הבלוג של דנה סתוי

זמן. איכות.

עדכונים:

פוסטים: 38

החל מיולי 2011

27/09/2015

1234535_10151908453207082_1408365408_n

10661835_10152756135487082_4168015097590003928_o

פעם הסתובבתי בסוכות בירושלים מתוך סקרנות ועניין, והעין שלי נמשכה לסוכה שממנה בקעו זמירות וצלילי נגינה שהיו מאד מיוחדים ושונים משאר הסוכות הדוממות…ופתאום יצא ממנה אדם עם קלרינט והזמין אותי להכנס פנימה לסוכת המשפחה, בדרכ במצב כזה הייתי אומרת תודה וממהרת להתנדף, אבל משהו קרא לי לבוא , ומהר מאד מצאתי את עצמי בסוכה קסומה בחצר בין בתים ירושלמים של משפחה דתית מקסימה ומוזיקלית ,בה האב ניגן בקלרינט, האמא יחד עם אחיה ואביה ניגנו על גיטרות ומדי פעם השתמשו בגיטרה כ תוף…אחרי כמה רגעים של נגינה ושירה של שירי משינה ושלמה ארצי (כן , מפתיע) ומדי פעם זמירות שהם בעיקר מכירים…הצטרפו מכל אבר שכנים שהביאו איתם איזה מאכל טו גו וגם כלי נגינה כמו דיג’ או דרבוקה והסוכה הפכה להיות הדבר הכי שמח וקסום שראיתי מימי..הרגשתי אושפיזה אמיתית, בנוכחות שלי כאורחת לרגע..ועל אף הזרות שלי, הרגשתי בת בית…הגישו לי מרק חם נגד הקור ירושלמי ושיחקתי עם ילדי המשפחה כאילו אני חלק טבעי בנוף המשפחתי.. וזה חילחל בי פנימה והבנתי על עצמי את המשמעות של החג המיוחד הזה, שמזמן מפגשים בין אנשים ומאפשר לפתוח את הבית שלנו וגם את הלב להזדמנויות.
אני זוכרת שהמפגש אפילו הסתיים עם אפשרות לשידוך עם השכן עם הדיג’…באתי בגלל סוכה מזמרת ויצאתי עם סיכוי לשידך:) הקרבה הזו לאלוהים בירושלים אולי בכל זאת עושה משהו לתדר הבקשות שבלב:)
כמו שאמרו הביטלס: “All you need is… lu-love”

10615593_10152774188502082_9137267461601573397_n

10698486_10152774188257082_8451911628127012524_n

“הישיבה בסוכה, היציאה מדירת קבע לדירת ארעי יש בה
טעמים רבים.
הראשון בהם – זכר ליציאת מצרים ונדודי העם במדבר ארבעים שנה,
והיות בני – ישראל יושבים אז בסוכות. אפשר הדבר שהסוכה
באה להזכירנו שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו
את שפלותו, בגדולתו את מצבו כשהיה אדם פשוט,
בימי שלום – את סכנת המלחמה, על פני היבשה – את סערות הים
ובעיר – את המדבר. לפי שאין לך דבר שיש בו כדי לשמחנו יותר
מאשר זכרון ימי הרעה בימי טובה מרובה ביותר.
הישיבה בסוכה באה איפא ללמד את האדם מידה טובה: שיהא שמח
בחלקו. בתוך סוכה צנועה וקטנה ומסוככת ירק עצים בלבד – שם
יקיים את מצוות השמחה בחג.
הסוכה נקראת גם “סוכת שלום”, והיא מסמלת את הכמיהה לשלום
האנושות כולה, ובחג הסוכות היו מקריבים, כשבית המקדש היה קיים,
שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם – כרמז על סוכת השלום בין
ישראל לאומות העולם.” (מצוות הסוכה מאת : אריה בן-גוריון)

1525328_10153705760892082_5593656352719659238_n

אז השלום לכולם/ן,
הפעם ליקטתי אסיף של מקורות השראה שכל אחד הצמיח בי מחשבה או הבנה לגבי מקור החג ומקומי בו.
בדרך לארגן את הסוכה מבחוץ ואת התוכן בחג מבפנים, מצאתי את עצמי לוכדת בעדשת המצלמה סימנים של יופי ושל טבע שפרח בגני, רגע אחרי חום יולי אוגוסט ורגע לפני גשמי הברכה של תשרי.
מצאתי הסבר מעניין על תקופת הביניים הזו שבין “בצורת” ל”מבול”, שמדבר כמו תמיד גם עלינו ועל הצורך כמו בטבע שהכל יהיה במידה.

12011244_10153705751442082_1991377647791100888_n

“למסוֹרת ישראל (ולישראלים) יש יחס אמביוולנטי לגשם.
מצד אחד ברוך משיב הרוח ומוריד הגשם,
המביא את הרוויה הדרושה לנו ולשדותינו לאחר הקיץ השחון.
מצד שני, יש איזה פחד קמאי מן הגשם -
שלא יפסק ויציף את בתינו וכולנו נאבד בעין הסערה.
בשני מקרים במסורת ישראל אפשר לשים את האצבע על הדואליות הזאת.
המקרה הראשון הוא התפילה וקריאת התורה. בחשוון מתחילים להתפלל את
“ותן טל ומטר לברכה” – ברכה המבקשת את גשמי הברכה לארץ הצמאה.
אבל, בחשוון גם קוראים את פרשת נֹחַ, אולי הסִפור המקראי המבטא
באופן הדרמטי ביותר את הפחד הקמאי מפני המבול.
המקרה השני הוא ספור חוני המעגל מהתלמוד הבבלי.
בספור זה יש בצֹרת בארץ, וחוני (מכשף ארצישראלי מתקופת התלמוד)
עג לו עוגה (יעני משרטט מעגל) ועומד בתוכה.
הוא טוען בפני אלוהים שלא יצא מהמעגל עד שהלה יענה לתפילות העם לסיום הבצֹורת
וימטיר גשמים על הארץ. אז אלוהים ממטיר עליו וואחד מבול שמאיים להטביע את ירושלים.
חוני מבקש עתה בפני אלוהים שימיר את המבול בגשמי ברכה.
אז מעבר למוסר ההשכל שהקב”ה מנסה ללמד את חוני,
יש כאן גם ביטוי לפחד כפול – מהבצֹורת ומהמבול.
נראה שהאמביוולנטיות הזאת מלווה אותנו עד ימינו אנו – עם שנאת הקיץ הישראלי
החם-מדי-פה-וגם-לח-ומגעיל-אולי-נטוס-לחופשה-באירופה-שמעתי-שנורא-נחמד-בלונדון מחד,
ועם החמצת הפנים על הגשם, כשזה סוף-סוף מואיל בטובו לרדת אל (ועל) העם, מאידך.
אני מניח שהתשובה הפשוטה לכל היחס המֻרכב-לכאורה לגשם היא,
שכמו בכל דבר בחיים, צריך שיהיה במידה המתאימה.
ובכל זאת, לכל מחמיצי הפנים שֶתִּסְרֹקְתָּם מתקלקלת וכביסתם נרטבת,
אני ממליץ: צאו ולמדו מה עשה היורה בשדות העמק -
שהשרב ביקש להחריב את הכל
ועתה דשא רענן מכסה את פני הארץ מזבולון ועד הרי נצרת.
(בין מבול לגשמי ברכה / דותן ברום, גרעין אלפקה-קבוצות הבחירה – המחנות העולים 2006)

אז לפי הטקסט הזה אנחנו בזמן של מידות, מאחלים שהגשם ימטיר עלינו ברכות ולא יציף אותנו מעבר למידה הנכונה, אוספים את המעשים של השנה שעברה ועוצרים בסוכה פנימית כדי לבודד את כל הגשמי שבחיינו ולהתחבר לרוחני וגם לאנשים ולערכים שהיינו רוצים שיהיו “הבית שלנו” לשנה הקרובה.

אני מצאתי עצמי בבית ילדותי מסתובבת בחצר שכשהייתי ילדה ונזכרת כשרק עברנו לבית הזה,
איך חיכיתי שבין לילה יצמח הגן שהיה רק חול ואדמה וישא פירות שאוכל לקטוף ולהתענג עליהם.
לא הצלחתי להבין שזה יקח שנים על גבי שנים, שבהם אני עוד אבשיל ואלמד כמה דברים על העולם ועל המשמעות של “כל דבר בזמנו ובעיתו”.

12033138_10153705755012082_3910765223334772444_n

זמן אסיף
מילים ולחן: חמי רודנר

בחלומות אני חוזר
חוזר לכפר ההוא של ילדותי
אותו מקום אותה שעה
הריח המוכר עצי הפרי

בחלומות אני זוכר
את כל מה שהשכחתי מעצמי
זמן בין ערביים אין סופי
יפה קצת עגמומי חצי מצב נפשי
חזרתי אל ביתי אל ילדותי

אולי הגיע זמן אסיף עכשיו
אסוף את עצמך היה לאב
הילד שאליו אתה נכסף
יתגעגע יפחד יאהב
ישמח יצחק יהיה לאב

“בחקלאות, אָסִיף הוא תהליך האיסוף של יבול בשל מהשדות, לאחר שזה נקצר או נקטף. האסיף מסמל את סיום העונה של גדילת היבול, או את סיום מחזור הגדילה של גידול מסוים, וחל על פי רוב בשלהי הקיץ או בתחילת הסתיו, טרם הגשמים היורדים עלולים להרטיב את התבואה בשדה.

בתרבויות שונות צוין אסיף התבואה בחגים הכוללים סעודות ומשתה. ביהדות, למשל, האסיף נחוג בחג הסוכות. אחד ההסברים הקושרים בין האסיף למנהג הישיבה בסוכה מציין כי בזמן איסוף היבול ישבו החקלאים בסוכה שבנו בשדה או בכרם על מנת להיות קרובים לעבודתם ובכך לחסוך בזמן, להגן על התבואה מפני גנבים ובעלי חיים או לפקח על העבודה במקרה שהיו בעלי השדה. הישיבה בסוכה עוגנה בזמנים מאוחרים יותר גם במאורע היסטורי − הושבת בני ישראל בסוכות במדבר.
באמריקה הצפונית קיבל חג האסיף משמעות נוספת של הודיה כללית ושם הוא נחוג כחג ההודיה.”(ויקיפדיה”)

12011240_10153705758117082_1160700859684831611_n

אז נודה על הקיים ונאסוף את פירות המחשבה, היצירה, והעשייה שלנו בשנה האחרונה, נסתכל על מה שפורח ולא רק על השלכת של הדברים שלא מתניעים ונאחל שלא ניקטף בטרם עת, כמו מוטי קירשנבאום שעלה לכותרות בסופש וגרם לצביטה בלבם של רבים שלא הכירו אותו, על שנפטר יום לאחר יום הולדתו.
וכמו מכר יקר, שנודע לי בסופש שסייע וקטף את חייו בטרם עת והוא היה הפרח הכי יפה בגן שאני הכרתי.

את פרי גנך את תבקשי
מי לך יאמר ומי לך ישיב
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה,
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב ולא שב (פרי גנך- יוני רועה)

אדם מקסים שיידע המון על בוטניקה וטבע, היה מהאנשים המפליאים האלה שמכירים כל פרח ועץ בשמו ומה אפשר לרקוח ממנו…היה בחור חמד, אבל מסתבר שאנחנו לא באמת מכירים אנשים לעומקם ומצליחים לזהות אם הם במצולות ולהושיט יד…והוא בינתיים, כמו ביטוי יהודי עתיק ” נאסף אל אבותיו” והיה אורח לרגע…

12038448_10153705751052082_12309440894537164_n

אם בשער יש אורח
שנחת מעבר ים
מה נציע לאורח
בבואו משם?

טנא ירוק, פרח לבן
יין אדום, פת במלח
זה מה שיש
שב איתנו כאן. (האורח- נעמי שמר)

אבל לא נסיים בעצבות, כי החיים כמו מחזוריות הטבע ממשיכים ומזכירים לנו כל פעם בסתיו , שהכל עובר חביבי…ושצריך לזרום עם הטבע ולצפות לטוב.
פעם חשבתי שאני הורגת צמחים סדרתית, כל העציצים שלי לא החזיקו מעמד מדי ונקפתי את זה לכשרון שבי לחסל אותם, יותר מדי מים, יותר מדי שמש ויותר מדי עציצים אבדו במרפסת שלי:)
עד שחברה לקחה אותי באחד מימי ההולדת שלי לסדנת גינון אורבני, שם לימדה אותי גננית מוסמכת שהכל בטבע בא והולך…היא הסבירה שלעציצים שלי יש תאריך תפוגה משל עצמם, חלקם עונתיים וחלקם לא נועדו להיות יותר מקיץ או סתיו…וזה די מנחם.
כי אם הם באים והולכים כדרך הטבע, לפחות זו לא אשמתי ברוב הזמן!
ושנית, ואולי גם חשוב יותר…שהטבע מלמד אותנו שלכל קץ יש התחלה חדשה ולכל אלול יש תשרי,

12036671_10153705754297082_7325510735594567609_n

ומזכיר לי נסיעה שעשיתי בדיוק באותם זמנים כמו עכשיו, לפני כמה שנים לארגנטינה לחתונה של חברים, שברגע שנחתי נפטר אב המשפחה שהיה חולה, כך שהאירוח החל בלוויה ופרידה מאדם יקר מאד שהיה מלאך עלי אדמות, ומספר ימים לאחר מכן המשפחה נאלצה כמנהג היהדות לקיים את החתונה כפי שתוכננה, כך שנאלצנו לגייס מתוכנו את כל השמחה שהייתה בעצבות הזו, ולשמח באמת חתן וכלה, ביום שהיו, בו כל הרגשות כולם.
לאחר החתונה התקיימו עבור הזוג מנהג שבע ברכות וזה נפל בדיוק על סוכות,
כך שהם הפכו להיות אושפיזין מאד נאהבים ואורחים יקרים בסוכותיהם של חברים ומשפחה שניסו לא להשאיר אותם לבד עם המחשבות והכאב ובכל זאת לתת להם אהבה שתיהיה התשתית לבניין הבית האישי שלהם.

36762_437069752081_1435519_n

36762_437069747081_5934783_n

10401082_35601346742_4170_n

ושם גם לראשונה ראיתי את אחד מהאחים של המשפחה מקים לראשונה סוכה בבית המשפחה, מעשה שנעשה לרווחת כולם, אבל אני זוכרת כמה הסוכה הזו היתה חשובה בעיקר לו, כאילו סמלה עבורו את המקום החדש שירש כבן הבכור וראש המשפחה החדש. הוא בנה אותה בלי הפסקה, כאילו מבקש להוכיח את עצמאותו ואת יכולתו לשמור על בניין הבית ביציבות מול כל רוח, ובאהבה מול כל כאב לב.
הוא אפילו נשאר לישון בה לאחר שסיים לבנות אותה בקדחתנות ומתוך אמונה שהיא תביא לו שלום…פנימי ואולי אפילו ציפה לביקור של אושפיזין יקר לליבו שרצה להפרד ממנו רגע לפני שהוא הולך לתמיד.
חג הסוכות הזה הסתיים בלידה של הנכד הראשון לבית המשפחה, כך שהטבע שוב ניצח ולימד אותי הלכה למעשה, כיצד גלגל החיים מסתובב ומעגלי החיים בין לידה, חתונה ופטירה הם דבר שהוא חלק מחיי כולנו…ובכל זאת מאחלת שנדע רק טוב…יותר מתוק ממר.

אז בעצם האסיף הזה של אנשים ומחשבות, יש בו גם הזדמנות לנסות לצמוח מחדש, להיות טובים יותר, מקלים יותר על עצמנו כי יש דברים שאינם בשליטתנו, לחיות את החיים עד תום, להודות על מה שיש ועל פרי גננו ולהיות מכניסיי אורחים יותר של אנשים וחלומות, כדי שאלו יזרעו בנו ניצנים של כל הפירות הטובים שיכולים לצאת מאיתנו ומחכים לזמנם ולעיתם לבוא.
סוכות שמח לכולם/ן ומאחלת שהשנה יתאספו עוד סיפורי סוכה לשנים הבאות.

68830_10151908455527082_1009689992_n
עוד שנה שחלפה מסוכות עד סוכות
ושלומית מהשיר ממשיכה לחכות.
היא הביאה לולב והדס ואתרוג
והסכך, כמו תמיד רענן וירוק.
היא הזמינה שכנים ועשתה מסיבה
ורק הוא האושפיז הראשי, עוד לא בא.
וכולם מנסים לנחם: לא נורא.
הן זה מה שקרה בשנה שעברה
ואם השנה לא הואיל בטובו,
מן אורח כזה, מי צריך שיבוא?
אך שלומית הקטנה היא מחומר אחר.
היא תמשיך לחכות והיא לא תוותר.
ביוזמה מקומית, איזורית, עולמית,
השלום עוד יבוא לסוכה של שלומית.
(שלום שלומית -יזהר בן נחום)

66133_10151908454832082_1903856446_n

עוד מהבלוג של דנה סתוי

תצוגה מקדימה

Cose della vita -הדברים שיש בחיים

"שחקי שחקי על החלומות, זה אני החולם שח, שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך!" (ש, טשרנחובסקי) החלטתי שאני מגשימה לעצמי את החלומות...שנים של עזרה בחלומות של אחרים, עודדו אותי להאמין שאם אני יכולה לאחרים אני בטח ובטח יכולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הקדרה הירושלמית

פעם קראתי סיפור על "האיש שרצה להעביר את הכותל המערבי", בסיפור יש קבלן שיפוצים ירושלמי שאוהב אהבת נפש את העיר שלו בה גדל כל חייו אבל קשה לו עם מה שהאנשים עושים איתה, רבים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"כיכר החלומות"

האמת שקשה להירדם אחרי ערב מרגש ועוצמתי כמו  הערב בכיכר המדינה...או יותר נכון לומר "כיכר החלומות". מזמן לא שמעתי נאום שחדר את השריון הכבד והישראלי שלי עד שגרם לי להאמין מבפנים שזה בהחלט יכול להיות תחילתה של מציאות אחרת...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה