הבלוג של דפנה אולמן בארי

מיומנה של אמא מתבגרת – השראה-יצירה-לייף סטייל

בשנים האחרונות, תמיד כששאלו אותי שאלה שאמורה לאפיין אותי, הדבר הראשון שעלה לי - שאני אמא, קודם כל אמא, לפני אישה, לפני רעייה, לפני דפנה המצחיקה, דפנה המוכשרת, א מ א. גם עכשיו אני אמא, ברוך השם, רק שעכשיו אני אמא מתבגרת, אמא לשתי... +עוד

בשנים האחרונות, תמיד כששאלו אותי שאלה שאמורה לאפיין אותי, הדבר הראשון שעלה לי - שאני אמא, קודם כל אמא, לפני אישה, לפני רעייה, לפני דפנה המצחיקה, דפנה המוכשרת, א מ א. גם עכשיו אני אמא, ברוך השם, רק שעכשיו אני אמא מתבגרת, אמא לשתי בנות גדולות כבר, לא יאומן, איך הזמן עובר מהר.. אמא לגברת בת 20, חיילת משוחררת, ולנערה בת 15, שהיא היא המתבגרת של הבית, ואני עכשיו הועלתי בדרגה, גם אני מתבגרת, אמא מתבגרת… לי ולבעלי יש יותר זמן איכות ביחד, לי יש יותר זמן ופנאי לעצמי, לעשות רק מה שאני באמת אוהבת, לכתוב, לצלם, ליצור, לטייל, לעשות חיים וללמוד דברים חדשים. בהתחלה לא ידעתי מה לעשות עם הזמן הזה, מהר מאוד למדתי… ומצאתי שאני גם ממש נהנית, והחיים שלי מלאים מכל הטוב שבעולם, אשמח לשתף אתכם…

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מיוני 2011

בארבע בבוקר התרנגול התחיל לקרוא, כי הוא החליט שהגיע בוקר, אז הוא לא היה מסונכרן, לא עם שעת היקיצה שלי ולא עם השמש, שעדיין הייתה רחוקה משם…. למזלי לקראת חמש לפנות בוקר נרדמתי שוב לאיזה שעתיים, עד שאמא שלי עם היקיצה הטבעית המוקדמת שלה התחילה לעשות רעשים של בוקר, לפחות השלמתי עוד קצת שעות שינה, לנהיגה חזרה הביתה אחר כך.

04/05/2015

לכבוד יום הולדתה ה-70 של אמא שלי, שתזכה לחיים ארוכים ובריאים, נסעתי איתה בשבוע שעבר ליומיים לצימר בגליל.

ארזנו את מטלטלנו ונסענו בבוקר יום ראשון טובות ושמחות, עצרנו בסופר לקנות קצת צידה לדרך, שמנו את הכתובת בוויז, מוסיקה טובה, ויצאנו לדרך… באמצע הדרך, הוויז פתאום החליט לשנות לנו מסלול, ראיתי שהכיוון הכללי הוא למשגב, מכל השלטים, זה הדבר היחיד שהיה מוכר לי, תוך כדי הבנתי מהדיווחים בגלגל”צ שיש פקק של שעה ומשהו לכל כיוון בצומת כרמיאל, והבנתי למה השינוי, התחלנו לעלות בכביש יפה ומתפתל, הנוף היה מדהים ונהננו מהדרך.

באיזשהו שלב הוויז הורה לנו להיכנס לכפר ערבי בדרך ולחתוך משם… בתור אחת שלא מכירה את המקום, בסדר בהתחלה קצת חששתי… יותר מזה שאני לא ממש יודעת איפה אני נמצאת, אך גם תרתי את המקום ובחנתי בסקרנות את האנשים, הילדים שחוזרים מבית הספר, החומוסיות שראיתי בדרך וחשבתי לעצמי שבטוח ממש טעים כאן, איך הם לבושים, איך נראים הבתים, הצבעים היפים של הטבע שהתחלפו שם, ועצי הזית הרבים בדרך, ורק חשבתי איזה צילומים מעניינים הייתי יכולה לצלם שם… ואמא שלי, שהיא די היסטרית בכללי ופחדנית כרונית, מאותו רגע שנכנסנו לשם ועד שיצאנו מהכפר, (לא לפני שעברנו מיליון הוראות בוויז, בכיכר המשך ישר, בכיכר פנה ימינה, בכיכר צא ביציאה השלישית, ואפילו טעינו באחת הכיכרות והוויז עשה חישוב מסלול מחדש, כמה כיכרות יש שם חבל על הזמן…) פשוט הפסיקה לנשום ולדבר, והייתה לה מן הבעה כזאת על הפנים… ורק כשעצי הזית התרבו והבתים התמעטו, חזר לה הצבע לפנים לאט לאט, כשיצאנו משם וחזרנו לכביש הראשי, הבנו איזה סיבוב עשינו, אך גם כמה קיצרנו את הדרך, ובסך הכל הייתה לנו חוויה שנזכור תמיד מאיזה כפר בגליל שזכינו להכיר. המשכנו לנסוע בנופים מדהימים של הגליל, אני כמובן כל הדרך רציתי לצלם, ככה מהדיבורית… אם הייתי לבד, מן הסתם זה מה שהייתי עושה גם, אך אמא שלי קצת היסטרית, אמרנו כבר… אז עזבתי את זה הפעם ורק רשמתי את זה בזיכרון.

קצת לפני הצהריים, בשעה טובה, הגענו למושב שדה אליעזר, מושב ציורי בגליל העליון, ומשם תוך כמה דקות לצימר שלנו – הבית בטבע, שנמצא במשק של טלי ויזהר נבו, המשק משתרע על 12 דונם של טבע מדהים, עם הבית הגדול של המארחים, ועוד ארבעה צימרים לאירוח, בית הזית, בית האורן, בית הפקאן ובית ההיביסקוס, הצימרים די מבודדים אחד מהשני וכולם בתוך צמחייה מדהימה, כך שנשמרת הפרטיות, יש להם גם ג’קוזי במרפסת, בין כל הצימרים עוברים שבילי אבן ציוריים המכוסים צמחייה ובמרכז גן יפה ומטופח עם דק גדול שם אוכלים את ארוחת הבוקר, ומשם ממשיכים השבילים אל בוסתן ענק עם כל סוגי הפרחים, הריחות והצבעים, עצי פרי מכל הסוגים והמינים, ניתן לטייל בבוסתן ולקטוף מעצי הפרי, תפוזים, קלמנטינות, אשכוליות, לימונים ואפילו אבוקדו וליהנות מאחת מפינות הישיבה והערסלים הפזורים שם, מעין זולות מדהימות באמצע חורש טבעי, ובסוף יש עוד מטע ענק של עצי נקטרינות, הכול נראה כל כך יפה ושליו, אם רק אפשר היה להעביר בתמונות גם את ריחות הפריחה, האוויר הטוב ואת ציוץ הציפורים, זה היה מושלם!!
האירוח כל כך אינטימי, אירוח ביתי, טלי דואגת לפנק את האורחים בכל מה שהם צריכים, ממליצה היכן כדאי לטייל באזור, אחר הצהריים דואגת לפנק את האורחים עם תה צמחים טעים, מהגינה כמובן, קערת פירות יבשים בחדר וגולת הכותרת, ארוחת הבוקר… טוב עליה עוד יפורט בהמשך!!

בלוג מקום

אחרי שנהנו מיופיו של המקום ושמנו את הדברים בחדר, החלטנו לצאת קצת לטייל באזור ולאכול צהריים ונסענו לראש פינה, מרחק של רבע שעה נסיעה בערך, טיילנו קצת במושבה הציורית, ועצרנו לאכול בשירי ביסטרו, מסעדה קסומה עם נוף עוצר נשימה, ואני עם הטבעונות שלי, גם שם מצאתי מה לאכול, המנות היו טעימות מאוד והחברה גם. עשינו עוד סיבוב קצר במושבה, קנינו דברים טעימים לחדר מפתפותים – מאפיה מהטובות בראש פינה, שמוכרת מאפים מקמח כוסמין, ועצרתי גם לקנות מחברת חדשה, כדי לרשום את כל החוויות שלי מהטיול, כי שכחתי את שלי בבית.

בלוג ראש פינה

חזרנו לנו לצימר, עם מאפים טעימים, וחיכינו לאורחים שגרים בקיבוץ קרוב, חברים של ההורים שלא ראינו כבר שלושים שנה בערך, וזאת הייתה הזדמנות נהדרת להיפגש. בזמן שחיכינו להם, מצאתי מינימרקט קרוב במושב והלכתי להצטייד בדברים נוספים להגיש לאורחים… (אם הייתי גרה שם, לא הייתי מוצאת מה לקנות, הם עדיין לא שמעו על טבעונות), בדיוק כשהם הגיעו, טלי באה בעיתוי מדהים עם קנקן תה טעים לכולם, וישבנו לנו בפינה קסומה בגן, והפלגנו עם סיפורים מן העבר… כשהייתי ילדה קטנה, בבית ספר יסודי, כל קיץ כמעט נסעתי לבלות איתם בקיבוץ, ושיגעתי את ההורים שלי שאני רוצה לעבור לגור בקיבוץ גם… (עד היום קשה לי להאמין שאמא שלי שמה אותי על אוטובוס בתחנה המרכזית בחיפה, אמרה לנהג לשמור עלי, והחברים שלנו היו באים לאסוף אותי מהתחנה המרכזית בקרית שמונה, כשהייתי ילדה, ולא היו טלפונים ניידים כמובן!!) אני עדיין זוכרת את הבריכה, את הבית שלהם, את השכן, את בית הילדים שישנו בו כולם, ואפילו סיפרתי להם שעד היום כשאני מריחה את הסבון “לוקס”, זה מזכיר לי את המקלחת בבית הילדים בקיבוץ. היה נעים להיזכר.

כשחזרנו לחדר, היה רק שמונה בערב… ועם כל השלווה והפסטורליות שם, השקט הזה היה רועם מידי עבורי… וחשבתי לעצמי, מה אני אעשה שם עכשיו כל כך הרבה זמן, אני שרגילה ללכת לישון רק בשתיים בלילה, במקרה הטוב… גם ככה קשה לי להירדם במקומות אחרים, אהה ובכלל שכחתי להזכיר שאני ואמא היינו אמורות לישון באותה מיטה!! אם כבר זמן איכות, אז ביחד! והמחשבה על זה, בכל זאת… עם כל האהבה שלי לאמא… אז שלחתי הודעה לטלי, האם יש מצב להכניס מיטה נוספת? טלי ישר הציעה לי לישון בצימר אחר שבמקרה היה פנוי באותו ערב, שיהיה לי יותר נוח… אך מה אני אשאיר את אמא לבד?? באנו לזמן איכות, וגם ככה היא גילתה שאחת הדלתות של המרפסת לא ננעלת, ואפילו שהסבירו לה שזה מושב, וככה משאירים הכל, היא לא ממש נרגעה… והחליטה שאני זאת שאשמור עליה! כמובן שיש בצימר טלוויזיה, והמון ספרים על המדף בסלון, כך שאפשר להעביר את הזמן כמו בבית, אז ראינו איזה סרט ונכנסתי להתקלח, במיטה לקח לי קצת זמן להתרגל, תוך כדי מליון סיבובים לכל הצדדים, ניסיתי להיזכר בימים האלה כשהייתי ילדה בבית, ואהבתי לבוא להיכנס להורים שלי למיטה ולישון איתם, ובסוף מכל העייפות של כל היום נרדמתי כמו תינוקת… ולמרות שנרדתי לקראת השעה 23:00 בערך, שזה כבר לא כזה מוקדם, בשלוש לפנות בוקר התעוררתי וזהו… נגמרה השינה!! ואז חזרתי להתהפך לכל הצדדים, ולשמוע את כל הרחשים הקטנים ששומעים אותם רק בלילה כשהכל שקט מסביב, וכל המחשבות באו גם, והתחילה החגיגה, אז לקחתי את האייפון שהיה בטעינה לידי, והתחלתי לשוטט באינטרנט, פייסבוק, פינטרסט, עברתי על כמה מיילים, וכשהבנתי שאני לא חוזרת לישון, הכנתי כבר קולאג’ של תמונות מדהימות שצילמתי כל היום והעלתי פוסט לפייסבוק… באמת איך עד אז התאפקתי… בארבע בבוקר התרנגול התחיל לקרוא, כי הוא החליט שהגיע בוקר, אז הוא לא היה מסונכרן, לא עם שעת היקיצה שלי ולא עם השמש, שעדיין הייתה רחוקה משם…. למזלי לקראת חמש לפנות בוקר נרדמתי שוב לאיזה שעתיים, עד שאמא שלי עם היקיצה הטבעית המוקדמת שלה התחילה לעשות רעשים של בוקר, לפחות השלמתי עוד קצת שעות שינה, לנהיגה חזרה הביתה אחר כך.

קמתי לי באנרגיות שיא, כאילו לא עברתי את כל מה שעברתי רק לפני כמה שעות, נתתי נשיקה לאמא, ייייההה, היום יום הולדת, היום את חוגגת שבעים!!! טוב, נמשיך לחגוג אחר כך… עליתי על בגדי ספורט ויצאתי להליכה במושב, לא לפני שאמא שלי הזהירה אותי לא ללכת למקומות מסוכנים ולחזור מהר… (זה אחרי שהיא שמעה את טלי אומרת לי יום לפני שהיינו ברכב, לשאלתי איפה אני עושה כאן ספורט מחר בבוקר, שהכי טוב זה לאורך גדר המערכת… היא כמובן התכוונה לגדר של המושב!), הרגעתי אותה שהכל בסדר, והשארתי אותה לצייר במקום הקסום הזה ולנסות כמה שפחות לדאוג, כשאת נמצאת במקום הכי שליו בעולם… רק מה, גם כאן היא מצאה כבר על מה לדאוג, ועל מה להיות מוטרדת, כנראה ככה זה אמהות…

יצאתי לצעידה בנופים הקסומים של המושב, לא ידעתי לאן אני הולכת, אך חקרתי כל כביש ושביל, חוץ מהדרך למינימרקט שהכרתי כבר מיום קודם, גיליתי מקומות קסומים חדשים, לכל מקום הלכתי עד שהופיע כלב גדול, ואז הסתובבתי לשביל אחר, גיליתי תחנת דלק ישנה, עם שתי משאבות שנראות כמו מוצג ארכיוני מימי הפלמ”ח, בניין נטוש יפיפה ומעניין, שביל ציפורים מיוחד בכניסה למושב, משק אורגני עם חנות בתוך הבית, בתים ישנים מתפוררים, בתים חדשים עם בריכה מפוארת, כמה עוברי אורח חביבים שברכו אותי לשלום, כמה פועלים על טרקטור שהיה נראה לי באיזה שהוא שלב שהם עוקבים אחריי, גיליתי היכן גן הילדים, בית הכנסת, והגינה הציבורית וגם שלט שמוביל למסלול ותצפית יפה להר גרשום ויחמור, כמעט התפתיתי להיכנס לשם לעשות טיול, אך נזכרתי במה שאמא ביקשה, והייתי ילדה טובה והחלטתי לא ללכת לאיבוד באותו בוקר… וכמובן שצילמתי הכל בדרך, תוך כדי תנועה, נו איך יכולתי עכשיו רק לרשום בלי להראות לכם גם… כל הצעידה הזאת בטבע מילאה אותי באנרגיות מדהימות עוד יותר, ניקתה לי את הראש, ועשתה לי טוב, אחרי שעה ומשהו ושבעה קילומטר חזרתי לצימר, ראיתי את הסקיצות שאמא ציירה בהנאה גדולה, צילמתי אותה בגאווה, ובעיתוי מדהים, שוב יש לומר, טלי שלחה הודעה שכבר ארוחת הבוקר מוגשת בגינה על הדק, התקלחתי וישר לאכול… אני יכולה בקלות להתרגל לזה שאיך שאני חוזרת מהספורט מישהו מחכה לי עם ארוחת בוקר מוכנה ומושקעת!

בלוג ספורט

אז ארוחת הבוקר… אין לתאר כמה ארוחת הבוקר מושקעת, צבעונית וטעימה, במקום נעים ופסטורלי, עם אוויר טוב של בוקר, למרות שהיה יום שרבי הכי חם בעונה. הודעתי כמובן לטלי מבעוד מועד שתכין לי ארוחת בוקר טבעונית, ולאמא שלי שהיא צמחונית מאז שהיא ילדה, (וגם ככה לא אוכלת ביצים ודגים כי היא לא אוהבת), בכל זאת הגישו גם גבינות… הארוחה הייתה עשירה עם המון סוגי סלטים ומתבלים, לחמים מיוחדים וטריים מהבוקר ממאפייה מדהימה בחצור, וחביתת חומוס טבעונית טעימה, וכמובן מתוק, חלבה וריבות מיוחדות תוצרת בית עם תה צמחים טעים..

בלוג ארוחת בוקר

ישבנו לנו ונהנינו מהארוחה עם טלי שאירחה לנו חברה, דיברנו ודיברנו, גילינו המון קווים משותפים לנו, על ההתעסקות עם תיירות ואירוח ולאמהות שלנו ששתיהן אמניות, ולא הרגשנו איך הזמן עבר. האמת אני הייתי נשארת שם כל היום, נכנסת לג’קוזי וממשיכה ליהנות מהשקט, אך החלטנו להמשיך ולעצור עוד בדרך לטייל. התעכבנו קצת בחדר, עשינו עוד סיבוב להיפרד מהנוף המדהים, והודינו לטלי על כל הפינוקים ועל אירוח מושלם.

בדרך חזרה הביתה עברנו בצפת הציורית, ועלינו לטייל בסמטאות בין כל הגלריות, אמא פגשה בעל גלריה נחמד וכבר דיברה איתו קצת ביזנס, וגם שמחנו לגלות יצירות אמנות של חבר מוכשר מוצגות בגלריה (שם לא הרשו לי לצלם…). הצטרפנו לסיור שעבר שם ושמענו הסבר על בית הכנסת של האר”י הקדוש. עד שהיה ממש חם, והחלטנו לחזור הביתה כבר.

בלוג צפת

לסיכום החוויה, ידעתי שלכאן אני צריכה להביא את אמא שלי, זה בדיוק המקום בו היא תרגיש שלווה ותתמלא בהשראה, לסדרת הציורים הבאה שלה, מי יודע אולי לתערוכה חדשה גם!

ולסיום סיומת, תכלס, אין כמו אמא, היה כיף, היה זמן איכות ביחד, והיה קצת כמו פעם…
אז מזל טוב, אוהבת אותך, ושיהיה רק בשמחות!!

עוד מהבלוג של דפנה אולמן בארי

תצוגה מקדימה

הנבחרת (או איך בחרתי לשדרג לעצמי את החיים)

לפני כחודש הסתיימה לה הנבחרת, מפגש הסיום היה מאוד מרגש, וגם קצת עצוב, תמיד עצוב קצת כשמשהו נגמר, במיוחד כשזה משהו טוב! אך זוהי בעצם רק ההתחלה, התחלה של החיים החדשים שלנו, כפי שאנחנו מכירים עכשיו... כבר אי אפשר לחזור לאחור!!...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

זו אותה האהבה (המופע הראשון שלי בפארק הירקון..)

אז אני ובעלי היינו, עם עוד כמה עשרות אלפים, במופע המחווה לאריק איינשטיין בפארק הירקון, וזו הייתה חוויה מרגשת של נוסטלגיה ישראלית במיטבה. כן, הייתי בכל כך הרבה הופעות בארץ, ורק עכשיו, הייתה הפעם הראשונה שלי במופע בפארק...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אז מה היה לנו השנה (או סיכום מרגש קטן..)

רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, הנה כמה מהרגעים הכי מיוחדים מהשנה הנוכחית. הכי מרגש: זאת הייתה שנה מיוחדת בה בתחילתה הבת הגדולה שלי השתחררה מהצבא, וכעת בסיומה, הבת הקטנה שלי קיבלה את הצו הראשון שלה... קשה לי להאמין שגם זה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה