הבלוג של dalitush

dalitush

עדכונים:

פוסטים: 61

החל מפברואר 2014

עבורי, ימי בית הספר לא היו קלים כלל. הייתי ילדה שקופה. כמעט שלא הוזמנתי לאף מסיבה, ורבים מחברי לכיתה לא היו משחקים איתי בהפסקה. כן, הייתי די דחויה. ילדים, נוער וגם מבוגרים המגדלים ילדים, קבלו המלצה על ספר הילדים והנוער ”קירות שלא רואים”.

חרם! מילה קשה, אין ספק. מי שלא חווה חרם כיתתי מימיו, לא יודע עד כמה קשה תחושת הבדידות; תחושת הזרות והניכור מצד בני כיתתך –  קבוצת השווים שאמורה לעצב את אישיותך. אני חוויתי חרם, ואתם יודעים למה? כי הייתי הנמוכה ביותר בכיתה, כי הרכבתי משקפיים (דבר שהיה מושא ללעג בקרב ילדי תחילת שנות ה-90), וכי גמגמתי ועודי מגמגמת. בקיצור, כולם חשבו שהם יכולים לטפס עליי והפכו אותי לקורבן שלהם. בתחילה, כולם צחקו ולעגו בין השיעורים ובהפסקות; היו מרשים לעצמם לגנוב לי דברים מהילקוט, לחטט ולהפריע. בכיתות הגבוהות יותר, ה’ ו-ו’, הלעג והצחוק הפכו לשתיקה רמה. מלבד שתי חברות בודדות, שגם חברותן הייתה מוטלת בספק, כולם פשוט לא דיברו איתי. לא שיתפו, לא הזמינו, לא שיחקו. נו, חרם.74271

אתם יודעים מה? היום אני מודה לבני כיתתי. בזכותם הפכתי לאדם רגיש יותר, אכפתי, מלא בחמלה וטוב לב – אדם המקבל את האחר. בזכותם הפכתי גם לתולעת הספרים שאני היום. הספרים שקראתי, והשירים והסיפורים הקצרים שכתבתי למגירה, היו חברי הטובים ביותר – הפסיכולוג שלי. אני לא זוכרת מי קנה לי או הביא לי את הספר “קירות שלא רואים”, אך אין ספק כי באותה תקופה הוא היה לתנ”ך שלי. ספר מצוין המשמש מראה לנושא החרם. גיבורת הספר היא דליה, המתמודדת עם דילמה לא פשוטה: האם להצטרף לחרם על חברתה מירית, כדי שלא יחרימו גם אותה, או להישאר נאמנה לחברתה הטובה ביותר. מירית מוחרמת בגלל שהיא לא כמו כולם. כל הכיתה, כולם כאחד, מלוכדת סביב החרם על מירית. הדבר הכי גרוע הוא, שמירית לא יודעת מתי זה יעבור. דליה נשארת נאמנה למירית, מוחרמת גם היא, אבל נעזרת במורה כדי לסיים את החרם.

אני חייבת להודות שאני לא זוכרת את הספר לפרטי פרטים. בכל זאת, עברו כבר כמעט 21 שנה מאז קראתי אותו. כל שאני יודעת הוא שגם היום ילדים ובני נוער זאבים זה לזה. הדבר העצוב הוא, שהיום הפכו החרמות, ההשמצות וההקנטות לנחלת הרשתות החברתיות; כאילו תולים מישהו או מישהי בכיכר העיר. הורים שימו לב! דאגו כי ילדכם ירגיש נוח ובטוח לשתף אתכם במה שעובר עליו בבית הספר. אני פונה גם לילדים ולנוער. זכרו כי הילד או הנער שאתם משמיצים, מקניטים או מחרימים, הוא ילד או נער בדיוק כמוכם. קשה לו, כואב לו, בודד לו. הוא סובל. זוהי תחושה שאף אחד מאיתנו לא יכול לשאת. בעקבות הספר “קירות שלא רואים”, הבטחתי להיות בן אדם שונה – אדם מקבל, תומך ואוהב. עמדתי בהבטחתי, ואתם?

עוד מהבלוג של dalitush

Thumbnail

הקסם של דיסני מגיע לקריות: אלאדין ויסמין בקרית ים

כל שנה נשאלת אותה שאלה: לאיזה מחזמר ניקח את הילדים בחנוכה הקרוב? "היי סקול פסטיגל"? "הקוסם"? או אולי "פיטר פן"? אין ספק; מדובר בהפקות מושקעות ומוקפדות וכבודן במקומן מונח. אך אי שם בקרית ים ישנה אלטרנטיבה מקסימה, איכותית...

תגובות

פורסם לפני 5 years

"המשקפיים של סבתא": ספר ילדים שהוא שיעור בעזרה, יזמה ונחישות.

הורים יקרים, דודים ודודות, גננים וגננות, אנשי מקצוע לגיל הרך, ואנשים שילדים הם עולם יקר לליבם. הפוסט להלן מיועד עבורכם. קבלו המלצה אישית ממני לספר ילדים מיוחד מאוד, שחי ונושם את רוח התקופה שבה אנו חיים. אזהרה קטנה. אני...