הבלוג של דנה סתוי

זמן. איכות.

עדכונים:

פוסטים: 38

החל מיולי 2011

האמת שקשה להירדם אחרי ערב מרגש ועוצמתי כמו  הערב בכיכר המדינה…או יותר נכון לומר “כיכר החלומות”.
מזמן לא שמעתי נאום שחדר את השריון הכבד והישראלי שלי עד שגרם לי להאמין מבפנים שזה בהחלט יכול להיות תחילתה של מציאות אחרת  בארץ הזו.
דפני לייף זעקה שנמאסה לה שכל שנות חייה סביב שכול ו”הרצון לשרוד” והיא  חלמה עבור עצמה ועבורנו שנתחיל כבר -לחיות! ..כמה פשוט ועדין נחשב לבדיוני.
"לא הייתה להם ברירה, אלא להבין שזה דבר גדול יותר".  דפני ליף בעצרת, אמש (צילום: דרור עינב)

היא דיברה על אנשים שמרוב יאוש או עצבות או שניהם מהמצב שבו הם חיים, הם שוכחים גם לחלום… הרגע הזה, הזכיר לי את התלמידים שלי בבה”ס גורדון בבת-ים בשנה שעברה,

ילדים בכיתה ד’ שהמציאות שהם חיים בה, ממה שיצא לי לחוש בביקורי הבית אצלם, היא כזו שגורמת לך להבין למה אין להם חלומות כשיהיו גדולים…כשגרים משפחה שלמה בדירת חדר וחצי , אחרי שעשו מהמרפסת חצי חדר לילד, או משפחה חד הורית שבה המקום מפלט היחידי של התלמיד שלי הוא הים שמחוץ לבית, כי בבית אין מקום אפילו לפרטיות במיוחד כשאתה גר עם עוד 2 אחיות בחצי חדר…כשאין לך מפלט אפילו מעצמך ומהחיים שלך…ודאי שלא יהיה לך מקום מקלט לחלומות.

אנשים מסביבי חיים כך, אני מודה כל יום לאלוהים שאני לא עומדת במבחן המציאות הזה, ושהמשפחה שלי אומנם היא ממעמד הביינים המתמודד, אבל זכיתי לחיות בבית שנתן לי מקום לפרטיות , לצרכים ולחלומות…  אבל, אני מודה שלפעמים אני חוטאת ונופלת לבורות הקטנים האלה בדרך, שבהם המציאות הופכת אותך לעבד של הזמן , של הנורמה, של הקבעונות…

לפעמים אני מתמסרת מדי למציאות ולמחויבויות שהיא מטיחה בפני , עד שאני שוכחת שיש לי גם חלומות.

ואז, כדי להזכר אני צריכה מישהו שיבוא וידליק לי מחדש את  הניצוץ למאור הקטן שבתוכי, ויסמן לי את הדרך…אפילו בשפת סימנים.. כדי שאתחיל לצעוד בחזרה  לכיון הגשמה עצמית של מי שרציתי להיות כשאהיה גדולה ושכחתי.

מרטין לותר קינג אמר בנאום אחר “שיש לו חלום” והאיר לבבות של אנשים רבים שכבו בעול המציאות המפלה והמבייתת…

היום בשנת 2011  אנחנו זוכים להיות בתוך החלום שלו , דן אלמגור כתב לחלום שלו מילים  בשיר  מתוך מחזמר “אל תקרא לי שחור” ..לשיר הוא קרא “יום יבוא“:

“יום יבוא, יום יבוא
במהרה, בקרוב הוא יבוא
זאת ידע כל אדם
בעמקי לבבו
יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא!

יום יבוא, יום יבוא
הוא קרב והולך בנתיבו
לא יושפל שום אדם
על גזעו וצבעו
יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא.

הוא יבוא, זה היום
כך אראינו ואין זה חלום
אם נמות כמשה על פסגת הר נבו
זאת נדע, הוא כבר בא,
הוא כבר בא, הוא כבר בא

יום יבוא במהרה
פעמון החרות דרור יקרא
ושחורים ולבנים יתכנסו מסביבו
יום יבוא, יום יבוא, יום יבוא.

יום יבוא, יום של אור
יום של חג לאדם השחור.
יחייך אז האל ממרומי מושבו.
יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא!

הוא קרב, זה היום
ועם בוקר נקום ופתאום
גם אנחנו פתאום בני אדם ככולם
אז נדע, הוא כבר בא,
הוא כבר בא, הוא יבוא!

כאשר  אנחנו מרימים עיניים לוושינגטון  ורואים נשיא שחור ומוכשר שעומד בראשה של אימפריה שהלבינה פניהם של רבים בעם שלה לפני כך וכך שנים….

אנחנו זוכים לחיות את החלומות של מי שכשהגה אותם, נחשב להוזה או חוזה או שניהם.

לנו בתחילת הדרך גם היה אדם כזה, הרצל שמו. גם לו היה נאום חלומות שהלך כך:

“… אבל אם לא תרצו,

כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – ויישאר אגדה.

היה בדעתי לכתוב סיפור עם מוסר השכל.

יהיו שיאמרו: יותר סיפור ממוסר השכל.

אחרים יאמרו: יותר מוסר השכל מסיפור.

אחרי שלוש שנים עלינו להיפרד, ספרי האהוב.

כעת מתחילים ייסוריך.

יהיה עליך לפלס את דרכך במבוך של איבה וסילופים,

כמו בתוך יער אפל.

אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים,

מסור להם את ברכת אביך.

הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים

שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה.

החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה,

כמו שחושבים רבים.

כל מעשיהם של בני אדם היו פעם לחלומות,

כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום”.

מתוך: אלטנוילנד, תיאודור הרצל.

יש קו דק מאוד עבור מי שמהלך בין טירוף לגאונות…במיוחד לאילו שחוזים וחולמים בגדול.

אנחנו חיים היום במציאות שעבור הדורות הקודמים היו מתקשים בכלל לדמיין שהדבר ניתן , שלא לדבר על לעשות לזה “לייק” או לא. כמו מעין “חזרה לעתיד” בהבנה שיש דברים שגם כשחולמים אותם…הם צריכים זמן ..להתבשל, להתאקלם עם הלך הרוח של האנשים ולאט אבל באופן יציב לרקום עור וגידים , עד  שיהפכו למציאות.

קוראים לזה “תהליך“.

הרצל חזה חלום דומה שעבר תהליך מרתק בכדי להיות מדינת היהודים של היום. ואולי, לא היו הדברים מעולם… ואולי אותה חבורת אנשים טובים שכינה  כממשיכי דרכו , היא חבורת המחאה  ממנה יצא קולה של חולמת אחת מיוחדת במינה, דפני ליף, שחלמה לעצמה ולנו שיבוא יום ופשוט נחייה, בלי חובת השכול מסביב, בלי מעמסת ההישרדות על ראשנו..פשוט חיים ככול האנשים…אולי יום כזה עוד יבוא.

אהוד מנור כתב  לפני כמה שנים שיר שיכל בקלות להיות שיר המחאה החברתית של הערב הזה :

“כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עיניהם.

כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא אוטמים את אזניהם.

שמוכנים אל החלום להתקרב,
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב.
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב.”

“כדי להגשים חלום אחד ישן, יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניים “


אז אולי לא הגענו למיליון בכיכר, אבל  בטוח ישנם 7 מיליון לבבות שפועמים לקראת יום כזה כשיבוא.. ואולי זה לא יבוא מחר, אבל למדנו להבין שלפעמים בדומה למבקשים חינוך טוב, כיאה לכיתה עם תלמידים שמתקשים לחלום … צריך לפעמים לעבור תהליך של למידה כדי שנתרגל לקיים את הבלתי אפשרי.

כיכר המדינה בתל אביב, הערב (צילום: איתמר גרינברג)

ואולי בדומה לקצב שבו אנו מורגלים  בו הסלולרי של היום נחשב לפאסה ביחס לדור המחר, כך ננוע בחיים שלנו בקצב דומה בו אפיק מחשבה שנחשב לחדשני היום,  יהפוך בעתיד למיניסטרים ולחלק מהמציאות של כולנו.

ואומנם אחרי ערב כזה קצת קשה לי להירדם, אבל אני מודה שהערב,

חזרתי לחלום!

ועבור שיר הלילה שלי. אני מקדישה את המנגינה הנעים של שם טוב לוי מתוך פסקול הסרט “כיכר החלומות”.

http://www.youtube.com/watch?v=T4Iz10ad7kA



עוד מהבלוג של דנה סתוי

תצוגה מקדימה

Cose della vita -הדברים שיש בחיים

"שחקי שחקי על החלומות, זה אני החולם שח, שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך!" (ש, טשרנחובסקי) החלטתי שאני מגשימה לעצמי את החלומות...שנים של עזרה בחלומות של אחרים, עודדו אותי להאמין שאם אני יכולה לאחרים אני בטח ובטח יכולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

זמן אסיף

פעם הסתובבתי בסוכות בירושלים מתוך סקרנות ועניין, והעין שלי נמשכה לסוכה שממנה בקעו זמירות וצלילי נגינה שהיו מאד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הקדרה הירושלמית

פעם קראתי סיפור על "האיש שרצה להעביר את הכותל המערבי", בסיפור יש קבלן שיפוצים ירושלמי שאוהב אהבת נפש את העיר שלו בה גדל כל חייו אבל קשה לו עם מה שהאנשים עושים איתה, רבים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה