הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 47

עוקבים: 25

החל מפברואר 2014

לפני חצי שנה היא אמרה לי: “אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה”.

הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י’ במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד!

“זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות של בית הספר והעובדה שהדבר היחידי שחשוב זה הציונים.”

“לא מתאים לי שהמורים לא מצליחים להשתלט על הכיתה ושאי אפשר להתרכז, לא מתאים לי שלא נכנסים לשום דבר לעומק, שהכל זה בשביל שנדע את החומר למבחן” וכהנה וכהנה…  בקיצור, הילדה בת 15 וחצי ולא מתאים לה.

אם היא היתה מדברת עם דניאלה מלפני 3 שנים, אני מניחה שהשיחה היתה הולכת לכיוונים של: “אין דבר כזה, את חייבת ללמוד” או “מה זה השטוית האלה, את צריכה להתאים את עצמך, את חייבת להיות במסגרת, חשוב ללמוד בשביל לבנות איזה שהוא עתיד” וכדומה.

אבל דניאלה של היום, אומרת (בינינו, כן?): פייר, צודקת. זה בדיוק מה שאני חושבת על האופן שבו פועלים רוב בתי הספר, אבל לא מעיזה לומר, כי זה מה שיש.

ולילדה אמרתי: אוקיי, עד עכשיו אמרת מה לא. בואי נחשוב מה כן? ומאותה נקודה, השיחה היתה על האלטרנטיבות ללמידה בבית הספר. עבודה? לימודים אקסטרנים? מעבר לבית ספר אחר? לימודים בקורסים פתוחים במכללה בתל חי? כל האופציות פתוחות, בואי פשוט נבדוק. זה כבר שחרר הרבה מתח והרבה דאגה – זה שיש עוד אפשרויות בעולם מלבד מה שנראה הכי קונבנציונאלי, פשוט מאפשר לנשום ולבדוק בלי לחץ.

למזלנו, יש במועצה שלנו קצינת ביקור סדיר (קב”סית) מדהימה. למי שלא יודע מה זה קב”סית (ואני יודעת על קיום התפקיד הזה כבר מהסאגה של הבן שלי בבית הספר…) אני אסביר:  עובדת של משרד החינוך שמוצבת ברשות המקומית ותפקידה הוא למנוע נשירה ממערכת החינוך. מועצה איזורית גליל עליון היא מועצה מבורכת למדי והיא גם התברכה בקב”סית מופלאה, שדיברה עם הילדה בגובה העיניים, הציעה לה לצאת ל”שופינג” של אפשרויות ולא לפסול שום דבר על הסף. היא פשוט לקחה אותה ואותנו ביד וביקרנו בכמה סוגים של בתי ספר, עד שנפלה ההחלטה.

סוף הסיפור יתחיל בקרוב – ב-1 בספטמבר, כשבתי תיכנס בשערי בית הספר החדש שבו היא בחרה, מרצונה שלה ולאחר בדיקה. איך זה יתפתח ומה יהיה –  מי יודע? אבל מה שבטוח, גם היא,גם אבא שלה וגם אני קיבלנו שיעור גדול להמשך הדרך.

ואת סיכום השיעור אני מביאה פה (כי אני תלמידה חננה שאין דברים כאלה):

1. הילדים שלנו הם לא אנחנו. היחס שלהם ללימודים או לכל דבר אחר הוא היחס שלהם. אין טעם לשים עליהם את הסיפורים שלנו על לימודים (צריך ללמוד כדי להתקדם בחיים, צריך מסגרת, זה מה שיש וצריך להתמודד עם זה, אם אתה לא טוב בלימודים, לא תהיה טוב בדברים אחרים וכיוצא באלה אמירות שאנחנו שמענו והפנמנו והן שלנו בלבד).

2. הכל אפשרי בעולמנו, וזה כולל גם להפסיק ללמוד בכיתה י’, גם ללמוד בצורה אחרת, גם ללכת לפנימיה וגם ללמוד אקסטרני. אף אחד לא החליט שמה שאנחנו רגילים ויודעים כל חיינו, הוא הדבר האפשרי היחידי.

3. כשאנחנו חיים בהרגשה שהכל אפשרי, אפשר לנשום, אפשר לקיים שיחה עם המתבגרים שלנו מבלי לשפוט אותם ומבלי לראות אותם דרך הפריזמה של “כשאני הייתי בגילך…”. אפשר לראות את הגדולה שלהם ביתר קלות.

4. אפשר וצריך להיעזר באנשים המופלאים שהעולם מציע לנו. להקשיב להם, לזרום איתם וללמוד מהם.

5. הילדים שלנו הם גדולים, חכמים ויכולים. חייבים לסמוך עליהם שבסוף בסוף, הם יודעים הכי טוב מה נכון להם, וגם אם הם עושים טעויות (ומי לא?), שהם ידעו להתמודד איתן.

אז שלום כיתה י”א, יפה שלי. את השיעור החשוב כבר התחלת ללמוד, כל השאר יהיה בסדר.

יעלי קפה

 ולא משנה באיזו כיתה, לפחות פעם או פעמיים בשבוע, לפני בית ספר – שותות קפה ביחד בבית קפה בצומת…. 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

על החיים, על המוות ומה שביניהם

בימים האחרונים עידית נמצאת איתי רוב הזמן. כשאני נוהגת לעבודה וגם בחזרה, כשאני שוטפת כלים או מנקה את הבית, כשאני מתאמנת בפסנתר או סתם ככה לפני השינה היא יושבת לידי, מדברת, שותקת או סתם מצחיקה אותי. זה מוזר כי עידית נפטרה...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה