הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

הוא נולד בירושלים ב-13 באוגוסט 1995 – לפני כמעט 19 שנה. מזל אריה אמיתי.

היום הוא התגייס. זמן טוב לרטרוספקטיבה.

כשהוא נולד, רבין וממשלתו היו בעיצומה של עשיית שלום ואני השתעשעתי עם המחשבה שכשהוא יהיה בן 18, כבר לא יצטרכו אותו לצבא, כי יהיה שלום.

חודשיים אחרי זה רבין נרצח. בהלוויה שלו עמדתי יחד עם התינוק היפה שלי בעגלה והסתכלתי בעצב על השיירה להר הרצל.

בשנה הראשונה לחייו גרנו בירושלים. קו 18 הידוע לשמצה לקח אותי כל יום לעבודה. אותו קו 18 שהתפוצץ כמה פעמים על יושביו. שרדתי את הפיצוצים, אבל לא את הדיבור האלים והמתלהם של יושבי האוטובוס. יש דברים שלא משתנים…

עלינו לגליל. הביתה לקיבוץ. בריכה, קרטיב, משפחה מורחבת ענקית ותומכת – דודים, דודות, סבא סבתא, חברים, מערכת חינוך קסומה.

ברק קרטיב מוקטן

בית קטן קיבוצי רעוע וישן, שני ילדים. הרבה אהבה וצחוק, אבל גם הרבה קושי, כעס וחוסר סבלנות. היינו הורים צעירים, שמתמודדים עם קשיים כלכליים, זוגיים ומה לא. חלק מזה נספג גם בילד. על כך אני מצרה, אבל מקפידה לא להביט לאחור. היינו מה שהיינו.

כדורסל, בית ספר, בר מצווה. הילד שוכב על הדשא וחולם. אנחנו חולמים איתו, יודעים שהשמים הם הגבול עבורו. מקווים שיבחר נכון ויודעים שמה שיבחר ממילא יהיה בסדר בשבילנו.

ברק חולם מוקטן

 תיכון – ממש לא בשבילו. מדי פעם מגיע. מסיים בית ספר בציפורניים… לא לומד בכלל, אבל כשמחליט, לומד כמה שעות ומוציא את ה-90 שלו. עם שכל כזה, אולי לא צריך יותר מדי להשקיע….

מכינה קדם צבאית בירושלים. פריחה, חופש, אהבה גדולה לעיר, חברים טובים, חשיבה גבוהה, פתיחות לעולם ולאפשרויות הטמונות בו. הנער הולך ומתגלה כפילוסוף ומוביל דעה כריזמטי. מנהיג – לטוב ולרע.

לצבא הוא הולך רק כי זה חובה. “אני מבין שאני צריך להחזיר למדינה ולתת מעצמי”,  הוא אומר, “אבל אם היתה לי ברירה, הייתי נותן מעצמי בדרך אחרת”.

ועוד אמירות: “עצם זה שיש צבא, מנציח מלחמות”, “אני לא מבין את האנחנו והם שכולם מדברים עליו – יש אנשים, יש דעות, הכל בסדר”.

“החופש שלי חשוב לי יותר מהכל”, “אני מרגיש שאני אזרח העולם. הכמיהה הזאת להשתייכות לקבוצה מסויימת היא אם כל המריבות”.

ויש גם את זה: “אמא, זה בסדר. אני יודע שזה הזמן שלי ללכת לצבא. אני מוכן, אני בשל וזה מה שיש”.

טוב שאתה מוכן, בן יקר. אני כנראה אף פעם לא אהיה מוכנה, אבל אילו הורים כן?

בשבילי הפרידה קשה אבל גם  שיעור מעולה בוויתור על אחיזות. אתה הבן שלי, אבל אתה לא קנייני.

כמו שאמר ג’ובראן חליל ג’ובראן:

“ילדכם אינם ילדכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם, באים הם דרככם, אך לא מכם. חיים עמכם, אך אינם שייכים לכם…” 

אבא ואני איתך תמיד, אבל אנחנו משחררים אותך לדרכך. לך בשלום ושוב בשלום. אנחנו פה. 

ברק לשכת גיוס מוקטן

 

 

 

 

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה