Saloona

• >> דנה גילרמן, 08/05/2010
• 2 תגובות
• 0

כזכור, אחד האירועים שיצרו סקרנות רבה בצד יריד האמנות "צבע טרי", היה המהלך שנקטה קבוצת אמנים שלא התקבלה לחממת האמנים העצמאיים על ידי ועדת השופטים של צבע טרי. אלו החליטו להציג במקביל ליריד, בחלל סמוך (מרכז עמיעד 12,שוק הפשפשים), את העבודות שנדחו על ידי הועדה. ההיתלות באילנות גבוהים כגון "סלון הדחויים" שהתקיים לראשונה בפריז ובו הציגו גדולי האמנים האימפרסיוניסטים שלא התקבלו ל"סלון" הרשמי, תרמה עוד יותר להתרגשות.
אך הביקור בתערוכת "סלון הדחויים" מוביל למסקנה מצערת אחת: גם אני, אם הייתי חברת ועדת צבע טרי, לא הייתי בוחרת בעבודות האלו. קשה לומר אם זו רק איכות העבודות, או התליה המרושלת והלא מחמיאה. אולי כל אמן היה צריך להציג מגוון של עבודות – כמו בחממת האמנים העצמאיים בצבע טרי – ולא רק עבודה אחת.
אפילו העבודה "כרכרה" של עמית יצחק, שעניינה אותי בתערוכת הגמר של בוגרי המדרשה, נראתה שם רע. וחבל. אחרי הפרגון הרב למהלך הנועז של האמנים הדחויים, לא הצלחתי למצוא אפילו עבודה אחת שעוררה את יצר האספנות שבי.
יחד עם זאת אני עדיין מחזיקה בדעה שיש חשיבות רבה למהלך הזה שנקטו האמנים הדחויים (ובראשם היזמות: יעל בן שלום ומיכל ריבלין, בוגרות המדרשה). הם לא רק הציגו בפני הקהל את מה שנדון לא להיראות אלא גם יצרו אירוע אלטרנטיבי, כמעט מחתרתי, לאירוע הממסדי המוצלח שמתקיים בנמל יפו הסמוך.
אך נדמה שבצעד הזה טמון פוטנציאל רב: לצד כל יריד ממסדי חשוב ברחבי העולם צצו עם השנים ירידים מקבילים, אלטרנטיביים, שמתקיימים בסמוך. ירידים אלו משמשים אכסניה לגלריות אלטרנטיביות ולאמנים שאינם נמנים דווקא על הגלריות המרכזיות. לעתים הם הופכים למוקד של אמנות צעירה וחדשנית יותר (למשל כמו יריד ה"וולטה" שמתקיים במקביל ל’ארט באזל’). "סלון הדחויים" עם חשיבה והשקעה נכונה (ויש שנה שלמה לכך) יכול להפוך את עצמו כאלטרנטיבה לזרם המרכזי

• תוכן לא ראוי
• 2 תגובות
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות