דלית אורבך

הבלוג של דלית אורבך

הבלוג של דלית אורבך

דלית אורבך היא פרסומאית וסופרת, נשואה ואם לשלושה. מחברת הספרים קונפטי, קיפודים, וזה הסוף ורב-המכר בדידותו של קורא המחשבות.

עדכונים:

פוסטים: 20

עוקבים: 57

החל מפברואר 2010

  • דלית אורבך

    גבר קשקבל

    אם לא היה לה דמיון, כבר מזמן היתה זורקת אותו. אבל היה לה. וכל פעם שהיא ראתה את החורים באישיות שלו, היה הדמיון שלה יוצא להפלגה וחוזר עמוס תבלינים, צבעי אקריליק ובדי משי, אותם היתה מערבבת והופכת למלט. את המלט היתה שופכת לתוך הבעל שלה, עד שאי אפשר היה לראות את החורים. עד שהגבר שלה ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    הקנאה נחמה

    היא מגרדת. לא. היא יותר מזה. היא צורבת. אפילו שורפת. הקנאה שלנו. והיא לא אחת. לא לא. היא המונים. יש לה נוכחות בכל דבר. בכל מקום. וקשה. קשה להיפטר ממנה. מהרגע שהיא מטיילת לך בראש, הלכה עליך. לא אצל כולם היא נראית אותו דבר. יותר מזה. לא אצל אותו אחד, היא נראית אותו דבר. יש ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    פרסומות ינואר

    לא חשוב כמה פעמים שאראה את הפרסומות של פלאפון- עולם אחר- העיניים שלי תמיד ימצצו את המסך בתענוג. ובכלל לא חשוב על מה הפרסומת. השפה, השפה מגניבה. השפה מקסימה והשפה שובת לב בצורה כזאת שתיכף, ממש עוד רגע קט, ובאמת, רק אוריד את הסיר מעל האש ואעבור לפלאפון. שילוב של טלטאביס עם מרי פופינס ושאר ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    שאלת קיטבג

    זה לא שהם יכלו לא לשאול את שאלת הקיטבג. לא היה מצב כזה. ככה הם. ולכן, הם הולכים כל החיים עם הקיטבג צמוד אליהם. אתם מכירים אותם. מה אני אומרת מכירים, חלק מהם זה אתם. ואני. הולכים עם הקיטבג ואומרים לעצמנו- מה אנחנו רוצים מהעולם? אנחנו שאלנו את השאלה המטומטמת הזאת. אבל העולם, העולם היה ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    פרסומות דצמבר

    כשהייתי קטנה הייתי הגרופי הכי גדולה של לבד. סגול מתחת לסמך ועוד אחד מתחת לגימל. לבד היה החומר הכי מפורש על שפתיה של בתיה עוזיאל. “ניטול פיסה של לבד, leved מכל צבע שיש בבית ונדביק בעזרת קליפה של עץ שיקמים, איזה שיש בבית, את פיסת הלבד לקופסת הקוטג’, או כל גבינה אחרת והרי לכם רעשן ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    אנשי המלח והפלפל

    יש חנות אחת בדרום העיר, שמוכרת פלפל ומלח. רק פלפל ומלח. אפילו לא שום או כורכום. רק פלפל ורק מלח. ואנשים באים, עומדים בתור בשקט ברחבה הקטנה שמחוץ לחנות, מעמידים פנים שהם מחכים לחנות המנורות ליד, או לקצב ממול. ארשת פניהם נואשת, אך מכוסה היטב טללי נחישות. הם באים לקנות מלח ופלפל. והם יקנו. ואז, ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    מועדון חברי הכותנה הסרוקה

    שירה ויוסי הם זוג נעליים. היא, מטופחת שרוכים ומצוחצחת סוליה. הוא, מרושל מסודר עם המון חן. הם גרים בקופסא יפה בארון נעלים שווה במרכז העיר. איכות טובה, כמו שאומרים. אפשר לרוץ עם זוג כזה המון שנים. ולא עלה זול. ממש לא זול עלה. אבל כל פעם שיוצאים איתם- מרגישים את הסטייל. את משובחות היחד שלהם. ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    משחיל את המסר?

    הפתיח של מחוברים לא מחובר דווקא את הפתיח לא אהבתי. של מחוברים. לא כי הוא לא עשוי לעילא, אלא כי הוא עשוי לעילא. כי הוא מהוקצע, עם רעיון וזוויות ובולבולים חבויים ומרמזים ומסמנים והרבה הבטחות לממתקים גבריים שיבואו בהמשך. מבחינת פיתוי, יש בפתיח הזה כל מה שצריך. הוא קורא לבנות ישראל לבוא ולראות גברים מתפשטים תוך כדי שהם ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    ד"ר חוסר אונים

    אימפוטנצית האונים שלי מרימה את ראשה המכוער, או כמו באיבר המדובר, משפילה את מבטה המובס, בכל מצב של מצוקה שאין ביכולתי לשנותו. אתם מכירים את ידידנו המפוקפק, ד”ר חוסר אונים. לא? דוקטור, חופשי דוקטור. הטיפוס עשה דוקטורט במדעי התת מודע. ובאוניברסיטה מה זה נחשבת. לפחות הבחורצ’יק שלי. בכל פעם שאני נתקלת במשהו שדורש עשייה,...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years
  • דלית אורבך

    באהילה של תורה

    פעם, היינו זורקים מטפחת על האהיל ומקבלים אווירה רומנטית. או שריפה שרמנטית. היום, אתה זורק מטפחת על עמוד תאורה דוס ומקבל סקנדל שמאיר את כל השמחה לאיד של רמת גן. “את ראית איך הם יושבים עם המפיות השחורות על הראש? תגיד, ראית את הדוסים האלה שהפכו לשולחנות גבוהים של בר? בחיי שמתחשק לי לשים עליהם ...

    תגובות

    פורסם לפני 8 years

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה