הבלוג של דנה מויסון

danamois

תעתועה אפלה

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מיולי 2014

13/07/2014

1המצב הביטחוני הזכיר לי את התקופה בה קראתי את “מלכוד 22″. כבר אז תהיתי לעצמי מדוע במקום כה יפה כמו האי פיאנוזה, בני האדם מתעסקים רק במה שרע ומכוער…
בדומה למצבנו כיום, גן עדן המוקף בגיהנום.

הנה הביקורת שלי על מלכוד 22, שמאוד מתקשר לי למה שמתחולל כאן בימים האחרונים.

“מלכוד 22 אומר שיש להם זכות לעשות את כל מה שאיננו יכולים למנוע מהם.” (עמוד 387)

מעולם לא נכתב ספר הגדוש בכל-כך הרבה ניגודים. בכל פרק, בכל דף ובכל משפט ומשפט.

מלכוד 22 מתעד את סיפורו של החייל יוסאריאן וחבריו על האי פיאנוזה במהלך מלחמת העולם השניה. בין הדמויות המתוארות ניתן למצוא את הטייס הקרבי שאינו מוכן לטוס למשימות קרב, חברו שתוקע תפוחים בלחיו, הצעיר שמאוהב עד עמקי נשמתו בזונה שמתעבת אותו, המפקד שמסתכל על החיים רק במובנים של טפיחה על השכם או סטירה על הגב והכומר שאיבד את דרכו. הכל קורה על רקע של אי יפהפה בעל נוף עוצר נשימה, אך במחיר האלימות והמוות.

לאחר עשרת העמודים הראשונים, הייתי בטוחה שמדובר באהבה מעמוד ראשון. הספר מתובל במנה גדושה של הומור וסרקסטיות (כמו שאני אוהבת) שגרמו לי לצחוק בקול לא פעם ולא פעמיים – כי כשהרופא מצהיר בריש גלי ש”אין זה עסקי להציל חיים!” איך אפשר שלא לגחך מהאבסרודיות?
בהמשך הדרך ועד עמוד 200, קראתי את הספר בתחושה אמביוונלטית חזקה. הדפים מלאים באמירות חריפות ועוקצניות והצהרות מעוררות מחשבה על החיים ומאותה הסיבה בדיוק חשתי פעמים רבות שאני קוראת עד לכדי תשישות.
מאמצע הספר ועד סופו, הרגשתי שחזרתי לקצב הנכון. המשפטים החלו לזרום בשצף והעלילה החלה להתקדם ולעורר יותר ויותר עניין, לצד עצבות תהומית, ממש עד העמוד האחרון.

אני ממליצה לקרוא את הספר בראש נקי ובלי לחץ של זמן, כי בשביל ליהנות ממנו באמת צריך להתרכז בכל מילה ומילה שנראית במבט ראשון קטנה ותמימה אך מתגלה לבסוף כחצופה ובוטה!
התרגום של בני לנדאו ובני הדר, אגב, היה שמימי ותענוג לקריאה.

במשך שנים תהיתי מהו אותו מלכוד 22 שכולם מדברים עליו. זוהי מטאפורה לכל פרדוקס שמקיף אותנו בחיים: הקומדיה לצד הטרגדיה, היופי ליד הכיעור והטוב הצמוד אל הרוע עד כי לעתים בקושי ניתן להבדיל ביניהם –
מלכוד 22 מסמל מבחינתי את הטבע האנושי בצורתו האפלה והמעוותת ביותר.

במהלך הקריאה עלתה בי תחושה הדומה לזו שהתעוררה אצלי בעת קריאת ספרים אחרים הנחשבים ל”קלאסיקות”, כגון “אהבה בימי כולרה” או “הזקן והים” : אפשר לשלות מהדפים פנינים ספרותיות רבות, אבל הן שקועות בקרקעיתו של אוקיינוס שמימיו עלולים להיראות לנו כעכורים. נא להצטייד במשקפת מתאימה!

עוד מהבלוג של דנה מויסון

תצוגה מקדימה

מספרת הסיפורים / ג'ודי פיקו

אזהרה: אם אתם בעיצומה של דיאטה – אל תקראו את הספר הזה. כי כל מה שהקריאה בו תגרום לכם לרצות לעשות זה לאכול לחם וחמאה, לחמניות מתוקות עם פיתולי שוקולד וקינמון, חלה קלועה שהרגע יצאה מהתנור לכבוד שישי, מאפים מתוקים עם מעט ריבה...

כמעיין המתגבר / איין ראנד

מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת...

I heard that song before

גילוי נאות: יש לי weak spot למרי היגינס קלארק. ספריה היו ספרי המתח הראשונים שאי פעם קראתי (וכמובן שלא האחרונים) ומיד הטביעו אותי בתוך עולם אפל של תעלומות רצח וסודות המתגלים לאיטם עם חלוף הדפים. אני לא יודעת מדוע שילדה קטנה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה