הבלוג של דנה מויסון

danamois

תעתועה אפלה

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מיולי 2014

המתיקות שבשכחה

איך ידעתי שאני אוהב את הספר הזה. פשוט ידעתי. ואולי זו הסיבה שכל פעם דחיתי את קריאתו וחיפשתי את הרגע ה”מושלם” להתחיל אותו. החודשים חלפו ופשוט לא הצלחתי למצוא רגע כזה, אז המשכתי לחכות. רציתי לתת לפנטזיה שבראשי את התנאים המיטיבים ביותר, כדי שהמציאות תצליח לשעתק את הדמיון. ואולם, בסופו של דבר התזמון שלי לא היה כל-כך מוצלח – עומס בעבודה, פרויקטים בכתיבה ודד-ליין לעבודת התזה היו רק חלק מהדברים שמילאו את הלו”ז שלי ואת מחשבותיי עד אפס מקום – אבל ברגע שהתחלתי לקרוא, פשוט לא יכולתי להפסיק. קראתי אל תוך הלילה, מתעללת בערנותי המפוקפקת, מתעלמת משלל ההתחייבויות הקודמות שהיו לי, מתנתקת לרגע מהחיים התל-אביביים הבורגניים שלי – ונשאבת לסיפור אהבה של פעם בחיים, אהבה מרגשת, עוצמתית, מטלטלת, אהבה שנגדעה בעל כורחה בשל מלחמת העולם השנייה: כשהצד היפהפה והמקסים ביותר של החיים פוגש את הצד המכוער וחסר האנושיות שהם עשויים להידרדר אליו.

שתי הגיבורות הראשיות של הסיפור – רוז, שהתאהבה בצעירותה בפעיל מחתרת כריזמטי כשפריז הקסומה משמשת קרקע פורייה לאהבתם, והופ, נכדתה האמריקנית שאינה יודעת דבר על עברה של סבתה, ומנהלת את המאפיה המשפחתית – סובלות שתיהן מתזמון גרוע: אהבה צעירה שלא התממשה, נסיעת עבודה שעשויה לגרום להופ לאבד את העסק המשפחתי, מותה של אמה, ג’וזפין, מסרטן השד, מחלת האלצהיימר שתקפה את סבתה לפני שהספיקה להתוודות על עברה הסודי… אבל איכשהו החיים ממשיכים להתגלגל בתנופה אדירה ולמרות שישנם דברים גדולים שמתפספסים, חלקם מסתדרים בצורה מפליאה ומרגשת. וכשאני חושבת על הניסיון האישי שלי למצוא את הזמן המושלם לכל דבר, כולל קריאת הספר הזה, אני תוהה אם המסר בין השורות הוא שתזמון מעולה הוא דבר חשוב, אבל הוא לא הכול; אף פעם לא מאוחר מדי לרדוף אחרי החלומות שלנו (או להתחיל לקרוא ספר טוב שחיכה לנו מספיק זמן על המדף ;) ).

חיבור נוסף שהיה לי לסיפור בפן האישי היה הקשר המתואר בין הנכדה וסבתה, ועל משמעות הדת – והיהדות  בפרט – להגדרה העצמית שלנו. כתבתי על כך בספר השני שהוצאתי לאור (ראי כוזב), בעקבות חוויות ומחשבות מהחיים שאיכשהו מצאו את דרכם לספר המתח שלי. זה גרם לי לתהות אם גם מחברת הספר הנוכחי עברה תהליך דומה, שבו הכניסה חלק מעצמה ומתפיסת עולמה אל תוך ספריה.

וכמובן אי אפשר שלא להזכיר את המתכונים המדהימים ומעוררי התיאבון השזורים לאורך הסיפור… האוכל, כמורשת תרבותית, משפחתית, נוסטלגית ואפילו הישרדותית, הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור. זה גרם לי להשתוקק להוציא את המיקסר מהבוידעם ולאפות את אחד המאפים הללו… כמה חבל שהטוסטר-אובן שלי בדיוק התקלקל! ;)

לסיכום, כתיבה סוחפת וסיפור שובה לב – ממתק אמיתי!

"</p

עוד מהבלוג של דנה מויסון

Thumbnail

מלכוד 22

המצב הביטחוני הזכיר לי את התקופה בה קראתי את "מלכוד 22". כבר אז תהיתי לעצמי מדוע במקום כה יפה כמו האי פיאנוזה, בני האדם מתעסקים רק במה שרע ומכוער... בדומה למצבנו כיום, גן עדן...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

מספרת הסיפורים / ג'ודי פיקו

אזהרה: אם אתם בעיצומה של דיאטה – אל תקראו את הספר הזה. כי כל מה שהקריאה בו תגרום לכם לרצות לעשות זה לאכול לחם וחמאה, לחמניות מתוקות עם פיתולי שוקולד וקינמון, חלה קלועה שהרגע יצאה מהתנור לכבוד שישי, מאפים מתוקים עם מעט ריבה...

כמעיין המתגבר / איין ראנד

מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת...