,  עידית האהובה שעזבה אותי לטובת עולם שכולו טוב, הגעגועים לבן בצבא, התבגרות, שינויים הורמונליים – בכל זאת, הגיל…

מה שהקשה עוד יותר הוא הפער העצום בין דניאלה שמתפקדת בעולם  - צוחקת, עובדת, מטפלת, תומכת באחרים – לבין דניאלה הפנימית העצובה, הכבדה, העייפה כל כך.

הופעת העצב בעוצמה כל כך גדולה, שלחה אותי משום מה לתמונות הילדות שלי, שם הבחנתי כי העצב והדאגה היו חלק מחיי  כבר מההתחלה. הייתי ילדה חמודה, ומצחיקה ואהובה. הייתי גם ילדה רצינית ומודאגת.  יש תמונות שאני נראית בהן עם חצי חיוך ועייניים מודאגות, יש כאלה שאני אפילו לא מחייכת בהן, יש כאלה שאני ממש, אבל ממש, נראית מודאגת. ואני שואלת: מה יכול להדאיג ילדה בת שנה או שנתיים, שלא חסר לה כלום, שיש לה  הורים שהיא מרכז עולמם, שחיה בשמורת טבע ובביטחון קיומי?  עם איזה משא הגעתי לעולם?

ילדות002

  מודאגת עם אבא ואמא – גיל שנה וחצי

ילדות003

עיניים חומות ועצובות – בת ארבע או חמש

כמו בודהיסטית טובה, מייד הסברתי לעצמי שהכל נובע ממני ולא ההיפך. זה לא העולם החיצוני שמעציב אותי, זה העצב שלי שצובע את העולם. פשוט הבשילה לי קארמה של עצב וברור שהדרך היחידה לטפל בכך היא לשמח אחרים ולזרוע זרעים של שמחה במקום זרעים של עצבות. אז התחלתי להפנות תשומת לב  לכך. חשבתי על אנשים סביבי ועל מה יכול לשמח אותם – איך אני יכולה להעלות חיוך על פניהם ולהאיר את יומם ולו בדברים הקטנים ביותר. וכך עשיתי ועושה!

אבל בישול קארמה לוקח זמן ורק בודהה יודע מתי תבשיל לה שוב השמחה בליבי.  אז בינתיים, המשכתי לחקור וכך הגעתי לנורית המתקשרת, שאת צורת החיפוש שלה היא מגדירה כגוגל לנשמה.

סיפרתי לה בכמה מילים על עצמי ועל מה שעובר עליי, היא עצמה את עיניה, מילמלה כמה מילים ופתחה במונולוג של שעה וחצי שגוגל נראה לידו כמו קובץ וורד קטן…. קצרה היריעה לתאר את כל מה שנאמר בחדר, אבל תוך כדי, שמעתי את האסימונים נופלים אחד אחרי השני. להלן חלק מהדברים:

1.  הנשמה שלי עתיקה מאין כמוה  ובכל הגלגולים הייתי אדם מסור מעין כמוהו לזולת, למשפחה, לקהילה.  מעולם לא “הפכתי שולחנות” – תמיד הייתי קונפורמיסטית, תמיד עשיתי את מה שצריך וראוי.

2. בבסיס הנשמה שלי יש רצון עז להרמוניה וכל ההתנהלות שלי מכוונת לשם. עימותים, כעס, מתח הם בלתי נסבלים עבורי  ותמיד אעשה הכל כדי לסדר ולהרגיע אותם.

3. מהיום שנולדתי אני רואה באופן חד וברור את סבלם של בני האדם, גם אם הם מסתירים אותו. הרגישות שלי לסבל היא אקוטית ועם השנים היא הולכת ומכבידה עלי. היום אני מתקרבת לקריסה – ולהלן העצב, העייפות, הכבדות, הייאוש.

4. המקום הנוח של הנשמה שלי הוא מאחורי הקלעים.  ברוב המפגשים שלי עם בני אדם, 90% מהשיחה תהיה עליהם. לדבר  ולספר על עצמי לא נוח לי. להיות מאמנת הוא איזור הנוחות האולטימטיבי שלי. הכתיבה בבלוג קצת פחות והיא אכן שיעור מופלא עבורי…

שיעורי הבית שקיבלתי מנורית:

קודם כל: לשמוח. לארגן לעצמי שמחה ופינוק  בצורה שיטתית. “בורא עולם רוצה אותך שמחה”, היא אומרת,  ”שמחה היא הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר”.

שנית: לצאת לאור הזרקורים, להגיד את מה שיש לי להגיד, לקבל באהבה את זה שאנשים יבואו לשמוע מה אני אומרת וללמוד ממני.  לרצות בכך, לשאוף לכך, להתאמן בזה.

נראה פשוט? אז, זהו, שלא. אבל אני מתחילה…

ילדות013

 ולפעמים אני גם שמחה באמת

 

רוצים לשמוע עוד על תפישת עולמי? רוצים להכיר אותי ולהתאמן בשיטת סאטיה או להתייעץ בנושאי תעסוקה, קארמה והתפתחות אישית?

מוזמנים ליצור קשר:

https://www.facebook.com/daniella.poratpenso

https://www.facebook.com/DaniellaKarma

טלפון: 052-8343307

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה