הבלוג של Daniela Shany

עד שיהיה

עדכונים:

פוסטים: 9

החל ממאי 2012

ציוצים ממסיבות מדומיינות, ואמיתיות, שבטוח קרו בעיר גדולה כזו או אחרת, למישהו. בהשראת הפוסט היפהפה “שאלתי מישהי” מאת אורי כץ.

09/08/2012

אז גמני בטוויטער, חברים.  הידד. חברה אהובה שרצתה שאעקוב, פתחה לי, כמו שעשתה לי אחרת עם האינסטגרם, ואחר עם הפייסבוק.

איך חברות ברשת חברתית נולדת? לא כמו תינוק. אני מקווה. זה תמיד אותו דבר-
בהתחלה זה לא כואב, ולא ממש ברור מה הולך לאיפה,
על מה לוחצים כדי שמה יקרה, או על מה לוחצים כדי שמי יקרא, ולמי בכלל אכפת? אתה די לבד שם,
ואחר כך כשזה יוצא החוצה- מצטרפים כל מיני אנשים, לא כולם שמחים, לפעמים עצובים, או סתם אדישים.

ובהזדמנות זו אבקש שלא תאמינו לככככככהול מה שאני כותבת שם. למרות שאני לא משקרת, זה בכל זאת אלטר-אגואי, והכל.

כיאה ל”אשת-חברתית”, ועוד בתהליכי צמיחה-דעיכה, ביחסי אהבה- שנאה מדושדשים, יצא לי לקרוא לא מעט שטויות,
ביניהן טקסטים ספרותיים, מאמריים, פוסטים אישיים, ולירלורים רבים.
אני יכולה לומר בלב שלם שממש לא כל יום יוצא לי להיתקל בכשרון אמיתי, מדוייק, קולע, וקולח,
ועם זאת כל כך מלוטש, שעדיין מצליח לשמר את האיזון המעודן של לגעת-
מבלי להסריח ממאמץ משתדל.

אני אולי מגזימה, ואולי זה בגלל שאני עלהפרצוף, ב”חלושעס” בתקופה האחרונה בכלל, והשבוע בפרט…אבל, היי, תראו מה מצאתי:
http://urikatz.blogspot.co.il/2012/08/blog-post_9.html. אל הפוסט הזה, של אורי כץ התכוונתי כשליהגתי בהתלהבות יתירה.
כמו כן, הוא שגרם לי לכתוב את פוסט הנגד (שבעד) שאצרף לפה, ברגעים אלו ממש. קראתי לו בשם (ה-הו- כה- מקורי:  “מישהו במסיבה”, כיאה לתגובה לא פלגיאריסטית(?) שנושאת קרדיט נלהב והכל, כי הוא יותר ממעורר השראה לטעמי. ברור שהוא פחות מוצלח מהמקור בעיני, אבל היי,
הוא שלי, אז מוכנים? הנה זה בא:

מישהו במסיבה סיפר לי שהוא קורא בכף היד, תפס את היד הימנית שלי בהתלהבות גדולה, והיה כה מופתע, שלפני שהצליח להכתיב את שקרא- שסטרתי לו בשניה.

מישהו במסיבה לבש חולצה מכופרת, ומשקפיים גדולות. היה לו שפם. בעצם כן היו כולם. בין אותם הצלילים ואותם האנשים, לא מצאתי אותו, שוב, מוחמצת.

מישהו במסיבה שאל אותי כמה אני אוהבת אותו. ביקשתי שיגדיר אהבה.
פתח ויקיפדיה במכשירו החכם והקריא על החלוקה לסוגי אהבה, בריכוז עצמי מדופלם.
חשבתי בלב שבטח רוצה שתהיה בינינו אהבה רומנטית, אך מליטופו הרך את מסך המגע הקר, ידעתי שהוא שרק לסוג האהבה העצמית הוא מתוכנת.

מישהו במסיבה ביקש את מספר הטלפון שלי, מפיו בקעה ערבוביית ריח חמוצה של הבל שיכר, סיגריות, ונואשות. בעיניו ניצוץ כבוי של תקווה נושנה ונשכחת, ובלילי תוגה.
נתתי לו מספר שהמצאתי בחמלה רבה , כדי לא להעצים ייאושו. קיוויתי שלא יתקשר.

מישהו במסיבה עבר לידי כמה פעמים, והסתובב שוב ושוב, חושש מלפנות. בצדק. “מיציתי הסצינה המטופשת הזו”, אמרתי לחברה שאיתי,
עת הפצירה בי להתלוות אליה לסשן חפירות-אנדרגרואנדי “לוהט” גם למחרת. ושוב הסכמתי, צוננת.

מישהו במסיבה אמר לי שהוא מת על העיר הזו. והשבתי כשהנהנתי בקושי, בפאסון, כמי שנולדה ומתה בעיר הזו.
הוא רצה שנלך למקום “חדש ומגניב”, ועניתי שאני רוצה ללכת לישון. אפילו שאני לא ישנה כבר כמה שנים.

מישהו במסיבה הסתכל לי בתוך העיניים, ונבהל ממה שמצא בהן. עומק של מאפרה מלאת בדלים, של אלפי דקות מתות במסיבות מהסוג הזה.
כשעצמתי אותן הוא נשק לי ברוך זר, ועד שהשיר נגמר שכחתי טעמה, ומבטו.

מישהו במסיבה עבר בין כל הבחורות עם אותו המשפט. וחשבתי שרק כשהוא אמר לי אותו הוא התכוון באמת.
הוא שאל מה מתוקה כמוני עושה במקום כזה, וזה בדיוק מה ששאלתי את עצמי באותם הרגעים, אז, כשהייתי עוד תמימה ומתוקה.

מישהו במסיבה שאל אותי אם יש לנו סיכוי, ושאלתי אותו אם הוא רוצה את התשובה האמיתית או השקרית.
הוא אמר שהוא רוצה את השקרית אז עניתי “בוודאי”,
והוא לא שאל  לאמיתית שהייתה “ודאי שלא”.

מישהו במסיבה התעלף לידי, ולא ידעתי מה לעשות, עד שמצאתי עצמי מנשימה אותו מפה לפה.
הבל פיו היה מהול ביאוש ערק ובירה, והזרות הפכה למבוכה כשפקח עיניו,
מצאני מעליו ואמר שהיה משתלם להתעלף בשביל שאשים לב אליו.כשהבנתי שהוא חי,
הלכתי משם ועדיין לא שמתי לב אליו.

מישהו במסיבה אמר לי “סליחה”, וכששאלתי “על מה?” הוא אמר על שהוא מפריע לי.
אמרתי שאני לא אוהבת אנשים, והוא הבין שזה לא סתם שאני אומרת.
הוא היה חכם ובכל זאת היה איש, כך שלא היה לו סיכוי.

מישהו במסיבה שאל אם יש לנו סיכוי, אז שאלתי אם הוא רוצה את התשובה הלוגית או המטאפיזית,
כשהשיב שהוא רוצה את הלוגית השבתי שיש לנו סיכוי של 50-50.
וכשביקש את המטאפיזית- הנפש שלי בכלל רקדה הורה מחוץ למועדון.

מישהו במסיבה דיבר אליי, ולא התייחסתי. הוא המשיך לפנות אליי ושאל למה אני לא עונה.
המשכתי לשתוק, כי אמא שלי לימדה אותי לא לדבר עם זרים. בסוף הוא הלך.

מישהו במסיבה שאל אותי אם אני מכירה מסיבות שוות יותר, ואמרתי שאין מסיבות שוות, יש רק אנשים שווים.
הוא שאל אם אני מכירה אנשים שווים יותר, ואמרתי לו שאני לא מכירה אנשים יותר.

מישהו במסיבה רצה להזמין לי משקה, אז נתתי לו להזמין המשקה. נתתי אותו לזרה מוחלטת, כמותו.
שלא יחשוב שקנה אותי בטעות. שלא ירגיש שקנה הזכות לדבר איתי. אנ’לא מדברת עם זרים.

מישהו ברחוב שאל אותי אם אפשר אש, ועניתי  שאפשר והמשכתי ללכת.
הלך אחרי ואמר שהתכוון לבקש שאביא לו אש להדליק את הסיגריה שלו,
אבל כבר הייתי עם האוזניות בתוך עצמי, משובללת בי.

מישהו בירקניה אמר לי שיש לו עגבניות יפות כמוני, וכשהסתכלתי סביבי וראיתי שרק אני שם, האדמתי, ונעשיתי נפוחה ומלאה בעצמי.
לו היה שם ראי מולי, בטח נשקף היה לי ממנו שבאמת שכנראה דמיתי לעגבניה אז.

מישהו במסיבה שאל אותי מה אני לומדת, אז עניתי לו שזה מורכב, הוא שאל אם זה מדעי המוח,
ואמרתי לו שזה יותר מורכב, כשהמשיך לשאול, כבר צעדתי החוצה, והשבתי לו שהדבר היחיד שלמדתי בלימודים הוא שלעולם לא אלמד מטעויות ומגברים.
אז פרשתי מהם.

מישהו במסיבה לקח אותי הצידה, הוא רצה להראות לי משהו ואני לא רציתי לראות. אם זה היה הלב שלו- אני הייתי צנצנת.

מישהו במסיבה הסביר אליי פנים, ואני החמצתי. הוא שוב הסביר אליי פנים והסביר שהוא רוצה לדעת אם יש לנו סיכוי. לא עניתי, בפרצוף חמוץ.
הוא שאל מה יצטרך לעשות. עדיין לא עניתי, בפרצוף חתום וחמוץ. לו רק לא היה הוא מישהו מסביר פנים במסיבה, ולא הייתי אני בפרצוף החמוץ,
והייתי מדברת עם זרים- היה יכול להיות לזה אולי סיכוי, כי סבר הפנים שלו דווקא קרץ לי.

מישהו במסיבה שאל אותי אם אני רוצה לעלות אליו לדירה. בשביל מה? שאלתי, והשיב שרוצה להראות לי אוסף התקליטים שלו. “אתה קלישאה”, אמרתי,
ועליתי לדירתו. כשיצאתי ממנה אחרי שהחלפנו בה שעתיים, הבחנתי שאין בה תקליט אחד, דיסק, בקושי חלונות. באותה ההליכה הפכתי אני קלישאה.

מישהו במסיבה ניסה לשיר לי שיר, אבל המוסיקה הרועשת הפריעה לו שלא לזייף. בטוחה שמזייף בכל מקום. קולו נעם לי, כשניסה לשיר שיר שאהבתי פעם,
לפני שעברתי לביטים הארדקוריים. כשהייתי מקשיבה לאנשים ולא חושדת בזיופים.
כשהתרחקתי מהמסיבה ובכל צעד צליליה נחלשו באוזניי, שמעתי השיר המזוייף שהושר לי, שהיה הכי אמיתי ששמעתי בשנים האחרונות.

מישהו במסיבה שאל אותי אם אני מדברת עברית, כי אני נראית צרפתיה. עניתי: ”
לא” , ואז הוא שאל: “do you speak English?”  ועניתי:”no” כשהוא שאל:”tu parles francais?” ? והשבתי:”non”-
אמר שאני לא יודעת הרבה שפות ושזה נפלא, כי הוא בדיוק חיפש לו יפה ושתוקה. אז סטרתי לו, והלכתי.

מישהו במסיבה חייך אליי כל הערב, וכשראה שהזמנתי חשבון ונפניתי ללכת שאל לאן. כשעניתי: “הביתה”, שאל איפה אני גרה והציע ללוותי.
כשאמרתי ששכחתי לאן, אמר שמוכן שאתלווה אליו. כשסירבתי שאל אם אני חושבת שיש לנו סיכוי, אמרתי שלא.
הוא ביקש את המספר לוודא שחזרתי בשלום, ולא זכרתי את המספר, ולא זכרתי דבר, והתעלפתי.
קמתי בבוקר על המדרכה, מרוחה ואיפור. מקווה שחלמתי, ולא בטוחה.

מישהו במסיבה אמר לי שהוא לא אוהב מסיבות. אמרתי לו שגמני לא, אבל זה עדיף על לשבת בבית עם הלבד שלי.
הוא שאל מה הסיכוי שאחליף את הלבד בביחד איתו, ושאלתי אם הוא רוצה את התשובה הארוכה או הקצרה.
הוא ענה שאת הארוכה, אז עניתי “דווקא די טוב לי לבד”,
ואז ביקש את הקצרה ואמרתי: “דווקא טוב”

מישהו במסיבה שאל אותי אם הכל בסדר, עניתי שלא. כששאל מה קרה השבתי ששומדבר,
אחר שאל אז למה לא הכל בסדר. רציתי להשיב בשאלה: אתה מכיר מישהו שיכול בכנות לענות שהכל בסדר בחייו,
בייחוד מישהו שנראה כמוני, כרגע?
במקום, שאלתי אם אצלו הכל בסדר ומיד השיב שכן.
בו ברגע ידעתי שהוא שקרן. כמו כולם. חוץ ממני. ועוד כמה שלא בורחים מהכאב. רק מהמסיבה הזו. וברחתי משם.

נ.ב: ל”סלונה”, אגב, אף אחד מחבריי לא שכנע אותי להצטרףלאחרונה שאלו אותי אם יש לי בלוג, אבל עוד אי אפשר לקרוא לזה ככה, וממש לא בטוח שאתמיד.
בינתיים אינטימי ונעים פה דווקא, אז אולי תקראו אותי מדי פעם… :) מאוד סביר שלא בכזה פוסט ארוך.

סופשבוע נעים ולא חמים מדי, תהנו ותזיעו מהמסיבות הנכונות- באשר הן,

באהבה,

אני.

עוד מהבלוג של Daniela Shany

עד שיהיה טוב. ויהיה

היי בנות (אולי יש פה גם בנים? בכל אופן כיוון שמדובר ברוב נשי, טכנית אם נפגעתם- בעייתכם, אבל דעו שהפנייה מנוסחת בלשון נקבה, אך מתייחסת לשני המינים) לאור החיבור בפייסבוק לעמוד של "סלונה", זכיתי להיחשף לבלוגים נבחרים של חלק...

תגובות

פורסם לפני 8 years

שלום עולם!

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט)....

תגובות

פורסם לפני 8 years

הכל לובש לבן

הכל לובש לבן בתולי, חדש ופורח אפילו השמש יצא לכבודנו- מחייך וזורח הרבה גבינות ילדים וסלים על כתפיים, משחקי כדור, ים ומים נסיעות על אופניים. הרבה דברים מתוקים נאפים, לצדם חברים, משפחות, ילדים והורים נאספים בערימות...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה