הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

עוקבים: 26

החל מפברואר 2014

אני מודה על כל מה שנוכח בחיי, מודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. מודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי כל חיי הבוגרים. מה זאת אכילה כפייתית, או במילים אחרות, מה זאת התמכרות לאוכל? קודם כל, זאת התמכרות כמו כל התמכרות – לא פחות חזקה והרסנית מהתמכרות לסמים, לסקס, להימורים, לקניות, מה שתבחרו.

30/11/2014

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית.

עכשיו אתם צריכים להגיד: “אנחנו אוהבים אותך דניאלה”.  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי כל חיי הבוגרים.

מה זאת אכילה כפייתית, או במילים אחרות, מה זאת התמכרות לאוכל?  קודם כל, זאת התמכרות כמו כל התמכרות – לא פחות חזקה והרסנית מהתמכרות לסמים, לסקס, להימורים, לקניות, מה שתבחרו. ומה זאת התמכרות בכלל?

במוסף הארץ בסוף השבוע, היה מאמר מרתק על ד”ר גאבור מאטה, שמציע גם תיאוריה מעניינת על התמכרויות, גם טיפול בהן וגם הגדרה יפה: התמכרות היא כל דבר שאת  עושה  אפילו אם כואב לך. אפילו אם זה מזיק לגוף שלך. אפילו אם זה פוגע במערכות היחסים שלך עם האנשים בחייך. אם את תמיד חושבת על זה ולא עושה דברים אחרים שאת אמורה לעשות, אם הדבר שאת רוצה הופך לדבר הכי חשוב.( לקריאת המאמר במלואו: http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2497201).

ההתמכרות שלי נראית ככה (דוגמאות ספורות בלבד, כי אפשר לכתוב שני פוסטים רק על זה):

קודם כל, אני שוקלת לפחות 30 קילו יותר ממה שהייתי כשהשתחררתי מהצבא. בחישוב פשוט, קילו בשנה. אם אמשיך כך, אמות עם עוד 30 קילו בערך ואז לא יצליחו להכניס אותי לשום ארון…

daniella_45

קילו בשנה – מה יהיה הסוף?  (צילום: מיוריאל פיסלזון) 

  • בשוכבי ובקומי: מהרגע שאני פותחת את עיניי בבוקר, אני חושבת על מה אני אוכל היום, מתי, כמה ולמה. כשאני עוצמת את עיניי בלילה, אני חושבת על מה אכלתי, מרגישה רע או טוב עם עצמי בקשר לזה, וכמובן, מתכננת מה אוכל מחר.
  • אני מסתירה אכילה. אם אני נוסעת לקניות אוכל לכל המשפחה, אני קונה כמה “טעמי” ומסתירה אותם בתיק שיהיו רק לי. מסתירה ולא חולקת.
  • אני שוברת את הכללים של עצמי כל יום מחדש. אני טבעונית מטעמי מצפון, כך שהחלטתי שכל מה שגורם סבל לבעלי חיים, לא נכנס אלי לפה. אבל אני שוברת את העיקרון הזה כמעט כל יום. פה איזה פרוסה עם חמאה, פה איזה סנדביץ’  עם חביתה במסעדה (כי אין משהו אחר לאכול בכל המסעדה…), “טעמי” כבר אמרתי, לא? נכון, בשר לא יעבור את שפתיי, אבל דברים אחרים נכנעים להתמכרות.
  • כל תכנון של טיול מתחיל ב”איפה נאכל בסוף הטיול”. אם נוסעים, למשל, לרמת הגולן, המחשבה היא על  הכנאפה שנאכל בממתקי אבו זיאד במסעַדֵה.
  • חלה טריה, טבלת שוקולד, פסטה עם שמנת – אוייבים. לא משנה מה הכמות, כמה אני מלאה וכמה אני ברגשות אשם, הם יחוסלו עד תום.

 

הו, אם היה לי שקל על כל עצה ששמעתי בימי חיי מכל הסובבים אותי ומעצמי או על כל דיאטה ו”אורח חיים” שניסיתי –  ועדיין ההתמכרות נוכחת, יציבה, טורפנית והרסנית. “את רק צריכה להחליט”, “להפסיק לאכול חיטה”,  ”להתרכז רק באכילה”, “לתת ביסים קטנים ולספור 20 לעיסות על כל ביס”, “לעשות הרבה מדיטציה ולפתח שליטה במחשבה”, רוצים עוד? יש!

במסורת הבודהיסטית, אנשים גרגרנים כמוני, עלולים להתגלגל להיות רוח רעבה ולהישאר כזו גלגולים רבים  - וזה ממש לא נעים. אז נשארו לי עוד איזה 30 שנה בגלגול הזה כדי להפסיק לזרוע זרעי רעבתנות ולהתחיל לזרוע זרעי איפוק, הסתפקות במועט וכמובן המון זרעים של חסד.

אם נחזור לד”ר מאטה, הוא מייחס התמכרויות לטראומות שנצרבו במוח שלנו בשנים הראשונות לחיינו. אלו הם אירועים שאין לנו יכולת לזכור, אבל הכאב הוא כה עז, שכל מה שאנחנו מחפשים הוא להימלט ממנו בכל דרך שנוכל. הסם, האוכל, המין או ההימורים הם המקומות שאנחנו, המכורים,  בורחים אליהם כדי לא להרגיש את הכאב. ד”ר מאטה עובד עם צמח האיווסקה מיערות האמזונאס – סם הזייה לא ממכר (לא חוקי בארה”ב), שבתהליך מבוקר מחזיר את המכור לשורש הכאב – לטראומה עצמה – שבלי הסם אין סיכוי לזכור אותה. עצם השהיה בכאב והמפגש איתו מסייעים לשחרורו או לפחות להקהייה שלו.

אני לא יודעת מה קרה לי בתור תינוקת ואני כמובן לא מאשימה אף אחד (אמא, גם לא אותך. את אמא מדהימה!), אבל מי יודע? מה שבטוח זה שאני מכורה.

אז תנו לי איווסקה עכשיו, או שאני אהיה רוח רעבה ואני מפחדת כל כך… !

זהו, מחר אני מתחילה דיאטה.

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

על החיים, על המוות ומה שביניהם

בימים האחרונים עידית נמצאת איתי רוב הזמן. כשאני נוהגת לעבודה וגם בחזרה, כשאני שוטפת כלים או מנקה את הבית, כשאני מתאמנת בפסנתר או סתם ככה לפני השינה היא יושבת לידי, מדברת, שותקת או סתם מצחיקה אותי. זה מוזר כי עידית נפטרה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה