הבלוג של קרינולינה

קרינולינה- מעצבת דעת קהל

קרינולינה מביאה את הדברים הכי טובים בתרבות הפנאי הארגונית לשולחנם של אלו שמחפשים, מעריכים ושמחים לשלם עליהם- אנשי המפתח בארגונים. היא הדבר הזה שמסביר לגופים הגדולים בארץ איך הלקוחות שלהם יפתחו נאמנות שיא והעובדים שלהם... +עוד

קרינולינה מביאה את הדברים הכי טובים בתרבות הפנאי הארגונית לשולחנם של אלו שמחפשים, מעריכים ושמחים לשלם עליהם- אנשי המפתח בארגונים. היא הדבר הזה שמסביר לגופים הגדולים בארץ איך הלקוחות שלהם יפתחו נאמנות שיא והעובדים שלהם יגיעו בשמחה לעבודה. אנחנו בוחרים את העסקים הבוטיקיים הכי איכותיים וממציאים יחד איתם את הדבר הטוב הבא- את המתנות המרגשות, את הפעילות שתשאיר חותם ואת כל נקודות ההשקה עם המעגלים הכי חשובים בארגון. ועל הדרך אנחנו גם מקדמים עסקים קטנים ואיכותיים.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל ממאי 2010

פגישת המחזור שלי, שתתקיים בשבוע הבא, היא זמן טוב לעשות הערכת שווי עצמית.

26/07/2010

פגישת מחזור זה של מבוגרים. אמא שלי הייתה בפגישת מחזור לפני שנתיים, קצת אחרי שהיא התגרשה מאבא שלי, בוגר אותו מחזור. הם היו בני שישים.

אבל היום הרבה יותר קל להרים פגישת מחזור. פשוט מקימים קבוצה בפייסבוק. הבאזז כבר יגיע לחנון, לספורטאי, לאאוטסיידרית, למופרע ואפילו מלכת הכיתה תגיע. ואז, בדיוק כמו ב”מועדון ארוחת הבוקר” נהיה שם כולנו, עם המבוכה הראשונית, משפטי הפתיחה השחוקים והשיחות הטריוויאליות- מה את עושה? כמה ילדים?  רגע, אז את לא בעיר? ומה עם ההוא שיצאת איתו כל התיכון, אתם לא בקשר? את לא שרה יותר? יכולתי להישבע שתהיי עורכת דין.  

כשהיינו נערות, סמדר ואני החלטנו שכל אחת תתעד בפנקס את שמות הבנים שנתנשק איתם עד גיל שלושים. בגיל שלושים ניפגש ונשווה, סיכמנו. היום אנחנו בנות שלושים וארבע. לא השווינו מעולם וגם בטח לא נשווה, אבל אני מניחה שהעניין הזה, של “למי יש יותר גדול” בטח יהיה שם ממש דומיננטי.

אני מניחה שאלו שיגיעו בסופו של דבר, הם אלו שיש להם במה להתחרות, אם לא אחד מול השני, אז לפחות מול עצמם. אלו שהצליחו בעבודה, אלו שהתחתנו וחיים באושר, אלו שיביאו את תמונות הילדים המתקתקות, אלו שמאמינים שהם הצליחו. כך שבעצם, פגישת המחזור שלי, שתתקיים בשבוע הבא, היא זמן טוב לעשות הערכת שווי עצמית.
לא, תודה לאל לא התחתנתי עם ההוא מהתיכון. זו יכלה להיות הטעות הגדולה של חיי.
לא, אנחנו גם לא בקשר, למרות שמדי פעם אני מחפשת אותו בפייסבוק, וקצת שמחה לגלות שהוא לא שם. גם לא באנגלית.
לא, אני לא שרה יותר. זו אולי ההחמצה הכי גדולה שלי, אבל הבטחתי לעצמי שעד 2012 אני ארים הופעה אינטימית לחברים ולמשפחה.
ולא, אני ממש לא עורכת דין. למרות שבתיכון היה ברור שיש לי פה ג’ורה וטמפרמנט שיכול להתמודד עם פושעי מלחמה.

פגישת מחזור היא בשביל הווינרים-לדעת-עצמם. בשביל אלו שהצליחו מעבר למה שחשבו שיצליחו, או יותר נכון, מעבר להצלחה שהם חשבו שייעדה להם החברה.
כי זו שהייתה ועודנה הילדה הדחויה, שחיה אצל ההורים ובקושי מסיימת את החודש, לא תראה את הפרצוף שלה שם. היא אולי תיכנס לקבוצה, אפילו תאשר הגעה ותשלח כמה לייקים לתמונות של החבר’ה. אבל בסוף תחליט להבריז, כדי לא להתמודד עם השאלות, או אולי עם אי השאלות!?
ודווקא אותה מכולם אני רוצה לראות, כדי להגיד לה שהיא מכולם לימדה אותי את הלקח הכי גדול, זה שאני סוחבת איתי עד היום. להודות לה שאחרי החרם שעשו עליי ביסודי, כשכל המקובלים הדיחו אותי מהמלוכה אחרי שסירבתי להצעת החברות של המלך, היא הייתה החברה האמיתית הראשונה שלי. היא קיבלה אותי ללא תנאים, גם כשעד אז בכלל לא הבחנתי בה.
ובשבוע הבא, כשאעמוד מול טובי המוחות של מחזור 94′ ואספר על החברה שהקמתי, על שני הילדים המתקתקים ועל הזוגיות הנהדרת, היא לא תהיה שם ולעולם לא תדע שהיא הייתה חלק בהצלחה שלי.

(התמונה ממסיבת הסיום- 1994)

 

עוד מהבלוג של קרינולינה

Thumbnail

מכתב ליושב במרומים ואחראי על גני הילדים

השנה אני נאלצת לשלוח את הילד לגן עירוני. גן עירוני, בהגדרה, הוא גן עם הרבה מידי ילדים, פחות מידי גננות ואפס שליטה של ההורים. ואני, שמעולם לא האמנתי בשורת המפתח של הגננות "מה שיוצא אני מרוצה" ושקשה לי עם דברים שאינם בשליטתי,...

תגובות

פורסם לפני 10 years

אודיסיאה 2010 במוסך או; איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את המוסכניקית שלי

ביום רביעי שעבר איבדתי את השליטה על החיים שלי. מאז ומתמיד יש לי מן שריטה כזו, שאני נוהגת על הילוכים. זה משאיר אותי עירנית יותר ובינינו, אני מאמינה שככה החיים בכביש נמצאים בידיים שלי. אבל ביום רביעי שעבר איבדתי את תיבת...