הבלוג של Dana Taylor דנה טיילור

רציתי לומר ש…

כותבת, יוצרת, תסריטאית. חפשו את הספר 'אחות של...' http://danawow1.wix.com/sister-of-a-vip או באנגלית Sister of A VIP http://www.amazon.com/Sister-Of-A-VIP-ebook/dp/B00A5QXJG6

עדכונים:

פוסטים: 130

החל מאפריל 2010

באספת ההורים, המחנכת אמרה שהמצב לא משהו…

הוא לא עקבי, ההישגים שלו ירדו, הוא חולם, הוא מפטפט…

ושמילד מיוחד כמוהו (“אין דברים כמוך! אין! אין! פשוט אין!!!”) היא מצפה ליותר

ובלה בלה בלה…

ושכתה ח’, היא חשובה וגורלית ושאם הוא ימשיך בקצב הזה, אז … אלוהים יודע מה יהיה…

הוא מצידו, ילד מנומס, רגיש ועדין, ישב מולה, עם פרצוף של “מה את רוצה ממני?”

(הרי הוא ילד מתבגר! שמתעורר כל בוקר מחדש, לעולם הורמונאלי מטורף,

שהשתלט על כל נקבובית ועל כל תא במוח שלו ואין, אין, אין לו שליטה!

הוא בסה”כ מנסה לשרוד את הטירוף הזה שעובר עליו)

אבל רק בשביל’ שהיא תהיה מבסוטה, עם עיני העגל שלו וחיוך קטן, הוא הבטיח שישתדל.

גם בשביל לרצות אותה, אך בעיקר מתוך תקווה, לקצר את הזמזום הטורדני, של הקול שלה, למינימום.

(זו עובדה בסיסית, ידועה, שלנער בגיל ההתבגרות יש סף הקשבה קצר…

כן, הוא שומע אבל לא ממש מקשיב!

ואם אנחנו, המבוגרים, היינו יודעים לפשט, למקד ולערוך נכון את האינפורמציה,

שברצוננו להעביר, אז אולי, גם משהו היה נקלט!)

כשהמורה פנתה אלי, בצפייה לתגובה היסטרית,

פניתי אליו עם חיוך קטן (לא חיוך ציני אלא חיוך אימהי, רך, מבין, מקבל ובעיקר אוהב)

ואז השבתי לה, שלשנה הזו הייתה מטרה, אחת, עיקרית, מבחינתי

והיא, ביסוס מעמדו החברתי. ובמשימה הזו, הוא עמד בהצטיינות!

נכון, הוא כבר 5 שנים בביה”ס, אבל עדיין מסתובב, עם טעם בפה,

של הילד החדש, שהצטרף אחרי כולם, מתרבות אחרת, עם מבטא מוזר וחינוך שונה.

השנים הראשונות, היו מבלבלות ובעיקר קשות, אך כבר לקראת סוף השנה שעברה,

החל השינוי הגדול.

למזלו הוא פשוט ילד מהמם! מצחיק, מוכשר, אינטליגנטי וחתיך אש!

(כן, אני יודעת שאני אמא שלו, ששרופה לו על הצורה)

השנה, סוף סוף, חבריו לספסל הלימודים, זכו לקבל הצצה, אל עולמו המופלא.

ממרום גילי, אני זוכרת את השנה ה-8 במסגרת ביה”ס. זו הייתה שנה איומה!

כבר אז הממסד ציפה, מ 40 ילדים, שיושבים צפופים, בתוך ריבוע מחניק,

עם אקוסטיקה איומה, טובעים מבפנים ומבחוץ, בים של הורמונים,

שיכורים מבליל ריחות ארומאטיים, המורכבים בעיקר,

מפיות, שלא צוחצחו, גרביים ונעלי התעמלות שלא אווררו,

בשמים של אמא ואבא ודאודורנט, שנמרח ישירות על זיעה…

40 נערות ונערים, טיפוסים אינדיבידואלים, שנדרשים להתרכז,

בתוך המהומה והכאוס ולעמוד בסטנדרט אחיד, שאמור לתפוס לגבי כולם.

זה מופרך! המורה בעצמה ציינה שוב ושוב, שאין דברים כמוהו ושהוא מיוחד,

אז איך ולמה, היא מצפה, שהוא יכווץ את עצמו, ישנה את עורו,

יפרמט את הנתונים הטבעיים שלו, בכדי להתאים למשהו,

שהוא בגדר הלא הגיוני והלא אפקטיבי???

הסכמתי איתה שאני מבינה ויודעת, שהוא מסוגל ליותר ושהפוטנציאל קיים ובשפע.

אבל למרות הישגיו הבינוניים (מינוס) בקוריקולום הממסדי הנורמטיבי,

בבית הספר של החיים, הוא דפק קפיצה מטאורית,

למד, התפתח והתקדם, בכל כך הרבה תחומים אחרים.

ועל אף כל השינויים הפיזיים הרגשיים החברתיים,

הוא הצליח לשרוד ונשאר נאמן לעצמו, מבלי לוותר על כל התוספות,

שהופכות אותו למי שהוא באמת. ובעיני זו הצלחה מסחררת.

האמת היא, שזה לא ממש רלוונטי, מה אני יודעת ואו למה שהיא מצפה,

כי בסופו של יום, רק לו יש את הכח להחליט ולבחור, אם להצליח או להיכשל.

כן, כן, כולם עוברים את זה! זה לא תירוץ,

והוא עדיין צריך להשקיע ולהקדיש זמן ללימודים… הלו כולנו חיים במציאות תובענית,

שדורשת מאתנו להיכנס לשורה, להיסחף עם הזרם, לאבד את הייחוד שלנו,

לטובת מקום לא משהו ביציע, בהיכל, הלא כל כך מפואר, של הכלל.

והיום הישגים, נמדדים עלפי מצב חשבון הבנק שלך,

(גם אם כבר היה שם כסף, שההורים השאירו לך…)

מה שאומר, שזה בולשיט אחד גדול!

בדרך הביתה הוא שאל אם אני מאוכזבת? אם אני כועסת?

אמרתי לו, שהוא לא לומד בשבילי, אלא בשבילו

וכל אינפורמציה שהוא יצליח לספוג, תעשיר אותו כבן אדם, תפתח אותו ותישאר שלו.

וגם אם יש מקצועות שלא נראים לו דחופים, חשובים ואו מעניינים,

הוא עדיין צריך לנסות ולהפוך אותם לכאלה, אפילו אם זה רק בשביל, שלא להרגיש,

שדקות החיים היקרות האלה, בוזבזו ללא רווח.

כי בסופו של דבר, 25 דקות שיעור זה לא הרבה זמן!

(נכון ששיעור נמשך 45 דקות אבל, אם מסתכלים נטו,

מינוס כל הויכוחים… והמורה אני צמא… 25 זה מה שנשאר)

וגם אם יש מורה משעממת או שילדים מפריעים,

או שסתם הראש שלו מתעופף למקומות אחרים,

בסופו של יום, הוא נמצא במסגרת, שיש בה סטנדרטים מסוימים

וכל זמן שהוא נמצא במערכת הזו, עדיף לו שינסה להוציא את המקסימום.

הוא הבטיח לנסות ולהשתדל

ופלט עוד כל מיני, הבטחות ומשפטים בומבסטים,

רק בשביל לרצות אותי ובעיקר בשביל לקצר את הזמזום הטורדני של הקול שלי.

איך אומרים? נחכה ונראה? אני לא עוצרת את נשמתי ואפילו לא מצפה.

אני רק מקווה בשבילו, שהוא יגלה בעצמו, שחלק מהחומר שמעבירים לו במוסד הזה,

שנקרא בי”ס, באמת יכול לתרום לו לחיים.

ושלהתאים את עצמך למסגרת, זה מהלך בהחלט אפשרי ואפילו חיוני, בעולם בו אנו חיים.

בקיצור להיות חיובי, להישאר פתוח, להאמין בעצמך…

אה וגם להפנים, שרק ברגע שאתה עוזב את ביה”ס,

תגלה ותבין, שהחיים זה בכלל לא מה שלימדו אותך.

ובכל יום, אתה לומד מחדש, על בשרך, לבחור את מה שרלוונטי בשבילך!

חבל שמשרד החינוך לא הבין שפוטנציאל יש לכולם,

רק שלכל אחד יש בכמות אחרת ובתחומים שונים…

ורק ביום שתהיה פה מערכת, שתעבוד על פי שיטה של tailor made,

מה שנקרא בהתאמה אישית ועלפי מידותיך,

רק אז יהיו לנו ילדים מאושרים, עם ציונים ממש טובים…

עוד מהבלוג של Dana Taylor דנה טיילור

תצוגה מקדימה

שירים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הזדמנות להתרפק על השירים היפיפים שנכתבו על אומץ וגבורה, חברות ואהבה, בעקבות המאורעות הקשים, העצב והשכול שמדינתנו הקטנה סופגת לאורך השנים. גדולי הכותבים, המלחינים והמבצעים שידעה...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יום חדש עולה על העיר הלבנה

מוקדם בבוקר, שמש, לח וחם, סרחון מרוכז, מציף את הרחוב המנומנם. ערימות של זבל מונחות תחת גדר, פרו ורבו של זבובים, בריקבון המצטבר. בכניסה לבניין, אוכל של חתולים, מסודר במעגלים, חתולי פרא מדושנים, שולטים, נהנתנים. ברחשים...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

למעלה מ- 60 שנים, מדינת ישראל, 'לועסת' את ניצולי השואה!

ב- 19 לאפריל כ"ז בניסן, נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מדהים לחשוב שניצולי השואה, שחיים בינינו, סוחבים עימם את סיפורם האישי ואת זוועות העבר, בכל שעה ובכל יום, לאורך חיים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה