הבלוג של בראש של סיון

cvsegal

ילידת 77 (יותר קל לרשום... תחשבו בעצמכם) נשואה ואמא לשני בנים מהממים

עדכונים:

פוסטים: 27

עוקבים: 5

החל ממרץ 2017

השבוע האחרון של החופש הגדול התחיל במסע לחנות הספרים והמשיך לסיכום שלי את החודשיים האחרונים

30/08/2017

ימים אחרונים לחופש

השבוע הלכתי לאסוף את ספרי הלימוד של הילדים מחנות הספרים, ההזמנה היתה מוכנה כבר ליפני יותר משבוע אבל אם אפשר לדחות מטלות מעצבנות לרגע האחרון אז למה לא. נכנסתי לחנות וחשכו עיניי, תור של לקוחות שהזכיר באורכו את החומה הסינית (מסתבר שכל עם ישראל אוהב לדחות לרגע האחרון) ומוכר אחד מתוסכל בקופה שכל כמה דקות צעק לחלל האויר “מודלים של האור”, “מעבר למילים” “חוקרים ארץ”… אבל המבט שלו צעק מילים אחרות לגמרי- יותר בסגנון של “בא לי למות”, “מי מוכן לבצע בי המתת חסד” “רצוי כבר עכשיו”. לפחות את זמן ההמתנה ביליתי עם הקטנצ’יק שלי שאחרי חודשיים של חופש גדול כמעט לא היה לנו זמן לאחד על אחד. כשיצאנו משם שמחים ומאושרים הבנתי שאני רק בתחילת הדרך, עכשיו מחכה לי ההרפתקה האמיתית – עטיפת הספרים והמחברות. אני יודעת, אין ספק שהזמנים השתנו מאז שהייתי ילדה והיום כבר לא צריך נייר עטיפה, זוג מספריים ו-500 מטרים של דבק סלוטייפ. היום עם עטיפות הניילון הרבה יותר קל, בערך, כי לכי תשימי עטיפה ורודה על מחברת מדעים כשכל המחברות שקנית הם בצבע ירוק, וכחול, מה לעשות, יש לי בנים. אתם יודעים איזה צבע יוצא מעטיפה ורודה על מחברת ירוקה? ירוק. רק מכוער. אחרי שעה פחות או יותר של הצמדת ספר/ מחברת לעטיפה וכתיבת שם התלמיד, מקצוע, כיתה וביה”ס שוב ושוב ושוב חשבתי שסיימתי עם זה אך לצערי גיליתי שחסרות לי 3 עטיפות לספרים ושנשארתי עם הרבה יותר מדיי עטיפות מחברת מיותרות כי כידוע עטיפה ורודה מגיעה בתוך חבילת עטיפות בשלל צבעי הקשת רק שהשאר לא ממוענות לשום מקצוע.

יאללה בקטנה, על מה אני מתלוננת? מה זה עטיפת ספרים אחרי חודשיים של בילויים בכל אטרקציה אפשרית, אני נשבעת שכתף ימין שלי כבר לא עומדת בעומס התיקים שארזתי וסחבתי לבילוי משפחתי, שלא נדבר על הגרון שלי שלרגעים רבים יותר מדיי שידר קולות שהזכירו יותר את רוד סטיוארט מאשר את עצמי אחרי שהאני הרציונלית שלי הפסיקה עם ההסברים והתחנונים והמירה אותם בצרחות. מה זה עטיפת ספרים ליד שני בנים מגודלים שמשחקים לי כדורגל במטבח “כי חם מדיי בחוץ”, או שני בנים שהולכים מכות כל 17 שניות בממוצע כי הגדול קרא לקטן “שמן” למרות שאין עליו אפילו גרם שומן. מה זה עטיפת ספרים ליד אמא מעולפת שפורשת ב-1:00 בלילה לישון אחרי שהותשה לגמרי בויכוח לגבי שעת השינה שלהם…

את האמת? הם עוד לא התחילו בית ספר ואני כבר מתגעגעת ולמרות שהם הוכיחו לי בפגישות השבוע עם המחנכות החדשות שלהם איך הם יכולים לגלם בדיוק את ההפך (כלומר- שקטים, רגועים וממושמעים) מחיות האדם שהתרוצצו לי בין הרגליים בחודשיים האחרונים, אני שמחה על הזמן הזה שביליתי איתם יחד בדיוק כמו שהוא היה. יש מצב שאני אמשיך להרגיש ככה עוד כמה דקות.. עד שהצרחות יחזרו בחגי תשרי.

עוד מהבלוג של בראש של סיון

תצוגה מקדימה

על כדורגל ואחים גדולים

בשישי האחרון ישבנו כל המשפחה לראות "ספרד-ישראל" במסגרת מוקדמות המונדיאל. מה אני אגיד לכם... תצוגת הכדורגל המבישה של הנבחרת שלנו העלתה בי ברגעים מסויימים צורך עז לאבד את...

תגובות

פורסם לפני 6 months
תצוגה מקדימה

על פסח, מצות ואלוהים

פסח מאחורינו ועוד לא החלטתי אם בחופשת החג יצאתי מעבדות לחירות או להפך.. החג הזה מטלטל אותי בכל פעם מחדש. בואו נתחיל מזה שאני מתחרפנת מהקטע של המצות, מה נסגר עם העונש...

תגובות

פורסם לפני 5 months
תצוגה מקדימה

על שבתות, שעמום וטיולים משפחתיים

אני לא יודעת מה איתכם אבל רצף המילים הבא" אמא, מ ש ע מ ם לייייי" מעורר בי אימה, במיוחד אם הוא נאמר ביום שבת כי אז מניין התירוצים - אני עייפה, אין לי כח, אין לי זמן, רק עכשיו...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה