Saloona

• >> דנה גילרמן, 15/06/2010
• תגובה אחת
• 0

בואו נפנטז לרגע שאני נוסעת עם בת זוגי העשירה (הפנטזיה הזו גם היתה משמחת אותה) ליריד האמנות ‘Art Bassel’, אחד מירידי האמנות היוקרתיים בעולם, שמתקיים ממחר 16.6 ועד שבת. בואו נמשיך לפנטז לרגע שהיא אומרת לי: ‘מותק, בקרוב את בת 40 (באוקטובר). בחרי מה שאת רוצה". האם יש אקט גדול יותר לאהבה ומחוייבות מאשר לקנות יצירת אמנות?
אני נזכרת לרגע באנקדוטה מלפני שנה, זמן קצר לאחר שהתחלתי לכתוב את מדור האמנות "משיחת יתר" בכלכליסט. הנושא היה המלצות מיריד צבע טרי 2 ובראש הרשימה היה תצלום של אוהד מטלון, שבו נראית שורת בלונים צבעוניים צפה בים. המחזרת הטריה שלי אז, כתבה לי בתגובה: "ממש מעורר חשק לקנות לך את העבודה”.
יום למחרת הפרסום הגעתי ליריד ומטלון סיפר לי שעותק ראשון כבר נקנה על ידי אישה שבאה בעקבות המדור שלי. באותו הרגע עלתה בי מחשבה שאת התצלום קנתה אותה מחזרת (שלימים הפכה לבת זוגי), כאקט של חיזור. המחשבה הזו, שהתגלתה מהר למדי כפנטזיה ותו’ לא, הסבה לי עונג רב אך גם הבהילה אותי בזמנו: מתנה שכזו דורשת התחייבות.
ועכשיו, כשאני בשלה למחוייבות הזו, אני משיבה לה ‘בשמחה יקירתי’ ומסתובבת לי בחדווה בין 300 ביתני הגלריות שמציגות את מרכולתן. גם אם אני לא שם, אני יכולה לדמיין את המולת היריד, את כמויות האמנות האינסופית המוצגות בו, את תחושת ההתרגשות והסחרור שמסתיימת בדרך כלל בעייפות גדולה ובתחושה של שובע. ממש כפי שהילדים חווים בלונה פארק.
ואולי כדי להימנע מהסוף הזה, שמוציא כל חשק מלראות אמנות ולו עוד רגע אחד, אגש למשימה בדרך אחרת. אם לא היתה הגבלה של מחיר לאיזה ביתן הייתי ניגשת? והתשובה כבר איתי: לגלריה ZENO-X או David Zwirner, שתי גלריות שמייצגות את מרלן דומה, אמנית לא צעירה, ילידת דרום אפריקה, שחיה ויוצרת באמסטרדם.
דומה ידועה בציורי הדיוקנאות שלה, בדרך כלל נשים מיוסרות, לעתים מעולם הפורנוגרפיה, שאליו היא מתייחסת ברבות מיצירותיה. יש משהו בהבעה של הגוף והפנים, בנזילות של הצבע, שמבטל את ההפרדה בין הפנים של הגוף ומעטפתו, בין המתפרק למוחזק. דומה מצליחה לבטא במינימום משיכות וגוונים, בישירות אלימה, איזו מהות קיומית עמוקה, מזוככת.
אין לי ספק, אגב, שבת זוגי היתה מאוד לא מרוצה מהבחירה. מעבר לכך שהיא היתה נאלצת להיפרד מכמה עשרות אלפי דולרים, היא היתה מתחילה: ‘למה את מתחברת רק לדברים קשים? איך את יכולה לחיות עם עבודה שכזו?" אפשר. יש משהו חזק בלקום כל בוקר, להתבונן במציאות הנוקבת מבעד לדמויותיה של דומה, ולשמוח בחלקי.

• תוכן לא ראוי
• תגובה אחת
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות