הבלוג של דנה מויסון

danamois

תעתועה אפלה

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מיולי 2014

 לא חסרו מחמאות ותשבחות על הספר הזה, הכרך הראשון בסדרת הרומנים הנפוליטניים, שעוקב אחר שתי ילדות הגדלות באחת השכונות העניות של נאפולי. השתיים מפתחות חברות אמיצה, תמוהה, אמביוולנטית ורבת תהפוכות, כזו שמתחילה בטראומת ילדות של אובדן הבובות האהובות, שנפלו אל החשיכה האינסופית, משבר שמחזק את החברות המוזרה, ומלווה את שתי הנערות יוצאות הדופן הללו במסע התבגרותן.

הסיפור מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבט של אלנה, שספק אוהבת אהבת אמת, ספק שונאת שנאה יוקדת, ספק מעריצה, ספק מקנאת – ואולי כל אלו יחדיו – את חברתה שוברת המוסכמות, בת הסנדלר, לילה. דמותה של לילה היא מסקרנת, מרתקת וקל מאוד להתמגנט אליה. אבל מבין השורות אפשר להבין שגם דמותה של המספרת היא מורכבת, מרשימה ומיוחדת. לכל נערה הקסם שלה – הקסם המתפרץ של לילה מול הקסם השקט של אלנה.

מדובר בכרך ראשון מבין סדרת ספרים, כזה המניח את אבני הפינה להכרת עולמן הפיזי כמו גם הפנימי של הדמויות, ולכן הוא מסתמן כעמוס בפרטים, דמויות, התרחשויות ואירועים – אבל הכתיבה קלילה יחסית ולכן קל לדפדף את העמודים בזה אחר זה. יתרה מכך, ההרגשה של הספר מאוד אותנטית: התיאור של החיים בנאפולי במאה הקודמת, העוני הכבד והשוני בתפיסה לגבי זוגיות, ילדים, עבודה והשכלה – כל כך שונה ממה שאנו רגילים אליו בתרבות המערבית המודרנית. מרגישים שהסופרת ממש חיה את מילותיה, ובמובן מסוים, אולי אף מתארת חלק מסוים מחייה שלה.

קצת חסר לי הקסם האיטלקי, שכן “סביבת הגידול” של הדמויות היא נאפולי. יכול להיות שהקוטביות בין הקסם הדרום איטלקי למציאות החיים העגומה של התושבים היתה מוסיפה. לא שחסרו תיאורים של מקומות, אבל כמו הבנות שכלואות בשכונת ילדותן, כך גם הרגשתי בתור קוראת. ואולם, יכול להיות שהנקודה הזו ממשיכה להתפתח בספרים הבאים, כשהבנות עצמן יחצו את כותלי שכונת ילדותן (או לפחות כך אני מקווה בשבילן).

אפשר להמשיך לכתוב עוד ועוד על הספר הזה, אז אסכם בכך שאהבתי את העובדה שהספר עוסק בחברות אמיצה בין שתי בנות, ולא פוחד להרחיב גם על הצדדים הפחות “פוטוגניים” שלה – בין אם מדובר בקנאה, כעס או שמחה לאיד – מה שהופך אותה לאחת ממערכות היחסים הכי אמיתיות שיצא לי לקרוא עליהן, וגם להזדהות עמן. חשיפת הצדדים המכוערים לצד הצדדים המופלאים של חברות נשית, הופכת אותה לחברות יותר מדהימה, מורכבת ומרתקת בעיני.

בשורה התחתונה, התחושה היא שאנו חוזרים אחורה זמן וצוללים אל חייהן של הנערות הנפוליטניות, שחושפות את כל רבדי חייהן בפנינו, לעתים הם מרתקים יותר ולעתים פחות, אבל מה שבטוח זה שיצר המציצנות שלנו רוצה להמשיך ולקרוא עוד ועוד.

 חברה גאונה

עוד מהבלוג של דנה מויסון

Thumbnail

מלכוד 22

המצב הביטחוני הזכיר לי את התקופה בה קראתי את "מלכוד 22". כבר אז תהיתי לעצמי מדוע במקום כה יפה כמו האי פיאנוזה, בני האדם מתעסקים רק במה שרע ומכוער... בדומה למצבנו כיום, גן עדן...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

מספרת הסיפורים / ג'ודי פיקו

אזהרה: אם אתם בעיצומה של דיאטה – אל תקראו את הספר הזה. כי כל מה שהקריאה בו תגרום לכם לרצות לעשות זה לאכול לחם וחמאה, לחמניות מתוקות עם פיתולי שוקולד וקינמון, חלה קלועה שהרגע יצאה מהתנור לכבוד שישי, מאפים מתוקים עם מעט ריבה...

כמעיין המתגבר / איין ראנד

מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת...