הבלוג של קרין מילשטיין

הכל אפשרי …corny

סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)

עדכונים:

פוסטים: 740

החל מדצמבר 2013

בני אדם הם רק בני אדם, אבל כשמגיעים לכסף, תאוות הממון גוברת על כל היגיון או חובה. במקום שבו הכסף מדבר, תאוות הבצע משתלטת על הכל. כך קרה, שליבה של פועה שהיה שבור בשל מות בעלה, נשבר עוד יותר בשל הניתוק ממשפחתו. הפרדס האחרון, הינו סיפור אנושי קורע לב על אהבה,משפחה וכספי הירושה המפרידים ביניהם.

15/06/2015

2015-06-15 06 41 20

שמריה גדל הר היה בעל פרדס, איכר פשוט, אוהב אדמה. רצה הגורל, ואשתו האהובה נפטרה.
שמריה גדל- הר לא היה מימיו אדם שמח. גם לא מאושר, אפילו לא טוב לב במיוחד. רוב הזמן שתק, ארשת פניו נראתה עצובה תמיד אולי כך נולד ואולי בשל האכזבה מבניו שהסתלקו מעבודת האדמה.
נעדר עושר לשוני, נעדר חוש הומור, איש עצור, חסכן, אוהב פשטות, לא מתנשא, עקשן ומעט רגזן.
כי טובה עליו בדידות עצי ההדר, מחברת בני האדם שיצרם רע מנעוריהם.
שנים רבות טיפל שמריה באדמותיו, הוא לא חלה, לא החסיר יום עבודה, גם לא בשבתות ובחגים. הוא לא הלך אף פעם לבית הכנסת, הוא לא האמין באלוהים.
הפרדסים היו לו לחבר ולרע.

לאור בדידותו, הכירו לו את פועה, אלמנה גם כן.
הוא אהב את מראה פניה, את טוב ליבה ואת אופיה הנוח והכנוע. הוא מצא קסם בשתיקותיה, ביכולתה להבין אותו ללא מילים. להקשיב לו מבלי להאיץ או להפריע. הוא חיבב אצלה את היעדר יצר הווכחנות.
היא מצאה בו נחמה לבדידותה, פתרון להיעדר גבר בחייה, פתרון לפחדי הלילה שלה. לחרדות נפשה. הוא היה בעיניה איש יפה בעל עוצמה פיסית. גבוה ומרשים.
פועה ושמריה אהבו האחד את השניה אהבת אמת.

שמריה לא העניק בחייו לצאצאיו דבר וחצי דבר מרכושו. כל מה שהשיגו צאצאיו, עשוי ביגיע כפיהם. ילדי האיכר, כאביהם, חיו תמיד בחסכנות, והמתינו בנימוס לבוא יומו, לירושה הגדולה.
ככל ששמריה הזדקן וסופו קרב, כך המלחמה על הירושה הלכה וגדלה. משפחתו שכחה את כל השנים שבהם פועה אירחה, כיבדה ודאגה להם.
אף על פי שהיתה כבר ארבעים שנה אישתו, לא הרגישה שיש לה זכויות של אשתו. אישה זרה היתה.
הם עשו הכל כדי שבמות אביהם, היא לא תירש דבר וחצי דבר.

לפועה שלושה ילדים. אהרון , שהיה עו”ד מצליח, ענת וטליה שחיו בארה”ב.
טליה חייה חיי עושר ואושר עם בלעה וילדיה הרחק מאימה, ועל ענת גורלה לא שפר עליה.
היא עבדה קשה כל חייה, כדי לשרוד בעולם זה.
לאחר שבעלה נפטר, ענת וילדיה חזרו ארצה. אך, הארץ שלה כה יחלה וכמהה שנים רבות, לא האירה לה פנים. פרנסתה היתה קשה וילדיה התרחקו אף הם ממנה.
בדור הזה, חשבה (ענת), לא רק אחים אינם עומדים אוטומטית לצד בני משפחתם. גם ילדים לא עומדים לצד הוריהם. לא די בכך שגידלה אותם, שבשר מבשרה הם, כדי שתקבל כבוד או אהבה מצידם. בשביל כבוד משפחתי צריך לענות על סטנדרטים של התנהגות נאותה או להיות בעלי עושר מסויים.
בעולם המודרני, זה לא כמו שהיה נהוג פעם. כשהיינו ילדים, אם אדם היה קרוב- דם שלך, היתה לך סיבה להאמין שיהיה לצידך, שיסייע לך. אם אחיך מעד או כשל, היית מחוייב לעזור לו. לבני משפחה היתה ערבות דם אוטומטית זה לזה. כיום, לא רק אחי נוהג בי כזר, גם ילדיי, חשבה בצער. גם אימי. אז מה הפלא שאני מסתובבת עם מועקה בלב. מרגישה ששמים עכורים פרושים מעלי.
ענת חשבה שהבעיה אינה רק בעיה פרטית שלה. לא רק היא מרגישה במועקה שבחיים העכשווים. המשפחה המודרנית אינה מעניקה תמיכה אוטומטית לחבריה.
ענת חשבה שהיעדר ערבו הדדית במשפחה היא מחלת המאה העשרים ואחת. היא לא ידעה על מי לכעוס יותר. על שמריה הזקן בערוב ימיו מתכחש לאימה. על אימה שאינה עומדת על זכויותיה ועדיין אוהבת אותו. על אחיה אהרון, שדואג להגדיל הונו. על צאצאיו של שמריה ששוכחים זכויות אימה הזקנה. על בנה בכורה המנוכר. על בנותיה שמקלות ראש בכבוד אימן. על נכדיה שאי להם עניין בגברת מזדקנת.
ענת כעסה על כל העולם.

היום שלו ציפו ילדיו של שמריה הגיע. יום פטירתו. פועה נשארה לבדה בביתו. אך ימיה הלכו ונעשו כואבים יותר. כל כך היו בני הבית עסוקים בשמירה על חיי שמריה, עסוקים במחלותיו, בצרכיו, עד שאיש לא שם לב לאישה שהלכה וקמלה מול העיניים.
ילדיה היו היחידים שהמשיכו לעמוד לצידה. ילדיו של שמריה נעלמו מחייה, כמובן שלא בלי להלחם על כל שקל מרכוש אביהם.
כבר בסעודת יום העצמאות המשותפת האחרונה של הצאצאים של שמריה והצאצאים של פועה הישיבה היתה בשולחנות נפרדים, והיתה סימן לבאות. מלחמת הירושה כבר היתהבעיצומה. כולם עדיין מתאפקים עד למותו של בעל הבית. עד אז, המשפחות עדיין הניעו ראש לשלום, עדיין החליפו מילים זה עם זה.
אך לאחר מותו, ילדיה איימו על פועה, שלא תירש דבר.
הבית היה לפועה סמל לחייה עם שמריה. שאותו כה אהבה ולכן דבקה בבית זה עד סוף ימיה.
ענת ליוותה את אימה בשארית חייה, ספק בגלל אהבתה הכואבת לאימה וספק בגלל בדידותה שלה.

כפי שהוראקי מורקמי אמר: “אדם יוצא מן העולם כפי שחי כל ימיו”. פועה מתה בשקט במיטתה….

מאחלת לכולנו, שהאהבה תשכון בביתנו תמיד, שהדם יהיה סמיך יותר ממים ושהאהבה שלנו עם ילדינו אינה תהיה תלויה בדבר (בעיקר לא בכסף)….

XOXO
אחת שיודעת ;-)

עוד מהבלוג של קרין מילשטיין

תצוגה מקדימה

פסטיבל אשה בחולון 2016- ללא מחיצות, קרוב לעין , ללב ולנשמה

אדווה ירמיהו ,פלמנקו. צילום:מיכל מנצר כאישה, זה כייף שיש יום אחד עבורנו. אבל לא פחות חשוב איך נתייחס ליום זה. יום האישה הבינלאומי מצוין בעולם כולו בתאריך ה-8 במארס. יום זה...

תצוגה מקדימה

המסע המופלא שלי בקווסטומניה- מתחם חדרי הבריחה הגדול בישראל

חדרי בריחה הם חדרי משחק אמיתיים, אליהם נכנסים בקבוצה קטנה ומטרת המשחק לפתור כתב חידה, כאשר באמצעות הפיתרון ניתן להיחלץ מהחדר . המשחק אורך עד שעה וכמובן שהמטרה היא להימלט...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

"LITTLE BLACK DRESS"- מופע מוזיקלי של 'ENGLISH ON STAGE'

צלם: הרשל גוטמן המופע "LITTLE BLACK DRESS" הינו מופע מוזיקלי, שבבסיסו שמלה שחורה, המשתנה בהתאם לכל אחת שלובשת אותה (כי כל אחת שונה ומיוחדת) ובהתאם לאקססוריז שלובשים איתה. וכמו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה