הבלוג של דפנה טלמון

פוטובלוג טלמון

אני בעיקר צלמת, אמנית דיגיטלית ורב תחומית, פליקריסטית וטוויטריסטית. בכל מקום, כל הזמן, בתנועה. חושבת מהר, מאד. שוחה. לא מבשלת. צינית וחדה. אני מצלמת ודואגת להגיד את דעתי. וזה מה שקורה פה. טל איתן כתב עלי פעם: "הכירו את דפנה... +עוד

אני בעיקר צלמת, אמנית דיגיטלית ורב תחומית, פליקריסטית וטוויטריסטית. בכל מקום, כל הזמן, בתנועה. חושבת מהר, מאד. שוחה. לא מבשלת. צינית וחדה. אני מצלמת ודואגת להגיד את דעתי. וזה מה שקורה פה. טל איתן כתב עלי פעם: "הכירו את דפנה טלמון, אמנית טוטאלית, אחראית בין היתר על הטירוף המופלא "פרויקט מרכיבים" http://markivim.com , ועל המון דברים נהדרים אחרים שקורים סביבכם - לפעמים בלי שתרגישו". חוץ מ"מרכיבים", הפליקר שלי כולל צילומים שלי וצילומים בהם צולמתי אני על ידי אחרים, התיעוד המלא של חיי - ראו אתר.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מיולי 2010

תל אביב היפה, כמה אני אוהבת אותה. אבל לא בפוסט הזה. התמונות אמנם מלטפות, אבל לא המילים סביבן. ויש הרבה כאלה. עיריית תל אביב, התעוררי. שלא תתפסי עם עין אחת עצומה. יותר מילים. פחות תמונות

26/08/2010

המדרחוב של נחלת בנימין, שם אני מתגוררת בשנים האחרונות, לא ראה ימים יפים יותר כבר מזמן, אבל לילות יפים לא ראה כבר המון זמן.

אז נכון, תנופת הבנייה המשמרת מבנים מקוריים, גורמת לרבים להרים את הראש, להביט וליהנות מאדריכלות שקוראת את שפת המרחב ומדברת באותו דיאלקט. הצבעים, החומרים, עבודת השימור הרגישה, שחבל שלא אומצה שנים קודם ובמרחב עירוני נרחב מזה.

התנופה, מייצרת ביקוש, הביקוש מייצר עליית מחירים. לקנייה וודאי להשכרה. אלה שיצאו נשכרים הם כמובן, אלה שקנו בימי תחילת התנופה, כשהמחירים עוד היו סבירים(?) והיום יש להם מכרה זהב קטן ומניב.

אלה שסובלים, כתמיד, הם נטולי הממון, נטולי הנדל”ן, הנתונים למצבי רוח וגחמות של בעלי הדירות.

ואלה? עושים כבשלהם. כך קורה שאחת לשנה, הוא מגיע, בודק שהדירה נראית כמו דירה, מכחכח קצת ומודיע שהוא מעלה את שכר הדירה. עכשיו, אל תדמיינו בעל בית במראה קרואלה דה-ויל. הוא נראה ממש כמו בנאדם מהיישוב, כזה שיכול היה בשקט להיות אביכם, אבל לא. מאחורי הנחמדות, יש תאוות בצע ותו לא.

אבל עד כאן, נשמע שזו תל אביב, ומי לא מתמודד עם המחירים המטורפים, לצד משכורות בקיפאון (ואל תגידו לי לעזוב את העיר לטובת רמת גן רחמנא ליצלן, כסינגלית במרחב, כדאי להיות קרובה לחיים, ולא להירקב בינות משפחות מזדקנות.. – צודקת, הא?).

הנחלה, אם כן היא פנינת נדל”ן.

אבל ובשנים האחרונות חל שינוי מטורף, אבל למה שנים, בואו נעשה רגע פוקוס, בחודשים האחרונים, התווספו לשכונה עשרות רבות של מחוסרי דיור. שיכורים, מסוממים וחולים. אני מכירה אותם בפנים, חלקם אפילו אומרים לי שלום, ואחד הגדיל לעשות כשהחל קורא לכלבה שלי בשמה “נינה”.

הם שותים ונרדמים בפתחי הבתים שעולים לנו הון. חלקם עושים צרכיהם הלא מתפשרים ברחוב. וסימני צואת האדם נשארים ימים על קירות ומדרכות, כראייה. אחרים נדמה כי חולים, מאד חולים. והחום של הקיץ או הקור והרטיבות של החורף לא מיטיבים איתם. לא, הם לא עושים רע, לא לי. זאת אומרת, עושים לי רע לראות לאן אדם יכול להתדרד, אבל בפועל הם לא אלימים או פוגעים בי.

חבריי על הספסל. היום כבר אין ספסל אחד פנוי

חבריי על הספסל. היום כבר אין ספסל אחד פנוי

אבל יש עוד זן של אנשים, תת אנשים המסתובבים באותה נחלה יקרה. אלה הם המסוממים. כמות המזרקים שראיתי פזורים, משומשים ממש מתחת ביתי גדולה מאשר יש בקופת חולים ביום דליל. בינות דוכנים בשוק, על הרצפה. בכניסה לכרמל ראיתי אדם משליך את המזרק שלו, שבטח משמש לא רק אותו.

רומנטיקה בכרמל? היזהרו לא לדרוך על מזרקים

רומנטיקה בכרמל? היזהרו לא לדרוך על מזרקים

וכך כבמדינת עולם שלישי, מסוממים חולים מחד, צרפתים עשירים בבתי הקיט שלהם מאידך. מחירים מאמירים לצד מחלות עור וריאות. ובצד כל אלה, העירייה - עיריית תל אביב.

דירות קיט לפריזאים אנונימים

דירות קיט לפריזאים אנונימים

הי עירייה. זו אני שמשלמת לכם מיסים כבר 15 שנה לפחות.

זו אני שמשלמת דוחות כל אימת שאני טועה או חונה לא כהלכה.

זו אני האזרחית למופת, שאוספת את צואתה של הכלבה, ההיא שהומלס יודע לקרוא בשמה.

זו אני, שתורמת לכלכלת העיר, רוכשת, צורכת, קונה, מבלה.

זו אני, בעלת ההשכלה הגבוהה, שמסדרת לכם אחלה נתונים סוציו-דמוגרפיים.

זו אני.
ואת, עירייה יקרה, רוצה לדעת מי את?

את מחלקת דוחות בשעות לא הגיוניות בלילה (1AM), למכונית תמימות שבאו לבזבז כסף בפאבים/מסעדות שנפתחו ממש מתחת לביתי ותורמים לכלכלת העיר.

את מחלקת דוחות בשעות לא הגיוניות, 6:40 לפנות בבוקר, כי הלכתי עם הכלבה שלי ללא רצועה, כשהייתי היחידה הערה בכל האזור, עם הכלבה הכי עדינה ולא פוגענית.

את, מקטינה ללא רחם, את כמות השולחנות המותרת לבתי קפה קטנים שבקושי גומרים את החודש, סתם כי לא נראה לך (הכוונה היא לצמצום השטח בו מותר להניח שולחנות בחוץ).

את לא דואגת לפיקוח על מחירי השכירויות.

ואת לא דואגת להמוני המסוממים, השתויים, החולים, במחלות גוף ונפש. שמצויים במצוקה ענקית ואף אחד לא נותן להם יד או מחסה, בחורף ובקיץ.

אז תגידי, עירייה שלי, לאן הולכים כל כספי המיסים שאני משלמת?

לא לניקוי הרחובות, שפעם היו תל אביב הקטנה והנאה.

לא לטיפול במחוסרי הדיור.

בטח שלא לסבסוד מחירי דיור לצעירים או לחסרי יכולות – כמוני.

תל אביב, היפה, הערה, הלא מפסיקה, יש בך פנים מטונפים. עירייה, את אחראית לזה.

אם כן, מה בכלל אני רוצה להגיד?

שתרימי ת’ראש תל אביב. תזיזי ת’תתחת. ותתחילי לעשות, והרשימה הזו מספקת לך לפחות כמה משימות להתחיל בהן.

הליצן לא חזר באוגוסט. הוא עבר לרמת גן

הליצן לא חזר באוגוסט. הוא עבר לרמת גן

עוד מהבלוג של דפנה טלמון

תצוגה מקדימה

לח שם בחוץ. מים בששון

בין מזגן למזגן, יוצא שאנחנו מבלים גם כמה רגעים של אימה ואגלי זיעה, שם בחוץ. שם השמש קופחת על ראשינו, סלינו על כתפינו, ולו רק היינו יכולים לצנן עצמו, לו במעט. אפילו רק לשביב שניה. לקפץ למים, לצלול. לשכוח. ולשוב להזיע כאילו אין...

תצוגה מקדימה

פוריין ראוס. תם החופש הגדול

כל הילדים החולים, הקטנים והרזים נא לקחת מהר כמה חולצות ולעלות לאוטובוסים. כל הילדים הבריאים, שיכולים לעבוד, ולתרום לכלכלה הנצלנית, נשארים. 800 כן, 400 לא. ואיך מחליטים מי לכאן ומי לשם? שאלה מעניינת, אולי לאלי ישי התשובות....

תצוגה מקדימה

מה עשיתם ב-1,500 הימים האחרונים, ומה עשה גלעד שליט?

היום "חגיגות" יום ההולדת בתאריך העברי לגלעד שליט, זוכרים אותו? ההוא שיושב 1,500 יום בשבי. מרגיש כמו 1,500 שנה. כל יום שעובר מצמק ומצמרר אותי. כל יום שנדמה לי שכלום בו לא זז. כלום לא קורה. אני ממשיכה את חיי, בין מזגן אחד למשנהו, מדי...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה