הבלוג של קרין מילשטיין

הכל אפשרי …corny

סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)

עדכונים:

פוסטים: 682

החל מדצמבר 2013

ספרו של אלדר גלאור מספר את סיפורו של אב המגדל את בנו בישוב האקולוגי. כסופר, האב כותב את ה”מדריך לגידול ילד”, אך הספר הוא לא רק על גידול ילד, אלא, הוא על פילוסופיות חיים ועל הבחירות שלנו כמבוגרים. ברקע צצים ועולים המאבקים וההיסטוריה של היהודים, הדרוזים והערבים והישוב האקולוגי היושב ביניהם.

15/08/2016

madrij

כל מי שהוא הורה או מתכנן להיות, חווה קונפליקטים רבים כיצד יהיה נכון לגדלו. האם בעיר האם בישוב בטבע? באיזה מסגרת חינוכית? ועוד.
אלדר גלאור בספרו, לוקח אותנו צעד קדימה ובצורה נארטיבית חושף בפנינו את הקונפליקטים המלווים בגידול ילד. אבל, הספר אינו עוסק רק בגידול ילד, אלא, גם בגידול המבוגרים עצמם, שלעיתים נראה שהם אבודים אף יותר מהילדים. המבוגרים בספרו של אלדר עומדים בפני בחירות לסגנון ודרך חיים ובבניית חייהם, כשברקע עומדת השאלה כיצד יהיה נכון לגדל ילד.

תוך התכתבות עם “אמיל” (כשם הבן בספר, באופן לא מפתיע…) של ז’אן ז’ק רוסו, האב מנסה לגדל את בנו בצורה המוצלחת ביותר.

דרך סיפור יומיומי, הכתוב כיומן חיים, אנו חווים את חייהם של אמיל והוריו, החיים בישוב אקולוגי ובכלל על המצב הכללי במדינה ואף של העולם כולו, הכולל את המצב בסוריה.

אמיל הוא ילד עם כושר ביטוי יוצא דופן ואינטליגנציה רגשית גבוהה. אי אפשר שלא לחייך כשקוראים על מעשיו ומחשבותיו.
מנהלת בית הספר האלטרנטיבי חשבה שאמיל ניחן ברגישות יוצאת דופן לאי- צדק, אבל לאביו דווקא היה הסבר שונה להתנהגותו. רגישות לאי- צדק יכולה לנבוע מאותו קושי לקבל קטגוריות מוכתבות מראש. הנטייה הזו החלה אצלו כבר בגיל שלוש, כשהוא דרש ללבוש רק שמלות.

הורים חווים את הילדות בצורה פרגמטית. כמה דקות בבוקר ועוד כמה דקות בערב לפני השינה. באותן דקות ספורות הם אמורים להשלים פערי מידע ולבנות את תמונת המציאות של הילד. ילדים תמיד היו חומר גלם שצריך ללוש אותו ולעצב ולהתפלל שיצא ממנו משהו טוב, אבל עקב שינויים מבניים במודל התעסוקה ובחלוקת הנטל בין הגבר לאישה , ריבוי של תיאוריות חינוכיות ובעיקר תשומת לב מוגזמת, גידולם הפך בשנים האחרונות להיות עסק מורכב למדי. מעבר להתמודדות עם הסכנה והחרדות הוא מצריך קבלת עשרות החלטות מדי יום. מערכת היחסים שהילד מנהל עם העולם הפנימי שלו ועם העולם החיצוני משתנות כל הזמן ודורשות תחזוקה מתמדת.

החיים בישוב האקולוגי הם החיים בטבע, ללא חשמל ,ללא הדברה ולעיתים גם ללא חיסונים.

מלבד האספקטים המוסריים שיש בגידול ילדים בטבע, מוקפים בפרחי בר ובצמחי תבלין ובחורש טבעי, בשלב מסויים התודעה שלהם חסינה בפני דימויים דיגיטליים והקיבה מאבדת את היכולת להתמודד עם מזון מעובד רווי בשומן טראנס.
האם הילדים החיים בטובים גדלים להיות טובים יותר? מוסריים יותר?

שאלה המלווה את הכותב ואת המבוגרים סביבו היא כיצד להקנות לילד חינוך? האם דרך בית ספר ממלכתי? בית ספר אלטרנטיבי או חינוך ביתי?
מתוך הדילמות לגבי חינוכו של אמיל, שלילד עצמו בספר ניתנת יכולת בחירה עולה דיון נרחב בסוגיה זו. לבטים רבים מלווים את אמיל והוריו לגבי בית הספר שאליו הוא ילך. בית הספר האלטרנטיבי מקנה חופש ואינו כבול למוסכמות חברתיות העשויות לגרום לילד לתסכול רב, אבל מאידך, האם בית הספר האלטרנטיבי מקנה את הנדרש מהילדים, כמו לדעת לכתוב ולקרוא?

בית הספר האלטרנטיבי אולי הרחיב את ספקטרום הבחירה, אבל גם הרחיב את הקונפליקט אצל הרבה הורים בישוב האקולוגי. מצד אחד כולם יודעים שיש משהו דפוק בחינוך הממלכתי, אבל אף אחד לא באמת רוצה לשלם כסף על חינוך אחרי שהתרגלנו לחשוב שחינוך אמור להיות בחינם. ומלבד זאת, בתי הספר הממלכתיים שמו דגש על קריאה ועל כתיבה שעדיין מקושרים אל מושג ההצלחה, וגם אם נכחיש ונטען שמה שחשוב לנו זה הרצון והדמיון ושהילד יהיה מאושר, לא נצליח להתעלם מהעובדה שכבר מהרגע שבו הוא נולד אנחנו מוטרדים ועושים כמעט הכל בשביל שהוא יהיה מוצלח.
היום יש כל כך הרבה שיטות חינוך אלטרנטיביות, ומלבד כמה מושגים מופשטים, כמו שהילד יהיה מאושר ושיהיה לו חוש צדק מפותח או שיהיה בן אדם טוב, אין לנו באמת מושג איזה סוג של ילד אנחנו רוצים לגדל.
חינוך ביתי הוא אלטרנטיבה ראויה בהנחה ששני ההורים מעורבים בתהליך ושניהם לא מייחסים חשיבות לקריירה מאתגרת ומספקת שמעניקה זהות, תוכן ועניין, ולפחות אחד מהם נולד לזוג הורים שעבד במשך כל חייו קשה.

אנחנו נותנים לילדי חיסונים גם כדי לא לאבד ימי עבודה כשהם חולים אבל בעיקר כי קשה לנו לראות אותם סובלים. אנחנו שולחים אותם לבתי ספר פרטיים כדי לגונן עליהם מהאלימות ומהאטימות ומהקולקטיביות ומהתכנים הלאומיים ומהפדופילים והטרוריסטיים והוירוסים והחיידקים שמתפתחים במוסדות ממלכתיים. במדריך השווצרי של ז’אן ז’ק רוסו לגידול ילדים כתוב שעודף דאגה ותשומת לב עלול להפוך את הילדים למנוונים.
אמא של אברי (חבר של אמיל) מנסה לגדל ילדים במקום שבו למילה “שלי” אין משמעות. בשבט. אבל, אולי זה היה רק תירוץ עבור ההורים שמאסו בנישואיהם ושם נישואיהם יעלו על שרטון….

היכן אמיל יבחר ללמוד בסופו של דבר? והאם הוריו יסכימו עם דרכו זו?

בספרו של גלאור, האב הוא זה שמגדל את הבן. האם קבלה עבודה במרכז הארץ ונעדרת רוב הזמן. האב המתפרנס מכתיבה ועסוק בבניית הקן המשפחתי על ההר בישוב האקולוגי, דואג לכל צרכיו של הבן. ומהו מקומה של האם במשפחה זו? האם עדיין יש לאם יש מקום מרכזי בקבל ההחלטות החינוכיות למרות העדרה ?
כפי שנטען בספר, קיימת ההבנה התרבותית לפיה משלב הפעוטון וכמעט עד התיכון נשים מופקדות על החינוך, ושמוסדות ממלכתיים נשלטים בידי כנופיות של אמהות ומורה אחד להתעמלות, שאמור להיות המודל הבלעדי לגבריות, וזה אולי ההבדל הכי גדול בין החינוך הממלכתי לחינוך האלטרנטיבי, שבו יש יותר מידי מדריכים ממדריכות.

לילדים מקום מרכזי בספר. כך הורי הילדים שהם חברים של אמיל , מכונים אבא של/ אמא שלי…אבל, למרות כל זאת, להורים ולבחירותיהם לדרך חיים ולדרך חינוך הילדים ישנה השפעה עצומה הן על הילדים ובסופו של דבר על מי שהחברה שלנו הופכת להיות ומשפיעה על המצב בארץ ובעולם כולו…

מאחלת לכם, גם אם אתם הורים וגם אם לא, קריאה מעוררת מחשבה שתוביל אתכם הקוראים למסע אישי פילוסופי.

XOXO

אחת שיודעת ;-)

עוד מהבלוג של קרין מילשטיין

תצוגה מקדימה

פסטיבל אשה בחולון 2016- ללא מחיצות, קרוב לעין , ללב ולנשמה

אדווה ירמיהו ,פלמנקו. צילום:מיכל מנצר כאישה, זה כייף שיש יום אחד עבורנו. אבל לא פחות חשוב איך נתייחס ליום זה. יום האישה הבינלאומי מצוין בעולם כולו בתאריך ה-8 במארס. יום זה...

תצוגה מקדימה

המסע המופלא שלי בקווסטומניה- מתחם חדרי הבריחה הגדול בישראל

חדרי בריחה הם חדרי משחק אמיתיים, אליהם נכנסים בקבוצה קטנה ומטרת המשחק לפתור כתב חידה, כאשר באמצעות הפיתרון ניתן להיחלץ מהחדר . המשחק אורך עד שעה וכמובן שהמטרה היא להימלט...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"LITTLE BLACK DRESS"- מופע מוזיקלי של 'ENGLISH ON STAGE'

צלם: הרשל גוטמן המופע "LITTLE BLACK DRESS" הינו מופע מוזיקלי, שבבסיסו שמלה שחורה, המשתנה בהתאם לכל אחת שלובשת אותה (כי כל אחת שונה ומיוחדת) ובהתאם לאקססוריז שלובשים איתה. וכמו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה