הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

לפני מספר ימים, נכנסה בתי המתבגרת הביתה עם פנים נפולות. “החברה שלי מעצבנת ונמאס לי מההתנהגות שלה. אני הולכת לכתוב לה מה שאני חושבת עליה…” ולמי שאין  עדיין מתבגרים בבית, אני מסבירה שלכתוב בווטצאפ, זה כמו לדבר, אבל זאת לא הנקודה.

הנקודה היא צומת הדרכים שבתי נמצאת בו באותו רגע לפני שהיא מגיבה. זו צומת הדרכים של כולנו כשאנחנו מוצאים את עצמנו בתחילתו של קונפליקט. וזה יכול להיות דין ודברים עם בני הזוג, עם הבוס, עם הכפיפים שלכם, עם קולגות, עם חברים וכן, גם עם הילדים שלכם.

צומת הדרכים הזו היא צומת T ויש בה שתי דרכים שאפשר לבחור:

א. תגובתיות – להגיד לבן שיחי בדיוק מה אני חושבת ובאופן מיידי – כמו פינג פונג. זאת הדרך שבתי רצתה לקחת והיא לא היחידה. זה האוטומט של רובנו.

ב. פרואקטיביות – ליזום את פתרון הקונפליקט או  את הרגעתו. לקחת אחריות.

את אפשרות א’ אנחנו מכירים היטב כי זה האוטומט שלנו. מישהו אמר לנו משהו שלא מצא חן בעינינו, אנחנו מגיבים מייד, כמו למשל, כשאישי היקר אומר לי “תני לי לסיים משפט כבר”, אני מייד עונה “אבל אתה טועה בגדול”, או משהו כזה. מוכר? גם התגובה מוכרת וגם זה שאני לא נותנת לו להשלים משפט די מוכר, לא?  (בינינו, כמה אנחנו נותנים אחד לשני לסיים משפט בכלל?)

אז אפשרות ב’, היא קשה יותר, כי אנחנו ממש לא מתורגלים בה, אבל אם מתאמנים, היא מה זה מתגמלת!

ואולי דוגמא מהחיים לאיך עושים את זה, תסביר את זה הכי טוב:

לפני מספר חודשים, נכנס אלי למשרד משאבי אנוש, עובד מאחת ממחלקות הייצור, ואחרי שסגרנו את הדלת, הוא פצח במונולוג שבו שפך את כל כעסו, עלבונו ומר ליבו על המנהל הישיר שלו. לדבריו, המנהל מתנכל לו, שם אותו במשמרות לא אטרקטיביות, לא נענה לבקשות החופש שלו, מדבר אליו לא יפה ועוד. בקיצור, השטן בהתגלמותו – לפחות… את חייבת להגיד לו משהו, הוא ביקש, אחרת אני “אצא” עליו  או שאני פשוט אקום ואלך ואשים לו “ברז”.

שמחתי שהוא לא “יצא” עליו עד עכשיו ושהיה לו את אורך הרוח לבוא אלי ולספר. מצבנו לא רע, אנחנו עדיין בצומת ה-T. ומה עשיתי?

קודם כל, הקשבתי לו עד הסוף בלי להפריע (לא כמו שאני עושה בבית) ואחרי זה נשמתי לפחות שתי נשימות. זה כדי לעצור את התגובתיות האוטומטית שלי.

שנית, שיקפתי לו את מה שהוא אמר כמעט מילה במילה – כדי שהוא יקשיב לדבריו  שוב. זה מאוד מדייק, מחייב וגם  מרגיע את ההתלהמות.

שלישית, שאלתי אותו שתי שאלות די פשוטות:

1. מה החלק שלך בעניין? בקונפליקט  יש לפחות שניים שמשתתפים ואין דבר כזה שרק לאחד יש חלק. אם אתה מתווכח עם אשתך, זה רק היא, או שגם לך יש חלק בוויכוח?

2. מה אתה היית עושה אם היית המנהל שלך? כלומר, שים את עצמך לרגע בנעליו ונסה להרגיש את מה שהוא מרגיש. אולי הוא לחוץ כי אין לו מספיק עובדים ואין מי שיאייש את המשמרות הקשות? אולי יש לו קושי אישי שאתה לא מודע אליו? אולי הוא נעלב ממך בדיוק כפי שאתה ממנו?

ובוויכוח הזה, וכך גם בכל קונפליקט אחר, אלה הן שאלות המפתח  הראשונות שאתם צריכים לשאול את עצמכם כשאתם חלק מהריב, או כשאתם באים לעזור לאנשים אחרים במרחב שלכם לפתור ריב. אלה שאלות שיוצרות  חמלה, הבנה ולקיחת אחריות ועם רגשות כאלה קצת יותר קשה לכעוס.

וחוץ מזה, אם לא ידעתם: חמלה, הבנה ואחריות אישית הם הם מה שיביא את השלום!

10122011535

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה