הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

כשהספק מכרסם בי, אני נזכרת בסיפור ההתמסרות הגדול של חיי. הסיפור שלי ושל האיש שאיתי. הוא מלמד אותי להמשיך בדרך, גם אם היא קשה ומפחידה. הוא מלמד אותי כמה אנחנו מרוויחים כשאנחנו מוכנים להיות פגיעים וחשופים.

03/09/2014

בתור בודהיסטית, נדרתי לאהוב את כל הברואים, וזה כולל את חבריי בני האדם על כל צורותיהם, את חיות הבית, ג’וקים, נחשים, חשופיות, וכן, גם מכרסמים, שאותי, באופן אישי, מפחידים מאוד.

מה שמעניין הוא, שאת המכרסם הגדול ביותר, אני מזמינה לחיי מדי יום. הוא לא בדיוק ברוא, אבל את עבודת הכרסום הוא עושה מצויין. קוראים לו ספֵק.

http://www.shutterstock.com/pic-126884789/stock-photo-black-rat-isolated-on-white.html?src=dGdwFwDimVBEBtNurjzFOQ-1-0

מכרסם גדול ומפחיד…. (צילום: shutterstock)

בעולם המושגים שלי, ספק הוא ההיפך מהִתמסרות ובשבועות האחרונים, אני חשה שההתמסרות שלי מתכרסמת לאיטה על ידי הספק.

לפני כ-7 חודשים עזבתי עבודה טובה ומתגמלת ויצאתי להגשים את יעודי – להקל על סבלם של אנשים באמצעות אימון אישי. בחרתי גם בדרך לא שגרתית לבנות את העסק שלי ואני מקפידה ללכת בה. העסק קורם עור וגידים אבל הקצב שבו זה קורה, הוא לא הקצב שתכננתי. הלו”ז שלי עדיין לא מלא במתאמנים וההכנסות בהתאם.

ואז מי מגיע לבקר? אדון ספק, שמכרסם  כל חלקה טובה של דרך. ועם הספק מגיעות הסחות הדעת בתחפושת של הצעה מפתה לתפקיד גדול ומשמעותי, אפשרות של עבודה באינטרנט מהבית ועוד. ואני שואלת את עצמי האם אני עושה את הדבר הנכון? האם קארמה עובדת בכלל? האם העבודה הקארמית שלי תביא תוצאות בסופו של דבר?

ואז אני נזכרת בסיפור ההתמסרות הגדול של חיי והוא נותן לי כוח להמשיך בדרך שלי. והסיפור הוא על האיש שאיתי ועליי.  ומעשה שהיה כך היה:

הכרנו בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. הייתי אז נשואה ומסתבר שלא באושר, אחרת לא הייתי נסחפת למערכת היחסים הזו, שבסופו של דבר הביאה לגירושין ושלושה חודשים אחריהם לחתונה. ידעתי שהוא האחד. הרגשתי שזה מאוד מאוד חזק בינינו, אבל כמו בכל מערכות היחסים הקודמות שלי (והיו לי די הרבה…), השארתי לי כל הזמן איזה פתח מילוט בתודעה, או במילים אחרות, לא נתתי את עצמי עד הסוף.

חיים ודניאלה

נותנת את האצבע, אבל לא את כל היד…. 

אמרתי לעצמי במשך שנים שאם זה לא ילך איתו, לא נורא. יש עוד גברים שיאהבו אותי, אני אסתדר. מצאתי בו פגמים תרבותיים (הוא לא עושה כלום בבית חוץ מלזרוק את האשפה, אוהד בית”ר ירושלים (!), לא מבשל, לא אבא כמו בספרים), פגמים אישיים (כועס, מרים את הקול, עושה ברוגזים), פגמי פרנסה (למה הוא לא מוצא דרך לעשות אותי רגועה כלכלית?) וכיוצא בזה. תאמינו לי, כשרוצים למצוא פגמים, מוצאים!

בנינו לנו משפחה, שני ילדים, כלבים, חתולים. בית.

אהבה ותשוקה? כן. התמסרות אמיתית? לא. שיני הספק שלי כירסמו  אט אט ביחסים והביאו איתן ריבים, מצב כלכלי קשה, כעס ומתח.

ואז, ערב גלילי אחד, לפני כ-10 שנים, ירד לי האסימון. אישה חכמה אחת אמרה לי את הדבר הנכון ואני הייתי במצב שיכולתי להקשיב. היא אמרה שהאיש שאיתי הוא איש נפלא, גדול ומוצלח. והדבר היחיד שהוא צריך, זה שיאהבו אותו באמת. ושאני לא אוהבת אותו באמת. קצת התווכחתי איתה – בכל זאת, הכבוד… – אבל ידעתי שהיא צודקת.

ובאורח פלא, למרות הפחד, הצלחתי לפתוח את בית החזה, להוציא את הלב שלי ולתת לו אותו באמת. הוא לא ידע מִזה, אף אחד לא ידע מִזה, אבל אני ידעתי שאני הולכת פה עד הסוף. הלב שלי פה על השולחן ואפשר לעשות לו הכל: אפשר לעזוב אותו, אפשר לדקור אותו, אפשר להרוג אותו – אבל הוא כאן, פגיע, פועם ובעיקר שלו. זוהי הפעם הראשונה בחיי שידעתי התמסרות אמיתית מהי, ומה המשמעות של Until death do us part (עד שהמוות יפריד בינינו).

וזה עבד. קודם כל, הפסקנו לריב. שנית, כל הפגמים שראיתי קודם הפכו לשוליים. כל מה שראיתי זה איש אדיר, כריזמטי, רחב לב, נאמן, אבא אוהב ואהוב, וכל מה שאפשר לראות באיש שאוהבים.

אז מה למדתי מזה על הספק שמכרסם בי עכשיו?

1. “להתאבד” על הדרך שלי, אפילו שזה מפחיד.

2. להמשיך לצעוד בה ולא להתבלבל. לזכור מי אני ומה אני רוצה להיות.

3. לדעת שאני יכולה ליפול בדרך ובכל זאת להמשיך.

4. להתמסר, להאמין, לעשות טוב בעולם.

 והשבוע – הגיעו פתאום עוד שני מתאמנים…. 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה