הבלוג של קרין מילשטיין

הכל אפשרי …corny

סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)

עדכונים:

פוסטים: 400

עוקבים: 16

החל מדצמבר 2013

“אז במקום להיות תמונה על אהבה ביום קיץ, ייתכן שהיא אומרת ממש את ההפך? ייתכן שזהו סיפור המוכר על אכזריותה?” אנני שאלה. “או סתם אי- סבירות האהבה,” הוסיף ג’סי, והביט באנני בכמיהה.

05/02/2017

20170131_065431_HDR~2

אנני, טבחית מוכשרת ואבודה בלונדון, מנסה למצוא אהבה. היא הולכת למפגשים של פנויים ופנויות. שם פוגשת בחור, שאמנם לא הפיל אותה מהרגליים, אבל היווה מעין נחמה לבדידותה.
היא היתה גרושה ובמשך חודשים אנני לא חשבה על כלום מלבד דזמונד, בעלה לשעבר, מהרגע שהתעוררה עד למחשבות האחרונות לפני שנרדמה. כל מה שרצתה היה להפסיק ולו לרגע ממחשבותיה עליו.

היא מחליטה לחגוג לו את יום הולדתו עם ארוחת ערב שתבשל לו והולכת לחפש לו מתנה. היא מגיעה לחנות גרוטאות, שם היא נכבשת בקסמה של תמונה, אותה היא מתכננת להעניק לו במתנה.
אנני מבשלת את הארוחה ופותחת בקבוק יין. היא ממתינה לבחור. מוזגת לעצמה כוס ועוד כוס וממנו אין זכר. הבחור נעלם.
למחרת היא הולכת לחנות, ברצונה להחזיר את התמונה, אך מסתבר שהחנות נשרפה ואין לה למי להחזיר אותה. היא כועסת על עצמה, על השקעתה וחוזרת לביתה.
לא די היה לה באכזבה זו, טלפון מתחנת המשטרה הכניס את אמה שוב לחייה. אמה היתה אישה שתיינית כפייתית, שבילתה את רוב זמנה בשתייה והסתבכויות. עבור אנני היא היתה רחוקה מאמא תומכת ואכפתית. מאז שהיתה קטנה היא היתה צריכה להתבגר במהירות ולשמור ולהשגיח על אמה.
רוב זיכרונות הילדות של אנני היו סביב ההתחלות החדשות של איווי ותוכניותיה המוזרות “לחזור למסלול”. בסופו של דבר כל מסלול נגמר ונכשל. הן גרו בכל מקום לזמן קצר ונסעו ממקום למקום ללא מטען כבד.

אמה של אנני גילתה עניין רב בתמונה שנשארה בביתה של אנני וגררה אותה למוזיאון לצפות באוסף של וולאס, שהיא חשבה שקיים בין תמונה זו לתמונות שם דמיון רב.
מרגע זה חייה של אנני הולכים להשתנות. מחיים משמימים, חסרי אהבה ועניין, מתחיל רצף של אירועים הסובבים סביב תמונה זו שהיא רכשה, המתגלה כיצירת המופת האבודה של אנטואן ואטו בשם “אי סבירות האהבה”.
תמונה אחת הנכנסת לחייה מהווה חוט מקשר בינה לבין: משפחת וינקלמן, משפחת ניצולי שואה הסוחרים באומנות; ולאד אנטיפבסקי, אוליגרך רוסיה, שהוגלה ללונדון; טיצ’קומב, היסטוריון אומנות; הרוזן בירצ’נדון, סוחר אומנות מרושש ודמויות נוספות.

מה מקור העניין של כל הדמויות האלו בתמונה? כיצד כל אלו קשורים לרצח? ומה יעלה בגורלה של התמונה, שמצליחה לערער את שלוותם של כולם? ולא פחות חשוב, כיצד תמונה זו הכניסה לחייה של אנני את האהבה?

וקצת על התמונה “אי סבירות האהבה”…

“אי סבירות האהבה” היא יצירת המופת של אנטואן ואטו. הציור נעשה בפריז ב-1703 והנושא היה שקחנית יפייפיה בשם שרלוט דמאר, ששם הבמה שלה היה קולט. תשוקתו העזה של ואטו אל האישה דווחה בכמה סיפורים מן התקופה, ובמשך שבעה חודשים הופיעו פניה כמעט בכל סקיצה ובהרבה ציורי קיר.
ואטו צייר את אהובתו, שרלוט. אהבתו המטורפת אליה היא שמשרה על הקנווס להט שאין שני לו. הקומפוזיציה היתה זו שהוא חזר אליה כל חייו: במת האהבה.
כישרונו של ואטו טמון בהבנתו את האדם, ויכולתו לתרגם את השמחה והפחד העמוקים ביותר למשהו מוחשי.
“אי סבירות האהבה” היתה יצירתו שהשיקה את הקריירה שלו כצייר. תמצית אהבתו לשרלוט פוקדת כמו רוח את מרבית ציוריו. מטרתה היתה לפאר את המפלים הפראיים של האהבה, את התשוקה המתהוללת, המתרוצצת, השוברת והמשנה, שבסופו של דבר פינתה את הדרך לאכזבה המסכנה, המכווצת והשתלטנית.
האהבה היא אמנות בדיוק כמו הציור או החיים. כמו רבים לפניו, ואטו התאהב באקסטזה המתוקה של תשוקה ללא גמול. הוא חשב שה”בעיה” שלו היתה שהוא לא נאהב, כשבעצם היא היתה חוסר היכולת להעניק אהבה. השם המקורי של “אי סבירות האהבה” היה “תהילת האהבה” ולאחר ששרלוט דחתה אותו הוא שינה את שם היצירה ל”אי סבירות האהבה”.
בתמונה נצוייר גם פיירו, הליצן, שליווה חלק גדול מצויוריו. זוהי דמות מלאת פאתוס ומלנכוליה, וכל כך מעוותת מעצבות, שהרוב מוצאים שהיא מרגשת יותר מאשר מגוחכת.

לאחר מותו הטראגי של ואטו בגיל צעיר משחפת, הועבר הציור לחברו ז’אן דה ז’וליין ומאז ואילך מוצאותיה היו מעניינים ביותר. בעליה היו כולם אנשים מעניינים ומפורסמים.

התמונה הביעה את כל מה ממלינג וינקלמן האמין בו בנוגע לאהבה אבל לא יכול להביע במילים. בשש עשרה השנים הראשונות לחייו היא היתה שייכת לאדם היחיד שהפגין כלפיו חיבה אמיתית וללא תנאי. ממלינג שיער שזוהי אהבה. כשפגש במריאנה, הבנתו את האהבה השתנתה. הא היה בעת ובעונה אחת גם הגבר המאושר וחסר הסבלנות ששכב לרגלי אהובתו וגם הליצן העגום שעמד ברקע. אהבתו טלטלה אותו, רגע אחרי רגע, בין גלים של התעלות וסבל.

האנה רוטשילד משלבת אומנות, אוכל ואהבה ומערבבת את כולם יחדיו בספרה זה. היא מרחיבה את הידע שלנו באומנות, היא מתארת בפירוט את הסעודות אנינות הטעם של אנני המשתלבות בקסם רב בעולם האומנות ובאהבה.

יצירת טעמים או סצנות מתוך מבחר של מרכיבים בסיביים, היא דרכם של האמן והשף לנווט בעולם.
אנני החליטה, שאוכל הוא כמו הופעה יותר מאשר כמו אומנות יפה: כוחו בארעיותו ובמיידיותו והיא יכלה להפוך מצרכים צנועים לחוויה יוצא דופן, שלא דרשה ידע או תובנה מוקדמים ולא השקעה. אכילה היא פעילות בסיסית , חושנית ומשותפת, שדורשת רק בלוטות טעם וראש פתוח.
אבל, למרות כל אלו, היא השקיעה במאכליה כמו ביצירת אומנות. היא הצליחה לגרום לחוויה רב חושית, שהפכה אותה לשפית מבוקשת בעולם האומנות.
אז אולי בכל זאת, האוכל והאומנות יכולים ללכת יד ביד…
ההבדל המהותי בין אוכל לאומנות יפה הוא בכך שהאוכל מתכלה והינו מיידי ולעומתו האומנות היפה יכולה להשאר (גם שלוש מאות שנה ויותר).

האנה רוטשילד דנה בספרה בשאלה מהי יצירת אומנות, מה מייחד אותה וכיצד נקבע ערכה. והיא לא חוסכת מביקורתה מה האומנות הפכה בימינו… ספר מרתק בהחלט לחובבי האומנות היפה!

כל יצירת האומנות הטובות הן מורכבות ומביעות רגש. בזה טמון כוחן. הן מביעות משהו שקשה לנו לנסח במילים. יצירת אמנות טובה היא סיפור. הסיפור שהוביל ליצירתה וליווה אותה עד כה.
ערכה של היצירה נקבע על ידי התשוקה: מי רוצה להיות בעליה ועד כמה הוא רוצה.
אהבת אומנות אינה רלוונטית בימינו, בעלות על תמונות הפכה להיות דרך נוספת להציג עושר.
עולם האומנות הוא עולם רצחני. יופי ותשוקה לבעלות משגעים את בני האדם כבר מאות שנים.
האומנות, כמו זהב, הפכה לסוג נוסף של מטבע. רבים רואים באומנות השקעה בטוחה.
האומנות באה בעקבות הכוח. בדיוק כפי שהחיילים תולים מדליות על מדיהם, כך העשירים תולים תמונות על קירותיהם.
בתקופה מנוונת, אובססיבית לכסף, כשאפילו אל ההון מאכזב, הפכה האמנות למעין דת, והיופי מעניק צורה נדירה של התעלות.

ובכל זאת, יש נימה אופטימית עבור האומנות… מה שחשוב זה שאמנים ממשיכים להזכיר לבני אדם מה באמת חשוב: הפליאה, התהילה, הטירוף, החשיבות ואי- סבירות האהבה.

מאחלת לכם קריאה מרתקת!

XOXO

אחת שיודעת ;-)

עוד מהבלוג של קרין מילשטיין

תצוגה מקדימה

פסטיבל אשה בחולון 2016- ללא מחיצות, קרוב לעין , ללב ולנשמה

אדווה ירמיהו ,פלמנקו. צילום:מיכל מנצר כאישה, זה כייף שיש יום אחד עבורנו. אבל לא פחות חשוב איך נתייחס ליום זה. יום האישה הבינלאומי מצוין בעולם כולו בתאריך ה-8 במארס. יום זה...

תצוגה מקדימה

המסע המופלא שלי בקווסטומניה- מתחם חדרי הבריחה הגדול בישראל

חדרי בריחה הם חדרי משחק אמיתיים, אליהם נכנסים בקבוצה קטנה ומטרת המשחק לפתור כתב חידה, כאשר באמצעות הפיתרון ניתן להיחלץ מהחדר . המשחק אורך עד שעה וכמובן שהמטרה היא להימלט...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

"LITTLE BLACK DRESS"- מופע מוזיקלי של 'ENGLISH ON STAGE'

צלם: הרשל גוטמן המופע "LITTLE BLACK DRESS" הינו מופע מוזיקלי, שבבסיסו שמלה שחורה, המשתנה בהתאם לכל אחת שלובשת אותה (כי כל אחת שונה ומיוחדת) ובהתאם לאקססוריז שלובשים איתה. וכמו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה