הבלוג של אנה נווה-לדרמן

משב הרוח-סטרס, מצבי רוח ומה שביניהם.

מאמינה שהאושר הוא בפנים גם אם לא תמיד קל. כבר לא בת 16 ויודעת משהו על העולם הזה. עכשיו פנויה לחזור לאהבה הישנה-לכתיבה. למילים שיוצאות מהלב וגם מהראש. חולמת על ספר ובו השראה ו"משוטים" לקוראים כדי להשאר בשלווה על פני הגלים.

עדכונים:

פוסטים: 33

החל ממאי 2012

היא הבינה. ולאט לאט למדה לוותר. וגם בכיתה למדה לוותר והראש שלה, שהיה מבריק וחדשני, למד להחניק את עצמו ולתת רק לרגש לנהל את החיים. היו המון חברים, אהובה, מרכזית, מצחיקה בטרוף, מעניינת …ורק בפנים הרגישה ליצן עצוב. זרה ומוזרה. לפעמים עד כדי תחושה שהיא לא שייכת לעולם הזה. שהחיים האלה זה לא הסרט שבו נועדה לשחק.

06/12/2012

את לא מבינה

שמלה אפורה. צבעוניות בצעיף ובעגילים, בעיניים, בדבור ובגוף. אחדות ניגודים. הרמוניה מיוחדת בשטף של דיבור רהוט ומלא חיוניות ביחד עם סוג של איפוק וסופי משפטים פתאומיים. מסתורין גלוי ופתוח. זו יפעת. בערך בגילי יושבת מולי ואלמלא המחויבות המקצועי הטוטלית שלי הייתי מציעה לה חברותJ

משדרת חיים מלאים של עומק עניין ומלאות פורצת גבולות ומסגרת. בשטף הזה מספרת על קוצר הנשימה, על מחשבות בוקר טורדניות ואז פתאום נעלמת האשה הזו ומגיעה יפעת הילדה. רכה, פגיעה שלא הקשיבו לה. אמא היתה בצל ואבא, דומיננטי, עצבני, תוקפני מלא כוונות טובות שנעלמו בדרך אליה, ילדה עם נשמה חולמנית, אחרת. יצירתית ומרובת עולמות.

“את לא מבינה כלום/אל תדברי שטויות/מה את ממציאה..יותר טוב שתסדרי קצת את החדר/מזל שאלהים עשה צוואר אז את הראש את לא מאבדת….” ..אבל היא ידעה. היא ראתה. היא הבינה. ולאט לאט למדה לוותר. וגם בכיתה למדה לוותר והראש שלה, שהיה מבריק וחדשני, למד להחניק את עצמו ולתת רק לרגש לנהל את החיים. היו המון חברים, אהובה, מרכזית, מצחיקה בטרוף, מעניינת …ורק בפנים הרגישה ליצן עצוב. זרה ומוזרה. לפעמים עד כדי תחושה שהיא לא שייכת לעולם הזה. שהחיים האלה זה לא הסרט שבו נועדה לשחק.

לימים …הצליחה בכל מעשיה ואפילו הגיעה לתפקידים בכירים. ותמיד-הקול הזה של הראש שמבטל כי…”זה לא חדש…זה לא מעניין….מה כבר יש לך לבשר?…..למה שיקשיבו לך?” ולאורך שנים הדחיקה כאילו לא אכפת לה. ובלבד שתהיה אהובה.

כשלמדה פרסום, חברת מכוניות גדולה השתמשה ברעיון שלה מאחת מהעבודות שלה. קולגות, כפיפים, חברים…הוציאו ספרים, פרצו עסקית והיא תמיד חשבה שהם יכולים והיא –לא מבינה כלום.

ופתאום תקרת הזכוכית נפרצה. פתאום היא ידעה שהיא מבינה. מבינה שהיא חדשנית.מבינה שדברים שאחרים כותבים עליהם ספרים וזוכים בתהילה בעבורה זה המובן מאליו. מבינה שרעיונות שהראש שלה ביטל כלא מתאימים, לא חשובים, כי היא לא מבינה…היו בעצם נועזים ובעיקר חדשניים ועוד יורת בעיקר-רק חוסר הבטחון של הראש שלה גרם לה להחניק את הקול שרוצה לפרוץ עד כדי פחד מהצלחה.

כן…היא…שנראית כאילו השמיים הם לא הגבול עבורה חיה בתוך כלוב זכוכית פנימי.

נמאס לה מכך שהראש שלה כל כך ביקורתי ולא מאפשר לה לפרוץ. נמאס לה מחוסר הביטחון הפנימי הזה.

כבר במשפט השני הדמעות זולגות על פניה נטולות האיפור.והיא אומרת שהיא לא מתאפרת כי הדמעות כל הזמן על הריסים אז למה שהשחור יימרח. מספיק מרוח לה שחור בלב.

היא באה בגללה השחור הזה. משהו שלא נרגע לעולם חי שם בפנים. כי היא לא מבינה.

דווקא כשהיא מאד רצינית לא מקשיבים לה. כשהיא מציעה משהו חדש, כשהיא יוזמת-לא מקשיבים לה. כשהיא מספרת סיפורים, מצחיקה ומרגשת כולם איתה.

נמאס לה להיות זאת שמספקת לכולם את החוויות מעולמות אחרים. עולמות שלפעמים מעוררים אצל אחרים קנאה ורצון להיות שם גם ולפעמים ביקורת ושיפוטיות. היא מתנהלת מתוך חופש פנימי בלתי ניתן לעצירה. מבחוץ נראה שהיא באמת עושה רק מה שבא לה. בפנים קורים דברים אחרים.

בפנים יש שחור מרוח. שחור של עצב של תחושות החמצה וחוסר מימוש.

וככה…בעוד אני יושבת מולה וליבי יוצא אליה היא ממשיכה בסיפור שלה המבקש לצאת.

ואני מתקשה שלא להיסחף אחרי הרהיטות, העומק , ההומור המשולב ברגעים הכי קשים. עוצרת אותה דווקא כשהיא מגייסת את הקלילות הממגנטת שלה כנתיב להימלט מרגע כאב.

הילדה הקטנה והמקסימה הזו, עם התלתלים , העיניים הגדולות והצוחקות הפכה לאשה סוחפת, טובת לב, מצליחה, מוכשרת ועוד רשימה של כישורים, כישרונות ואיכויות והכל באריזה של מראה משובב ונוכחות מרשימה.

ועדיין הסיפור הפנימי שלה הוא שהיא לא מבינה.ועכשיו היא כאן למסע לעבר ההבנה עמוקה, הפנימית. מעבר לאינטלקט המפרק לגורמים. ההבנה שחיה בתוכה ובועטת לצאת לעולם.

לאחרונה התחילה להבין שהראש שלה מאמים שנים רבותש היא באמ לא מבינה. והאחרים לומדים מהראש שלה.הטריגר לשחור הזה הוא שיחה שהתנהלה לידה בין חברה שלה לקולגה שלה. שנים היא מציעה לחברה לעשות משהו מקצועי ביחד ונדחית. והנה..אותה חברה…מציעה לקולגה שלה אפשרויות לשיתוף פעולה. ובכלל…היא, מקצוענית בתחומה, מצליחנית סדרתית ובכל זאת כל השנים צוברת עוד ועוד ידע כדי להרגיע את המקום הזה של ה”לא מבינה” וה”לא שווה כלום”….ממשיכה להתנהל עם האנשים הקרובים לה כמו אותה ילדה קטנה שלא מבינה. היא, שתמיד מוכנה להיות שם לעזור, משחזרת שוב ושוב את חווית הילדות. הקרובים אליה, משפחה וחברים, אוהבים אותה …אוהבים את שמחת החיים, הנאמנות, טוב הלב, הצבעוניות והחוויות המיוחדות שמספקת. ובכל זאת-במעגלים הקרובים האלה היא “לא מבינה” .

לאחרונה התחילה לבכות והבכי הזה היה ה waze שלה אלי לתהליך שיאפשר לה לחלום בגדול ובסוף גם לעשות רק מה שהיא אוהבת וגם מבינה. ובגדול!!!

וליפעת אני מעניקה באהבה גדולה את השיר הבא:

תחלמי בגדול
סי היימן
מילים ולחן: סי היימן

תחלמי בגדול תחלמי
תחלמי את הדרך לשם
אל תעצרי את הזמן
בתוך מעגל הקסמים את לא לבד

תחלמי בגדול תחלמי
תחלמי ותגיעי לשם
ובאופק הרך יחייכו
השנים הקשות שידעת בעולם

הלוואי והדרך הזאת שעשית עד לכאן
לא תשאיר צלקות שלא ירדו עם הזמן
הלוואי והדרך הזאת שעשית עד לכאן
תפתח בפנייך דלתות שחיכו לך מזמן

תחלמי בגדול תחלמי
תצחקי כשתגיעי לשם
זה אולי הימים הקשים
שנותנים לך כוחות חדשים לעולם

http://www.youtube.com/watch?v=XieGvkmVooo

בתהליך מרתק וחוויתי המשלב מודעות , תזונה ואיזון רגשי אפשר לפתור את האניגמה של חוסר האיזון בתחומי החיים השונים ולהיגמל לא רק מהסימפטומים אלא גם מהסיבות.

אני מזמינה אותך ליצור עימי קשר , לשיחה לא מחייבת, אשר בה נבחן יחד את מטרותייך ונבנה לך תכנית אישית  לחיים בריאים ומאוזנים..

בשביל האושר-מרכז לאימון רבתחומי
אנה נווה-לדרמן  מאמנת בכירה (MCIL) לאיזון דינמי בנפש ובגוף
טרילותרפיה-אימון אישי-תזונה אינטגרטיבית-עוצמת הרכות-סדנאות צחוק
052-3222803    [email protected] www.co-rakut.co.il

עוד מהבלוג של אנה נווה-לדרמן

תצוגה מקדימה

אם תדחפו אותי אדחוף בחזרה יותר חזק.

איך הדחף הפך לפחד מכירים את הסלוגן:" להפוך את ה פ-ח-ד    ל...... ד-ח-ף?" אז...במקום בו מפעילים כוח-תמיד יפעל כוח נגד. זה מה שלמדתי בפיזיקה (וזה בערך כל מה שאני זוכרת...לא להתלהב....)....

תצוגה מקדימה

פוסט ארוך על מילה אחת:מחויבות!!!

בסוכות הייתי בריטריט בודהיסטי והפעם במסורת טיך נהאת האן, זן מסטר ויאטנמי. או תאי כפי שקוראים לו תלמידיו. בכל יום , כבכל ריטריט, היתה שיחת דהארמה. בעצם זו לא שיחה במובן הרגיל....

תצוגה מקדימה

למה אסור לי להיות חלשה?

גם לי מותר להיות חלשה סיפור 1 אבא שלי נפטר לפני כשנתיים. הוא היה בן 95 . בחדשים האחרונים לחייו היה מאד חולה ובסוף כבר ממש סבל למרות שיחסית היה עדיין צלול. באותם חדשים גם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה