Saloona

• >> דנה גילרמן, 18/09/2010
• הוסף תגובה
• 0

בנו כלב, אחד האספנים החביבים עלי, אמר שהשלב הראשון בקנית יצירת אמנות הוא ההתאהבות. אני מסכימה איתו, אבל זה לא מספיק. צריך גם יצריות. כדי להתאהב ביצירת אמנות, כדי לרצות אותה כאן ועכשיו, צריך לחשוק בה. בשבועות האחרונים מצאתי שאבדה לי התשוקה.

וזה לא שאין דברים יפים בעיר:

למשל, בגלריה זומר (רוטשילד 13) מוצגת עתה תערוכה מרעננת ויפה של האמן הגרמני גרגור הילדברנדט ובה כמה עבודות ממש מוצלחות. באחת מהן רואים השתקפות של אישה (השחקנית אודרי טוטו בפרסומת לשאנל) הלקוחה ממגזין, על גבי שיש שמזכיר מצבה. עבודה זו כמעט והצלחתי לחפוץ בה. אפילו ביררתי מה מחירה רק כדי לקבל את התשובה שהיא כבר נמכרה (ב-21 אלף יורו).

מתוך התערוכה "SHAPELESS IN THE DARK AGAIN", גרגור הילדברנדט

גם בגלריה אלון שגב (רוטשילד 6) מוצגת תערוכה מרשימה של מאיה ז"ק, ובה סדרה של תצלומי תלת מימד, שמדמים דירת מגורים בגרמניה במלחמת העולם השניה, רגע לפני שאירע בה אסון. הדירה נוצרה על פי תיאורו של ניצול שואה, שחי בה בילדותו, והיא עמוסה בפרטים תקופתיים, שקפאו במקומם. סביר להניח שנושא כזה לא ממש מעורר חשק בתקופה של אדישות גופנית ומנטאלית.

מתוך התערוכה "חדר מגורים", מאיה ז"ק.

יחד עם זאת אני חייבת לציין שנושאים קשים הצליחו לעורר אותי ואפילו לא מזמן. לפני כחודש התאהבתי ביצירה לא קלה כלל. זו היתה עבודה של ציפה קמפינסקי "בהירושימה היה יותר חם" שהוצגה בתערוכה ב"חללית" (הירקון 70, תל אביב). באמצעות חיתוך בקרטון יצרה קמפינסקי דמות של אישה, שחלקי גופה נזלו כתוצאה מהפצצה בהירושימה. העבודה לא רוממה את רוחי או פיתתה אותי אך היא נגעה לליבי וזה הישג גדול. לא התאפקתי וקניתי אותה.

אם הייתי בתקופה של תאווה וחשק, הייתי כבר עכשיו רוכשת את עבודת המגדלור המקסימה שמציגה ליאת לבני בימים אלו בגלריה "החדר" (גוטליב 11). על גבי מדף קטן מכוסה חול ניצב אובייקט דמוי מגדלור עשוי משכבות מפוסלות בכוסות נייר. דרך החור הקטן שיש בהן בוקע אור שנדלק וכבה. יש משהו רומנטי בעבודה הזו ויחד עם זאת נוגה ומעורר מחשבה על תקשורת בכלל (6,000 שקל+מע"מ).

מתוך התערוכה "נייר עבודה", ליאת לבני

המסקנה: כדי להמליץ על יצירת אמנות אני צריכה לחשוק וכדי לחשוק אני צריכה להתאהב. הצעות יתקבלו בשמחה.

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות