הבלוג של דנה מויסון

danamois

תעתועה אפלה

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מיולי 2014

“הגבר שלא שכב איתי, חזר יום אחד מחודש באוסטרליה והדבר הראשון שהוא עשה כשהגיע זה לפרוק את המזוודות. חשבתי לעצמי שאני לא רוצה לחיות עם מי שפורק את המזוודות ולא ‘עושה אותי’ על השיש מיד כשהוא חוזר. השיער נשר לי, העור שלי הפך צהוב. במו עיניי ראיתי את ההשפעה של חיים ללא סקס על אישה.” “היום, כשהילדים כבר לא בבית וזה רק שנינו, הוא משכיב אותי גם בסלון וזה כיף לא נורמלי. תמיד אמרתי לו, “אדוני, אני לא רוצה כמו מכונת תפירה. אם אתה רוצה רק לטרוף ולגמור אני הולכת לישון. אתה רוצה? לאט לאט. בעדינות. אין כזה דבר ‘בא לי’. אני לא מוותרת על משחקי אהבה מקדימים. אני לא ספק אינטרנט. אני רוצה להתענג!” “ערות” הוא עצומה של נשים שמפרקות את הקשרים הסבוכים שבין אשמה ובין תשוקה ועונג; זהו ספר המבקש לשנות היסטוריה ארוכה של שתיקה. הוא מדבר סקס כפי שנשים תופסות אותו ומתאר את היחסים המורכבים של נשים עם גופן. בספר עשרים ושלושה מונולוגים שכתבה תמר מור סלע. סיפורים של נשים אמיתיות, גלויות לב, שֵם ופנים; מונולוגים על מסעות אישיים, פנימיים ועמוקים אל העולם המיני של כל אחת מהן ואל אינספור האדוות הנפרשות ממנו. הסיפורים האישיים חושפים את המבנה החברתי המרחיק נשים מעצמן ומשתיק את מיניותן, ובה בעת מתארים את הכוחות שחותרים במעלה הזרם ומשמיעים את קולן של נשים המתעקשות לחגוג את תשוקותיהן ולהפיק עונג מן האש הבוערת בהן. “ערות” הוא ספר שייגע בכל אישה שתקרא בו – צעירה או מבוגרת, שמרנית או משוחררת, זו השְלֵמה עם המיניות שלה וזו המבקשת לעצמה מיניות אחרת.

09/08/2017

כבר זמן רב שהספר הזה סקרן אותי. בכל זאת, רב מכר בעשרות אלפי עותקים שאינו ספר עלילתי קונבנציונלי, אלא אסופת חוויות אישיות הנוגעות לנשיות, מגדר, מיניות – אבל לא רק.

בתור סטודנטית לתואר שני במגדר, יכול להיות שהיה זה “אך טבעי” שארצה לקרוא את הספר הזה, אך לדעתי מדובר בספר שיעניין כל אישה שפתוחה ורוצה לשמוע על חוויות אישיות – בנוגע לזהות, מיניות, זוגיות, אימהות – של נשים אחרות.

אני חושבת ש”השוס הגדול” של הספר הזה נעוץ בעובדה שהוא מביא לקדמת הבמה נושא שלרוב נלחש בחדרי חדרים, והוא המיניות הנשית. לא מדובר כאן על המיניות הנשית המוצגת לראווה במדיה, שנשענת במידה רבה על סטריאוטיפים ואידיאלים רחוקים מהמציאות, אלא על חוויות אמיתיות, אותנטיות, חלקן חיוביות וחלקן קשות, עם הרבה מילים כמו “כוס”, “דגדגן”, ו”שפיכה נשית”.

חלק מהסיפורים מטלטלים יותר וחלקם פחות, אבל אני מניחה שכל סיפור פוגש אותך בנקודה מסוימת שבה את נמצאת בחיים, ויכול להיות שבקריאה חוזרת, בעוד כמה שנים, עם ארסנל חוויות קצת שונה מעכשיו, אותם סיפורים יפגשו אותי במקום שונה.

כך למשל, ישנם סיפורים על מיניות והזדקנות, על מיניות בזוגיות רבת שנים, על עיצוב הזהות בעקבות טראומה מינית בילדות, על חוויות מיניות ראשוניות ועוד. חלק מהמספרות נחשפו בשמן המלא וחלק העדיפו להישאר בעילום שם.

לדעתי, הגדולה שטמונה באסופת הסיפורים הזו היא מעבר לסיפורים עצמם, ומעבר להחלטה המוערכת מאוד של לדבר נושאים שאינם מדוברים והיא הידיעה, גם למי שלא קראה את הספר אלא רק שמעה עליו, שנשים מדברות על מיניות ופתוחות לשתף בחוויות שעברו עליהן. המיניות הנשית כבר אינה “טאבו”, להפך, היא עולם ומלואו שרק עכשיו אנחנו מתחילות לחשוף אותו.

לא חסרות הרצאות מתוחכמות על כוחה של חכמת ההמונים – ובכן, כאן מדובר ב”חכמת ההמוניות”. לא תקראו?

984518

עוד מהבלוג של דנה מויסון

Thumbnail

מלכוד 22

המצב הביטחוני הזכיר לי את התקופה בה קראתי את "מלכוד 22". כבר אז תהיתי לעצמי מדוע במקום כה יפה כמו האי פיאנוזה, בני האדם מתעסקים רק במה שרע ומכוער... בדומה למצבנו כיום, גן עדן...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

מספרת הסיפורים / ג'ודי פיקו

אזהרה: אם אתם בעיצומה של דיאטה – אל תקראו את הספר הזה. כי כל מה שהקריאה בו תגרום לכם לרצות לעשות זה לאכול לחם וחמאה, לחמניות מתוקות עם פיתולי שוקולד וקינמון, חלה קלועה שהרגע יצאה מהתנור לכבוד שישי, מאפים מתוקים עם מעט ריבה...

כמעיין המתגבר / איין ראנד

מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת...