הבלוג של דנה שחל

אמנות החיים

דנה שחל, ארט דירקטורית, בעלת סטודיו לעיצוב גרפי - Dana's Art, אמנית, שחקנית מאמאנט (כדורשת), כותבת מיום שזוכרת את עצמי, גרושה ואמא לשלושה ילדים.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מאוקטובר 2013

ראיון עם אמן הרחוב בועז סידס או אולי נתקלתם בשם הרחוב שלו UNTAY

14/10/2013

משמעות השם UNTAY

זה התחיל כשהייתי שונא לתת שמות לעבודות שלי והייתי קורא להכל Untitled (ללא כותרת), עם הזמן קיצרתי ל- Untie  ואח”כ שיניתי את האותיות ל- UNTAY, המשמעות השניה היא גם ‘לא קשור’/'לא מחובר’ – Un-tie. אני עובד תחת השם הזה בערך מ-2009, גילגוליו הקודמים כבר התחילו באיזור 2006, וקרה בהתחלה שתמיד חלמתי על סטודיו לעיצוב משלי וחיפשתי לו שם והוא התגבש עם הזמן, מבחינתי זה שם כולל לא רק כאמן, אלא גם כסטודיו ומי יודע אולי בעתיד יצטרפו אליו עוד אנשים.

יחד או לבד

לרוב אני עובד לבד, פה ושם עושה שיתופי פעולה ותמיד מחפש דרכים להכיר אמנים חדשים ולעבוד איתם, אבל כרגע, 80 אחוז לבד, בלי קשר, זו גם התרפיה שלי והזמן שלי להיות עם עצמי וגם קשור לעובדה שאני אוהב להתבודד הרבה, ולברוח למקומות אחרים ולהכנס לעולם משלי.

לימודים

סיימתי תיכון במגמת אמנות בשוהם ואח”כ סיימתי תואר בהצטיינות בתקשורת חזותית מהמכון הטכנולוגי בחולון ב-2010, מאז שגדלתי בראשל”צ החזקתי טושים.

embedded by Embedded Video

אמנות רחוב

האהבה לרחוב תמיד היתה שם, תמיד הושפעתי ממנו ומסצנה של גרפיטי ואמנות רחוב. התחלתי יחסית בגיל מאוחר לעבוד ברחוב, בגיל 26, כשהרוב עושים את זה בגילאי בגרות מוקדמים. התחלתי לצאת ולעבוד ברחוב מתוך סקרנות ורצון לחוות את העולם הזה מקרוב אחרי שנים של עבודת סטודיו.

בין היתר זה נבע מצורך להראות לאנשים עבודות שלי כשלא היתה לי שום במה אחרת להראות אותן, חיפשתי פידבקים ותגובות של אנשים למה שאני עושה ותוך כדי זה גם להתפתח, ברחוב אין מי שיגיד לי אל תעשה את זה ואל תעשה את זה אז ככה שיכולתי להשתולל ולהבין לאט לאט מה אני עושה ואיך אני רוצה להמשיך.

העבודה בחוץ היא מאוד מאתגרת ומחשלת, אין לי את המזגן של הבית והתנאים האידיאליים לעבודה. לכל לוקיישן יש את האווירה שלו, את ההיסטוריה שלו, את מה שעבר עליו. אני בדר”כ מגיע לשם לפני, מרגיש את האווירה ומה שזה עושה לי. נדיר שאני עובד במקומות שאני לא ‘מרגיש’ בהם בבית. בשבילי זו תרפיה, אני צריך להרגיש בנוח עם המקום כדי שאוכל להשתחרר בו. זה יכול להיות בית נטוש יפיפיה או מנגד גם בניין נטוש מלא צרעות, עטלפים וחרא.

השראה

ההשראה לעבודות שלי בעיקר זה חיי היומיום ומה שקורה מסביבי ובעולם, היום אני עדיין מושפע מתקופת המחאות שצצו בעולם בשנים האחרונות וכל השינויים הגלובליים שמתרחשים עכשיו אבל מנגד אני יכול מחר בבוקר להתאהב במישהי והדבר היחיד שיעניין אותי זה לצייר אותה ואת מה שהיא עושה לי ואחרי חודש להיות מושפע מאיזו מקום שביקרתי בו, זו השפעה שמאוד משתנה, אני מאוד מושפע מהרגע ומהעכשיו, בעיקר במסרים שאני מקבל מהסביבה ורוצה להעביר אותם הלאה אחרי שהם עוברים דרכי את הסינון.

הדבר השני שהכי משפיע עליי זו מוזיקה וזה חלק משמעותי בעבודות שלי, אני שומע די הרבה דברים מתוך רצון לחקור וסקרנות לסגנונות ומוזיקאים ובין היתר מוזיקה היתה חלק בלתי נפרד מתערוכת הסולו האחרונה שלי שכלל 20 יצירות שכולן צוירו על עטיפות תקליטים ישנות והיו שילוב של השפעות מוזיקליות שהתחברתי אליהן באותה תקופה ובדברים שעברו עליי בשנים האחרונות.

סיפוק

הדבר שעשיתי שסיפק אותי בשנים האחרונות זה לצאת לדרך חדשה וליצור את הדברים שלי, העובדה שאני מצליח ליישם באופן ויזאולי את מה שאני מרגיש, אין לזה תחליף.

סמלים בעבודות

כמו שההשפעות שלי משתנות ככה גם הסמלים, בתקופה האחרונה אני משלב הרבה את עניין הבנדנות, עניין הבנדנה הגיע כשכל המחאות בעולם צצו והאימאג’ים של מפגינים עם כיסויי פנים שמתחמקים מרימוני גז לא עזב אותי, מבחינתי זה איזשהו סימבול למהפכה ופרופגנדה ורצון לשינוי, סמל לשינוי ושהרצון לשינוי עדיין כאן מסביבנו ואנחנו חיים אותו אפילו ולמרות שיש כעת דעיכה מסויימת אבל זה עדיין בתודעה שלנו.

סמל שני שחוזר כרגע בעבודות שלי זה האיקס והמשולשים, זה התחיל מכך שבתערוכה האחרונה שלי שמתי איקס גדול על דגל ישראל, והוצאתי משם את מגן הדוד, לא מתוך אקט של שינאה או משהו כזה, אלא מתוך אמירה שאני זה לא הדגל, מגיל אפס אנחנו נתונים לסטיגמות ואמורים להשתלב תחת תבנית מסויימת שמכתיבה לנו החברה, שהדגל הוא אחד המייצגים שלה, אז אני זה לא הדגל, ואני זה לא החברה שקבעה סטנדרטים מסויימים למשהו, אני אינדבידואל ונתון ברשות עצמי ואחראי למעשיי ולתוצאות של כל אקט כזה או אחר ולא חושב בהכרח את מה שההוא חושב או את מה שרוצים שאני אחשוב. זו מן שאיפה אוטופית שכל אחד ואחד הוא אדם שווה, לא משנה מאיפה הוא הגיע.

משולשים – לקחתי את מגן הדוד ופירקתי אותו לשני המשולשים כשאני מציב אותם כל פעם ומשחק איתם מתוך אקט של ‘חיפוש זהות’, מי אני, מה אני חושב, מה אני רוצה ולאן אני הולך, כשאפסיק לשחק איתם והם יחזרו להיות מגן דוד…אני מניח שאדע את התשובות לשאלות, אני לא כל כך רוצה שזה יקרה, כי זה מה שגורם לי לחפש ולחוות דברים חדשים.

צוייר על עטיפת אלבום של חווה אלברשטיין כשהשארתי ברקע את מילות השיר 'סינדרלה מקומית' שהתחבר כמו כפפה למשמעות שרציתי להעביר.

מה המשפחה שלך חושבת על מה שאתה עושה?

מפרגנת ב-200 אחוז, נותנים לי להרגיש חופשי עם מה שאני עושה והם המעריצים הכי גדולים שלי וכל פעם משוויצים, לא משנה מה שאני עושה…וזה מאוד עוזר שהם עוזרים ונותנים לך את כל הכלים והחופש ללמוד ולהתפתח ונותנים גב מלא, גם אם לפעמים הם לא אוהבים עבודה כזו או אחרת, כמאמר הקלישאה…’בלעדיהם לא הייתי מגיע עד הלום’.

ומה עם עבודה נורמלית? ממה אתה מתפרנס?

אני עובד חצי משרה כמעצב שכיר בתחום שהתמחתי בו בלימודים וזו המדיה הדיגיטלית אז אני נחשב ל’חצי נורמלי’, אני עדיין לא מתפרנס לחלוטין מהאמנות ומהעיצובים שאני עושה בזמני החופשי. לפני זה כבר הייתי ארט דיירקטור במשרד פרסום ומעצב בעוד בית פוסט פרודקשן, החיים של full time job מאוד העיקו עליי במשך כמה שנים טובות. עד לפני חצי שנה בערך עברתי תקופה מקצועית ואישית לא טובה למרות שהייתי במקומות טובים, מבחינה אישית…לא הרגשתי טוב, אז חטפתי סיבוב ובהחלטה של כמה ימים החלטתי שאני יותר לא הולך להיות נעול במשרד וקבור שבע ימים בשבוע מהבוקר עד הערב, עשיתי את זה במשך כמעט 4 שנים וזה אכל אותי. אז כרגע מצאתי את האיזון, חצי ככה וחצי ככה. טפו טפו הכל בסדר כרגע…זה במסלול הנכון סוף סוף. בין היתר לאט לאט מתחיל גם להתפרנס ממכירה של עבודות ויצירות, ככל שיש יותר חשיפה יותר אנשים מגיעים אליי ומתעניינים, לאט לאט אבל בטוח. לא רוצה להתעשר מזה, רק שיהיה לי מספיק בשביל להמשיך. לפעמים זה יכול להסתכם באורז, אסלה ומיטה.

ברחובות לונדון

תערוכות

ישנה תערוכה קבועה שמוצגות בה עכשיו מספר בודד של עבודות שלי, בתערוכה הקבוצתית colorfall שבבית רוקח בנווה צדק. בין היתר, באמצע יולי ירדה תערוכת הסולו הראשונה שלי בגלריה ‘ציטה’ שעבדתי עליה כמעט חצי שנה וכללה 20 עבודות חדשות, ולפני זה הצגתי כבר בעשרות תערוכות קבוצתיות ותערוכות סולו קטנות מאוד.

לסיכום אני רק יכול לציין שאני נמצא בסביבה ישראלית פורה ויש פה המון המון יוצרים שאני עובד איתם והמון אמנים שרוצים ליצור, והם טובים ויש להם את היכולות והאמביציה לעשות לכולנו הרבה יותר טוב ויפה, כל מה שצריך זה שהאנשים מסביב יזרקו את הטלויזיה מהחלון ויפסיקו לראות פרסומות וזבל או לפחות יקטינו את המינון לאט לאט ובהדרגה ומנגד יתחילו לצאת מהבית, לראות, לחוות אמנות ולפתוח עיניים. זה שווה את זה.

כולכם מוזמנים בשבת הקרובה, 19 לאוקטובר לאירוע אמנות פתוח ב’שפגאט’, נחלת בנימין 43, הכניסה חופשית. UNTAY ועוד אמנים רבים יציגו וימכרו את עבודותיהם.

לעמוד הפייסבוק של UNTAY

עוד מהבלוג של דנה שחל

תצוגה מקדימה

דם יזע ומים

לאחר שבועות רבים בהם הלך לאיבוד, חזר לו היום חיוך הניצחון הקטן שלי, יחד עם הטיפות מכוסות האבק אשר זלגו מעל גופי, הופיע הסיפוק הזה הקטן, שרצה לצעוק החוצה מהבטן: 'עשיתי את זה'! זאת היתה המקלחת הראשונה שעשיתי בבית שלי, לאחר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

אם הייתי יודעת מה אני רוצה בחיים בודאי היה לי קל יותר, מצד שני זה לא כזה בטוח

שבוע שעבר הלכתי הביתה לראשונה אחרי הרבה מאוד זמן, לא הייתי חייבת לרוץ, לא למלא מטלה. ראשי היה נטול דאגות ורשימות יישום והרגשתי 7 קילו פחות מהמשקל שלי. זה היה כמו לישם את תורת הזן, להיות בעכשיו, לא בעוד שעה ולא במחר. פשוט...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כאבי פרידה באישון לילה קר

ערב פולני כבד על כוחותיי, הרבה גשם וקור עושים לי את זה לפעמים, את ה'חבל'ים וה'אופ'ים, הגעגועים והלמה לאווים. שאלות שרצות במורד ובמעלה מדרגות מוחי העסוק. אולי גם כל מיני אצבעות מאשימות שצצות לי למרות שהן קפואות. בין קירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה