לעשות ספורט, אף פעם לא היה ממש אהבה אצלי, אפילו לא אהבה ישנה, כבר בבית הספר, הייתי עצלנית ברמות, ותמיד הייתי מבריזה משיעורי ספורט.. רק בכיתות הנמוכות, היו לי ציונים טובים בספורט (ואלו היו הציונים היחידים הטובים שלי בתעודה…), לאחרונה אפילו מצאתי תעודת מצטיין ממשרד החינוך, אות הכושר והספורט, מכיתה ד 2', מה אתם יודעים!! ושם בערך גם זה נשאר..
בתור ילדה ונערה מתבגרת, שיחקתי גם בכמה ענפיי ספורט, אמרו להורים שלי, שיש לי הרבה אנרגיה וכדאי לתעל את זה בחוגים… אז רשמו אותי לכדור סל, כדור עף, ואפילו טניס שיחקתי כמה עונות, דווקא אפילו נהניתי שם (במיוחד מהמדריך…), עד שזה הגיע לשלב התחרויות, אז הבנתי שאני לא טיפוס ספורטיבי במיוחד, אחרי שאי אפשר היה לדבר איתי שבוע שלם, אם הפסדתי באיזו תחרות…!
חוץ מזה שכבר היו שלושה ספורטאים במשפחה… מתוך ארבעה, נראה לי שזה מספיק. ובכך הכתרתי את עצמי כטיפוס הלא ספורטיבי היחיד במשפחה אז.
בשנים האחרונות, ניסיתי לעשות ספורט בכמה הזדמנויות שונות, עשיתי מנוי לחדר כושר, נרשמתי לפילאטיס, עשיתי הליכות בים, ניסיתי הכל… ואף פעם לא ממש התמדתי. השנה החלטתי דיייי, אני רוצה לעשות ספורט בשביל הגוף ובשביל הנפש, ומצאתי את עצמי מחדשת את המנוי לחדר כושר וישר קונה את בגדי הספורט הכי יפים שיש, מקווה שהפעם זה יחזיק מעמד.
הפעם זה בא ממקום אחר, זה בא מהבנה, שאני באמת רוצה להיות בריאה יותר, מאושרת יותר, שלמה יותר, בכל התחומים בחיים, חזרתי לשמור על תזונה נכונה, להפסיק להזניח, לדעת מה אני מכניסה לגוף שלי.. חלק מהשינויים הגדולים שעשיתי בזמן האחרון, הפכתי לטבעונית, זה אתגר, אך זה בא לי די בקלות, וגם עוזר לי לשמור על תזונה בריאה יותר, ההרגשה נפלאה מאז… :))
אני עכשיו בשלב של אפילו ליהנות מהספורט, לצאת למכון כושר, לרדת להליכה טובה בים, גם אם קשה קצת, גם אם אין לי כוח, אני יוצאת, אני מחויבת – לעצמי, לא רק כי אני משלמת על המנוי, כי החלטתי לקחת אחריות, והחלטתי שאני אוהבת את זה גם!! הרי זה ברור לכולם שזה הכל בראש שלנו, יש לנו סיפורים תמיד, לספר לאחרים ובעיקר לעצמינו.. אז אני מכניסה את הספורט ללוח הזמנים שלי, לפחות שלוש פעמים בשבוע, יש לי מוזיקה טובה בנייד, יש לי משפטי "קוד המנצח" למקרים שאני נתקלת בקושי, ואני שם, כל כולי שם..
אז אני עדיין לא מתאמנת למרתון, או איזה טריאתלון, אך אני בקצב שלי, אפילו עברתי לריצה קצת תוך כדי ההליכות שלי, כל פעם עוד קצת.. בכלל חדר כושר זה תופעה, יש את הקטע הזה של להעלות כל הזמן את הקצב… לא נעים מאלה שרצים על ההליכון לידך, ואת רק הולכת… אני משתדלת תמיד לבחור בהליכון/סטפר/או כל מכשיר אחר, שבצדדים ליד מתאמן/ת מישהו צעיר ונמרץ, כך זה מדרבן תמיד להגביר את הקצב שלך..
במכון כושר, "חייבים לבוא…" פאדיחות אם לא יראו אותנו שם כמה ימים, יש גם מעקב במחשב, אפילו יום אחד קיבלתי סמס מאחת הבנות במכון שרשמה לי "כל הכבוד", וצרפה לי תמונה מהמחשב שמופיע שם שאני "מתמידה" (האמת… הייתי מאושרת מזה שבוע בערך…), וכשבאים לחדר כושר, מתלבשים יפה, משקיעים בהופעה, מתעדכנים כל הזמן בחידושים האחרונים, אם זה בחוגים הכי טרנדיים, או במכשירים הכי חדישים, בתוספי תזונה שהכי הכי הולכים עכשיו, נפגשים עם הדיאטנית, נשקלים אחת לככמה זמן…
והכי מדהים בחדר כושר זה חדרי הרחצה, או "מפגשים מהסוג המלתחתי" (כפי שכבר כתב לפני ארז עמירן, בלוגריסט ותיק ומפורסם ממני… ואהבתי ממש את הביטוי..), אין דברים כאלה, תמיד כולן שם מרגישות כל כך בנוח (חוץ ממני…), כאילו הן מסתובבות כך בטבעי כל היום בעירום בכל מקום, אצות רצות להן למקלחת, עולות על המשקל בדרך, שוטפות את הבגד ים, ועושות פן כאילו הן עכשיו בספא יוקרתי במלון חמישה כוכבים, ככה בנונשלנט, האמת לפעמים אני מקנאה בהן… בעצם לא תמיד!! מה שכן, תמיד כשאני שם, אני מבינה שבעצם אין לי צלוליטים בכלל..
עכשיו כשאני כבר מחכה לימים שאני יוצאת לאימון, או מתבאסת שהחגים משבשים את שגרת האימונים, נראה לי שאכן למדתי גם ליהנות מזה, וגם מתחילים כבר לראות ולהרגיש תוצאות… מקווה שכך גם יימשך…!!!