Saloona

• >> דנה גילרמן, 08/01/2011
• תגובה אחת
• 4

יעקב מישורי, 2004

תלכו לגלריה ברוורמן (השרון 12ב’, תל אביב). מוצגת שם עכשיו תערוכה של אחד האמנים הטובים ביותר בשדה האמנות הישראלי. זו דעתי. בתערוכה מקבץ של עבודות ישנות וחדשות וקשה לדעת מי ומתי מכיוון שאין שנים ואין שמות וברור שזו בחירה של מישורי להשאיר את הכל לוטה בסוג של ערפל, ולהראות שהעבודות הישנות, כמו החדשות, הן ללא גיל, רלוונטיות תמיד. יש עבודות שמרשימות בזכות הקומפוזיציה, התעוזה והצבעוניות, אחרות על נייר, מעלות חיוך, בעיקר כשהן עוסקות בנעליו המיתולוגיות של האמן, שכיכבו בעבר בלא מעט עבודות. יש בהן פוליטיקה ותעוזה, נבואות זעם וגם דיוקן עצמי, צבעוני בצבעי מים – מדיום שאינו אופייני למישורי ונראה קצת כמו משחק בציור פיגורטיבי (השוואה שמישורי לא היה אוהב, אבל אולי לזה התכוון?). בכל אופן התערוכה נהדרת אך יש בה עבודה אחת, נהדרת במיוחד, שעמדתי מולה זמן רב וקראתי כמה פעמים. יש בה את הציניות המוכרת אך גם כנות וחושפנות, שאינם אופיינים לאמן שנוטה בדרך כלל להסוות נפש רגישה במיוחד.

על נייר ובו שורות של מחברת שורות, כתוב בעפרון, בכתב יד עגול וילדותי:

"אמא נהדרת ויפה שלי שלום.

לו רק יכולת לשוב לרגע קט לחיים ולחוות

את צליליו הרכים של הרגע המופלא הזה…

תמיד ידעתי שאני אמן גדול, מהמצליחים ביותר בעשור האחרון.

הרי כבר בשנה השניה של הלימודים הייתי סטודנט מצטיין,

מה שנקרא "כוכב" בלשון העממית והוולגרית. זכיתי גם בכל

הפרסים שצריכים אנשים כמוני לזכות בהם. כמו שבוודאי את יודעת

אמא, אני מציג גם בחללים נחשבים בארץ ובחו"ל אבל כל זאת הוא

כאין וכאפס לעומת הרגע החשוב: הרגע שבו שמי ועבודתי הוזכרו

בהקשר לשנות ה-70 וביחס לפיגורות נוצצות (אמנים) של אותן שנים קסומות.

זיהוי של תיחכום, של חוכמה מובהקת קונספטואלית ותקנית בעבודותי – היה חשוב לי מכל.

מעתה אני לא רק יפה ופייטני, אלא גם עמוק ובעיקר: חכם.

אמא, לא תאמיני אבל ממש עכשיו, על דף הניר החלק והלבן

שעליו אני כותב אליך את מכתבי זה, זולגות דמעות טורקיז שקופות

כמימי הלגונה בגן העדן של תודעתי.

שלך.

בנך האוהב והגאה".

ליד העבודה מודבקת נקודה אדומה – סימן מוסכם לכך שהעבודה מכורה. אך הפעם משמעה שהעבודה הזו שייכת לאמן, ואינה מיועדת למכירה.

• תוכן לא ראוי
• תגובה אחת
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות