הבלוג של דניאלה פורת פנסו

daniellarp

מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה, יזמית, מנחה סדנאות, מלמדת ניהול קארמי ומורה לחיים. גרה ביפתח, אי שם על הגבול הלבנוני, אשת משפחה, אוהבת אדם וחי, בודהיסטית בתפישת עולמי ובדרך חיי.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מפברואר 2014

אנחנו חיים במציאות אלימה.

אני רואה את עצמי כאישה שוחרת שלום, אוהבת בריות ובגדול, באה בטוב. וגם אני חיה במציאות שיש בה אלימות, זעם, נקמה ופוגענות.

תמיד חשבתי, שאלימות ותוקפנות לא שייכות אלי, אלא שייכת לאחרים: ערבים, ימניים, שמאלניים קיצוניים, טבעונים קיצוניים, איסלאם קיצוני, ארגונים יהודיים קיצוניים, ממשלה, ילדים אלימים בבית הספר, חיילים אלימים במחסומים וכיוצא באלה אנשים אחרים

אז זהו שלא! זה שייך גם לי.

אני מאמינה שכל אחד מאיתנו מקרין את הסרט של עצמו על איזה מסך חיים גדול ורחב. כל מה שאנחנו חווים, יודעים, רואים, מריחים, טועמים ומרגישים, הוא מתוכנו – לא משום מקור חיצוני.

כשאני אומרת לבן שלי שאני אוהבת אותו ושמחה לראות אותו, אני אומרת משהו עליי, לא עליו. יכול להיות שאחותו, שבדיוק כועסת עליו, תרגיש אחרת לגמרי ותגיד שהוא אח מעצבן ונודניק. הוא, שבדרך כלל עף על עצמו, יחשוב שהוא נראה מעולה ושאין כמותו בעולם. אז מה הבן שלי באותו רגע? אהוב, מעצבן ונודניק או מתנת אלוהים לעולם הזה?

ובכן, לא נעים להגיד את זה על הבן שלי, אבל הוא לא כלום מצד עצמו. הוא, מה שאנחנו קוראים בחכמה הבודהיסטית, רֵיק. הוא קיים בתודעה שלי, בתודעה של בתי ובתודעה שלו. כל אחד מאיתנו, באותו רגע נתון, רואה סרט אחר.

IMG_20140703_234241[1]

הילד שלי רֵיק מצד עצמו…

 

בשביל שאני אוכל להקרין אהבה ושמחה, אני צריכה להכיר אהבה ושמחה מאיפה שהוא. חוויתי את זה קודם בחיי, זה טבוע בי. כדי שבתי תוכל להקרין סרט של מעצבן ונודניק, צריך להיות לה עצבים ונדנוד בראש. בשביל שבני יוכל לראות יופי וחכמה בעצמו, הוא היה חייב לחוות יופי וחכמה מתי שהוא בעבר.

ועל אותו משקל, כדי שתהיה לי אלימות בחיי, בסביבה שלי, במדינה שלי ובעולם שלי, חייבת להיות לי אלימות בתודעה, כי עובדה, הסרט שאני רואה כרגע הוא סרט אלים במיוחד.

וזה לא אומר שאני מכה אנשים, כותבת טוקבקים אגרסיביים בפייסבוק, או צועקת על הקופאית בסופר. אבל אני כן מרימה את הקול על הכלבים שלי לפעמים, אני כן מורידה את החתולה מהשיש בכוח, אני כן מסתכלת בחדשות וחושבת לי מחשבות מאוד אלימות כלפי אנשים מסויימים.

זרעי הפורענות הם קטנים ומצויים בפרטים  - בדחיפות הקטנות, במחשבות הזדון, בהרמת הקול – והם נשתלים מדי יום בתודעה שלנו וצומחים לגובה רב. למי שרצח את הנערים היקרים גיל-עד, נפתלי,אייל ומוחמד, היו כבר ג’ונגלים שלמים של אלימות וזעם בתוך התודעה. והם לא נזרעו אתמול ולא שלשום. הם נזרעו במשך הרבה שנים, טופחו, צמחו והרעילו מדינה שלמה.

אז אם אני היא זו שזורעת את זרעי הפורענות במוחי מדי יום ואני אחראית על האלימות כפי שהיא מופיעה בעולמי,  נראה לי שאין לי למי לפנות, חוץ מלעצמי.

והדרך היחידה שאני מכירה לבער אלימות ולהעלים אותה מחיי, היא לזרוע זרעים אחרים. לזרוע את האנטידוט לאלימות.

אז, כמה שאלות בסיסיות למתחילים:

מה ההיפך מאלימות?

מה ההיפך מלפגוע?

מה ההיפך מלהכות?

מה ההיפך מלצעוק?

מה ההיפך מלשמוח לאיד?

לי יש את התשובות שלי לשאלות האלה ואני מתחילה בהן. אני מקפידה לזרוע זרעים קטנים מדי יום, מדי שעה, כי כמו זרעי הפורענות, גם זרעי האהבה, השלום, העדינות, גם אלוהים – כולם נמצאים בפרטים הקטנים, במעשי היום יום, במחשבות, בכוונות. וגם הם, כמו זרעי הפורענות, יצמחו ויהיו ג’ונגלים אדירים, אבל הפעם  של חמלה, שלום ואהבה.

אז אני קמה בבוקר ומתחילה לזרוע: לוחשת מילות אהבה לאיש שלי, מאכילה ומשקה את חיות הבית בכוונה שלמה, שמה לב שאני לא מרימה את הקול, מדברת בשבחם של אנשים ומשתדלת להימנע מרכילות, מחבקת ומלטפת כמה שאני יכולה, מקפידה לפרגן לכל מי שיש לי הזדמנות, עושה  לייקים ותומכת בעסקים קטנים ברשת החברתית, תורמת כסף לארגונים שנותנים מקלט לאנשים וחיות שסובלים מאלימות, וכיוצא בזה.

אז מה התשובות שלכם? מה הזרעים שאתם יכולים לזרוע? איך אתם מבערים את האלימות מתוככם ומהעולם?

עוד מהבלוג של דניאלה פורת פנסו

תצוגה מקדימה

מה עושים כשהיא לא רוצה ללכת לבית ספר יותר?

לפני חצי שנה היא אמרה לי: "אמא, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בשנה הבאה". הילדה, אז בת 15 וחצי, תלמידת כיתה י' במגמת אומנות בבית הספר האיזורי. והיא לא רוצה ללמוד! "זה לא מתאים לי, הלחץ הזה של הבגרויות, לא מתאים לי ההמוניות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית

שלום, קוראים לי דניאלה ואני אכלנית כפייתית. עכשיו אתם צריכים להגיד: "אנחנו אוהבים אותך דניאלה".  אז תודה לכם על האהבה, תודה על כל מה שנוכח בחיי, תודה על כל המתנות שקיבלתי ואני מקבלת מדי יום. תודה גם על ההתמכרות שמלווה אותי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

בכל יום שעובר, אני אוהבת אותך יותר

כשהמתקשרת אמרה לי שכבר נפגשנו בחיים אחרים, זה לא הפתיע אותי. זה היה לי די ברור. רק זה יכול להסביר את המפגש שלנו, שלכאורה היה מקרי לחלוטין ועם קורטוב של "בלתי אפשרי". נפגשנו בירושלים בבית מלון קטן ומט לנפול. אני הייתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה