הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

עוקבים: 26

החל מפברואר 2014

בסרטו הנפלא של ערן ריקליס “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”, נדרש הממונה על משאבי אנוש במאפייה בירושלים, לקחת את גופתה של עובדת זרה לקבורה בעיר מולדתה במזרח אירופה. שליחותי כמנהלת משאבי אנוש היא להביא לכל חלק בתפקיד חמלה וקירוב לבבות. הפוסט הזה נכתב כתזכורת לי וגם למנהלות ומנהלי משאבי אנוש באשר הם.

12/03/2015

בסרטו הנפלא של ערן ריקליס “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”, נדרש הממונה על משאבי אנוש במאפייה בירושלים, לקחת את גופתה של עובדת זרה  לקבורה בעיר מולדתה במזרח אירופה.

המוטיבציה של בעלת המאפייה (גילה אלמגור) לשליחות היא מניעת יחסי ציבור שליליים. המוטיבציה של הממונה על משאבי אנוש (מרק איוואניר הנפלא) הוא ההוראה מהבוסית. הוא עצמו מרגיש שזה מיותר לגמרי ובהחלט קוץ ב…..  במהלך הסרט עובר הממונה תהליך של היכרות עם בני משפחת המנוחה (בעיקר בנה) ועם המציאות בה היא חיה, מה שמקרב אותו לעצמו, מוציא את הטוב שבו ובסופו של דבר מקרב אותו לשליחותו האמיתית כממונה על משאבי אנוש.

מרק איוואניר

השליחות שלו: להביא לקבורה בארץ רחוקה (התמונה מרשת האינטרנט)

 

אני ממונה על משאבי אנוש כבר הרבה שנים. מעולם לא נדרשתי להחזיר גופה של עובד לארץ מולדתו, אבל אני בהחלט מאמינה שבכל חלק בתפקיד שלי  ישנה הזדמנות למילוי השליחות האישית שלי: הקלה על סבלם של אנשים באמצעות חמלה וקירוב לבבות.

daniella_59

השליחות שלי: חמלה וקירוב לבבות 

 אני מניחה שהמעסיקים שלי בעבר ובהווה , חשבו על שליחות אחרת כשלקחו אותי לתפקיד. הם בודאי חשבו על “השורה התחתונה”, על חיסכון בכוח אדם, על נהלים, על פיתוח המשאב האנושי למען צרכי הארגון המתפתח וכיוצא בזה. עבורי, כל אלה הם מטרות, אבל לא השליחות עצמה.

מניסיוני, כשאני מיישרת קו עם השליחות שלי וכשאני פועלת מתוך חמלה ואהבה, המטרות מושגות מאליהן –  כולל השורה התחתונה.

הפוסט הזה נכתב כדי להזכיר לי את שליחותי. הפוסט הזה נכתב לקולגות המופלאות שלי ולכל אלה הרואות את המקצוע הזה כקריירה עתידית (ולמרות שהוא בלשון נקבה, הוא מיועד גם לגברים שמנהלים משאבי אנוש).

ואלה הדברים שאני מזכירה לעצמי:

ראיון עבודה ותהליך גיוס

* לכבד את זמנם של המרואיינים – להתחיל ראיון בזמן. להשתדל לא לתת למועמדים לחכות, גם כך הם לחוצים.

* לזכור שכל מרואיין הוא עולם בפני עצמו עם חיים, משפחה לפרנס, חששות ורצון גדול להתקבל. לזכור שגם אני ישבתי ועלולה לשבת בכיסא הזה שוב.

* לפתוח את הלב ולתת הזדמנות, גם אם ברגע הראשון לא אהבתי את הלבוש, את ההליכה, את הקול או את האיפור של המועמדים. לזכור שאנשים תמיד מפתיעים אותי.

* לשאול שאלות ישירות ולא ערמומיות על מנת להכשיל, או למשוך את המועמדים בלשונם. לחפש את הטוב שבהם ולהוקיר אותם על כך לפחות במשפט אחד, גם אם הם לא מתאימים לתפקיד המסויים.

*  לחזור למועמדים ולהודיע להם, גם אם הם לא מתאימים. להודות להם שבאו ולאחל להם בהצלחה. לא להיעלם ולא להתעלם.

* לנהל  משא ומתן מכבד עם מי שבחרתי לתפקיד. להימנע מלנצל מועמדים במצוקת פרנסה ולהציע שכר הוגן לתפקיד.

שיחות על שכר, בירור ופיטורין

* לקיים שיחות קשות כשאני רגועה. לא לבוא כועסת או עצבנית.

* לקיים שיחות קשות מתוך אהבה וחמלה ומתוך הבנה שיש מולי אדם שעבורו השיחה יכולה להיות גורלית. לנסות לשים את עצמי בנעליו באותו רגע. השיחה תהיה קצת פחות קשה כך.

* להיות ישרה, נקייה ועניינית בהחלטותיי לפטר או לנזוף בעובדים. לא לערב נקמנות, כוחנות, וכחנות וטעם אישי בשיקוליי. להקפיד שגם מנהלים אחרים פועלים כך.

התנהלות כללית, ישיבות, שיחות  

* להגיע תמיד בזמן. לכבד זמנם של אנשים אחרים.

* להקשיב עד הסוף.

*  לדבר רק אם יש לי מה להגיד – לא על מנת להראות כמה אני חכמה ומקצועית. 

* להגיד דברי טעם שיכולים לתרום ולקדם. להימנע מלפלג, לשסות אנשים אחד בשני, לרכל, להוציא את הרוח מהמפרשים ולבטל רעיונות של אנשים אחרים.

* להוקיר עובדים ומנהלים גם באופן אישי וגם בפני אנשים אחרים.

* לפעול כמיטב יכולתי לכך שהארגון שלי יקדיש זמן וכסף לתרומה לקהילה סביבו.

התנהלות מול המנהלים שלי

* לראות את הטוב שבהם. לאהוב אותם. להבין שגם הם זקוקים לגב ולעזרה שלי.

* לזכור שיש הרבה בדידות ב”קומה העליונה” ולנסות להקל עליה.

* להקשיב להם. למצוא משהו שאפשר ללמוד מהם – וממנהלים טובים יש הרבה מה ללמוד!

* להיות כנה וישרה אם משהו לא עובד בינינו. לדברר את זה ממקום של שיתוף פעולה ולא ממקום של האשמה. אחרי הכל, גם לי יש חלק במערכת היחסים הזו.

* להודות להם שאיפשרו לי את מקום העבודה ואת הפרנסה שבצידו.

זאת שליחותי. מה שלכם? 

 

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה