הבלוג של אנה נווה-לדרמן

משב הרוח-סטרס, מצבי רוח ומה שביניהם.

מאמינה שהאושר הוא בפנים גם אם לא תמיד קל. כבר לא בת 16 ויודעת משהו על העולם הזה. עכשיו פנויה לחזור לאהבה הישנה-לכתיבה. למילים שיוצאות מהלב וגם מהראש. חולמת על ספר ובו השראה ו"משוטים" לקוראים כדי להשאר בשלווה על פני הגלים.

עדכונים:

פוסטים: 33

החל ממאי 2012

איך ישבתי בבית קפה כדי ללהיו מרוכזת ולהתקדם בספר שאני עורכת ובמקום זה צבא של מחשבות בא לחלץ אותו מהצלפון שחונק לי את האויר. ועל הסיכה המרדנית שהיתה במקום הכפתור בחולצה במדים בחיל אויר.

12/12/2014

בבית קפה. כבר שעה שלא מגיעה לעשות את הדבר שלשמו הגעתי לכאן-לעבוד על הספר שאני עורכת מדעית שלו. ספר מרתק ועליו עוד יאמר הרבה.בדרך כלל המקום שבו אני מתרכזת כשיש לי משימות כאלה זה דווקא בבית קפה. כשאין אין הגירויים הרבים יש בבית שגורמים לי לקום כל רגע. כמו למשל להיזכר במשהו שקראתי בספר לפני כמה שנים ובדיוק עכשיו אני חייבת למצוא את זה. וכמובן שאני לא זוכרת איפה הספר בין ערימות הספרים שלי אז בדרך אני נתקלת בספר אחר ושוקעת.               אז באתי לבית קפה. זה היה לפני שעה. ומאז…מחפשת דברים שקראתי במחשבות שלי. מנסה להיזכר מה היה שם שריגש אותי כשיצאתי לדרך כעצמאית, מאמנת  ומלווה אנשים למצוא את השקט שבפנים. את האושר הזה , החמקמק, שלא תלוי במה שקורה בחוץ. את האושר הזה שהוא שקט. שהוא לא שום דבר מיוחד.                                                                                   ואני שמה לב שאני ממש לא מחוברת לשקט לאחרונה.להקות של מחשבות נוחתות עלי. כן..כמובן שיש אירועים בחיים. אבל אני לא מדברת על זה. אני מדברת על הלהקות שתהליך הייעוץ לניהול העסק שהחלטתי לעשות מעלה.

אריזה בצלופן מרשרש צבעוניצלוםו
  לא רוצה!!! לא רוצה לארוז את ה”מוצר” שלי, אותי,  באריזה צלופן צבעונית ומרשרשת עם סרט ורוד. אני שמה לב לנשימה המתקצרת  מהרעיון להכניס את עולם התוכן של חיי לאריזות שבלוניות שנקראות בשמות מוזרים כמו דף נחיתה וטאבים מנצנצים.  אני שמה לב שכשקוראת את השבלונות של אחרים עולה בי מחשבה של :” למה הם יכולים ואני לא”. למה הם יכולים לכתוב את הנוסחאות האלה על מבצעים שמסתיימים בחצות, על חינמים והבטחות לשחרור לנצח , נוסחאות קסם, פתרונות סודיים, כללי זהב ואני …רוצה אבל לא רוצה!!! הייתי רוצה לרצות. כי אני מבינה שזה עובד. לא רוצה לעשות לייקים אפילו בלי לקרוא מה כתוב רק כדי שיראו שאני פעילה. לא רוצה לחפש משפטי כאב כי זה מה שמביא לקוחות .המצאתי “סלוגן”-טבעי להיות מאושר. ואני מזהה את הזיוף. את המתיקות המדומה. כי תכל’ס..כמה אנשים באמת מרגישים ככה?למה להבטיח הבטחות גדולות? החיפוש אחרי המילה המדויקת שתמלא את הקבוצות שלי נחווה על ידי כאילו שמה מלכודת מחפשת את החומר המדויק שידביק. כמעט ולא חשוב מה באמת אני רוצה להגיד. חשוב איך להגיד כדי שאנשים ילכדו. ואז באה המחשבה מה…-אני צדיקה? הצדיקות הזו לא תגרום לי לגדול ולהתפתח למקום שאילו רוצה להגיע. אולי אני באמת חיה בסרט? למה היא כן ואני לא? אולי זה התנשאות? כאילו אני מעבר,מעל לצלופנים האלה? וואוו…..קשה לי לנשום מרוב בלבלת…אולי ואולי. בעובדה-פעם ראשונה יצאתי לדרך דומה לפני כשנה וחצי וסבלתי. אז הפסקתי בגלל נסיבות אישיות .עכשיו התחלתי שוב. עשיתי עם עצמי תהליך של חקירת פרדיגמות ואמונות בקרש לכסף  ולשווק. התמסרתי לטיפולי קסם המבטיחים ניסים ונפלאות..ו….וזה לא עובד. התסכול מהפער בין האוצרות שמעניקה לאנשים שבאים אלי לבין העובדה שכדי לממש את החזון שלי ולהקים מרכז לסדנאות צריכה המון צלופנים….זו האמת.

לשלם 5 ספרות על זה?
ואז חשבתי שאולי אני סתם תקועה במאה הקודמת והגיע הזמן שאתקדם. אז התקשרתי לכמה כאלה שיודעים מה לעשות עם תבניות . 24000 ₪ לשנה על שתי פגישות של שעה וחצי בחודש. כן..גם כניסה למאגר מידע אינטרנטי שממילא לא אדע מה לעשות איתו כי הרי אני אדם אנלוגי בעידן דיגיטלי.
התקשרתי לכמה אחרים. שמספקים שרות של קליקים ולינקים ולידים לאנשים needים כמוני.
תכלס…כמעט אותו סכום בשנה. מי המשוגע? אני שלא מוכנה לשלם כאלה סכומים או מי שכן מוכן? האם באמת יש הצדקה?

 לא רוצה להיות מוצר

אני העסק שלי????לא!!! לא רוצה!!! לא רוצה להיות  עסק. לא רוצה להיות עסקה. לא רוצה להיות מוצר.
אולי אני חיה בסרט אבל אני רוצה שאנשים יראו לי דרך העיניים את הלב הענק שלי, את הידע העצום ואת התשוקה הבוערת בי לעזור לאנשים. לא רוצה לתחזק את הפייסבוק האישי שלי ולהעלות תמונות של כפות הרגליים שלי מול הים כדי שלקוחות פוטנציאלים יכירו אותו. תשמעו…וזה לא כי הרגליים שלי לא משהו..אני פשוט לא מאמינה בלקוח שמגיע אלי כי ראה את כפות הרגליים שלי משולבות מול האופק. בניתי מודל יוצא דופן שמאפשר לאנשים לצאת לחופשי מהמלכודת של הסבל הפנימי. אני רוצה להעביר ואתו להמונים. אני רוצה ללמד אותו מאמנים ומטפלים.ורוצה שזה פשוט יקרה. כי איך יתכן שלא רואים את האוצר שיש לי לעניק?

בצר לי פניתי לנפתלי בנט שר הכלכלה

אל תיבהלו.לא באמת.הוא לא בחוג חבריי. לא הגעתי עד לשם.
מסתבר שמשרד הכלכלה תומך בעסקים קטנים ומסבסד יעוץ. אחרי ראיון מקיף אישרו לי  “ייעוץ לניהול העסק” ובמחיר של  4 ספרות שמתחיל בספרה 1..אקבל 20 שעות. איזה כיף!!!.קיבלתי את  מאיה זוהר , פצצת אנרגיה מהלכת ועיניים טובות וחכמות התחברתי לדופק שלה.  יוצאת לשלב הראשון. מפנימה שאני זה לא העסק שלי אבל אני בעלים, מנכ”לית , מנהלת הכספים, מנהלת השיווק , המזכירה וגם מנהלת הרווחה של העסק הזה שקוראים לו בשם החדש שבא לי בזמן שעשיתי עמידת כתפיים ביוגה : INSIGHT – אימון בתשומת לב (מיינדפולנס). שם זמני. ומגיע הרגע הזה שהוא היום ואני מרגישה כאוס…מתכופפות כדי שלהקות המחשבות לא ינקבו אותי למסננת. ומאיה אומרת שלה הכל ברור. ומה איתי? לי שום דבר לא ברור לי. מה אני מפספסת?

ברקע-זוכרת שיש את שחף ויינר אותה אני מכירה כבר מזמן ויודעת שיגיע יום וניפגש במהדורה הנוכחית של שתינו ויצמח מהמפגש משהו ענק. כי מה שבאמת אני רוצה זה פרטנרית. שותפה מחויבת.

אז מי אני בכלל?

מחשבות בלהקות על מה עוד לעשות. מה צריך לעשות. רשימות אינסופיות של רעיונות שלרגע אוחזת בהם ומיד הם מתפזרים כמו ערימה של גולות חלקלקות.

אני רוצה לפצח את מה שמתאים לי. אף פעם לא הלכתי בתלם. תמיד חיפשתי וגם מצאתי את הדרך המתאימה לי. הדרך שתאפשר לי לבטא את קולי בדרך שאוכל גם להנות ולא רק לשעוט למטרה.מה קרה לי? איפה איבדתי את זה? למה אני מנסה להכניס את עצמי לתבניות במקום למצוא את הדרך הייחודית שלי? נזכרת במכתב הפרידה שחזי צביאל מפקדי האהוב כתב והקריא בפרידה מאחד מתפקידי בחיל האוויר. הוא כתב על הכתיבה שלי ועל הסיכה המרדנית במקום הכפתור בחולצת המדים. אני רוצה בחזרה את הסיכה שלי!

זה הסוד! לענוד את הסיכה המרדנית שלי ולכתוב ! אפילו בחיל האוויר המרובע זה עבד מצוין ובהצלחה מסחררת.

אז אולי בעצם אני צריכה לחבר בין שתי התשוקות שלי- לעזור לאנשים וכתיבה? אפנה ליונית צוק שעוקבת אחריה כבר מלא זמן ומתאהבת בה מרגע לרגע ואהפוך את הכתיבה לערוץ שלי. כתיבה שבאה מהלב, לא ארוזה בשום צלופן , לא מתיימרת להבטיח קסמים ופתרונות מהפכניים?

כתיבה שמתבוננות ומזמינה את האחרים להתבונן , לשים לב למה שקורה ולאפשר למה שקורה להיות. די ל fakebook  , נלמרוץ אחרי הלייקים. סליחה צוקי אבל אני לא לייק את הלייקים שאתה מוכר לי.

התשובה

כן!!!! זה מה שאני רוצה!!! עכשיו זה ברור לי!! אני רוצה למצוא את הדרך שמתאימה לי. לא יכולה לדחוס את עצמי לתבנית. כשאני מנסה לעשות את זה נתקעת כמו פו הדב וצריך לספר לי הרבה סיפורים עד שאחלץ. זה המקום שלי עכשיו.

זוכרים שאני כאן בעצם כי רציתי להתקדם בעריכת הספר? ספר שלא אני כתבתי אותו. ובכל זאת..התרגשות גדולה היא לי להתהלך בין המילים שמקבלת מהמתרגמת ולהרגיש שותפה באריגת המילים האלה לרעיונות שיכנסו בקרוב לחיים של המון אנשים.

זה מה שאני רוצה! אני רוצה לשלב בין התשוקה של לכתיבה . תשוקה מילדות. מאז שהייתי רשומה לכל הספריות בבאר שבע ובולעת ספר ביום מרגע שיכולתי לקרוא לבד. מרגישה עכשיו כשהאצבעות מרפרפות כאן במקלדת את ההתלהבות. את ההתרגשות.

ובעצם הרי זה גם מה שאני עושה עם אנשים- עוזרת להם לשים לב לסיפור שלהם, לשים לב לתגובה שלהם לסיפור, לראות שהוא לא נכתב בסלע  ולכתוב אותו מחדש בדרך מיטיבה.

ובכל זאת..איך ידעו עלי?

אני כל כך אוהבת את הבית שלי. כל כך אוהבת לשבת במרפסת מול הנוף הפתוח משקיעה לשקיעה.זה לא יגרום להמון האנשים שצריכים את העזרה שלי לדעת עלי. אוקיי..אפתח בלוג. אשלח את הבלוג לאנשים שירצו לקרוא. ואיך עוד ידעו עלי?

ואם העסק “שלי”  איננו רק “שלי” אז מה זה אומר?

בעודי מסיימת לכתוב את הבלוג הזה אני מבינה שאני מחפשת שותפה לדרך. לא ברור לי בדיוק  מי ולא יודעת איך זה יקרה. רק יודעת שרוצה שהעסק “שלי” יהיה לא רק “שלי”.
היא תהיה מנכ”לות משותפת. אני אהיה מנהלת  תוכן, המנהלת המקצועית ו”היא” תהיה המנהלת הניהולית ומנהלת קשרי החוץ (רעיון טוב דווקא..במקום לקרוא לזה “שווק”).

Breaking news…..

ממש ברגע הזה הגר (שאילן חברי הטוב קישר בינינו) התקשרה וככה אמרה:” אני לא יודעת עלייך כמעט כלום. אני רק יודעת שאת רוצה לגדול וגם אני ושאולי נוכל לגדול ביחד”. קבענו.
תזמון? סינכרון? יצירת מציאות? מקריות? לא חשוב. עובדה. נהיה שהגר בדיוק התקשרה.

ועל זה נאמר- Happy and ???……………………….

מסקנה מסכמת מרחיקת לכת:

חוזרת ברגע זה לעריכת פרק חמש בספר. נושמת מחדש. גזרמזמינה מיץ גזר ממלצרית חייכנית. גם אני מחייכת חיוך ענק.הכל בסדר.


אין כמו כוחו של הרגע הזה.

 אפשר לפתור את האניגמה של חוסר האיזון בתחומי החיים השונים ולהיגמל לא רק מהסימפטומים אלא גם מהסיבות. 

אני מזמינה אותך לתהליך מרתק וחוויתי המשלב מודעות ,
תזונה ואיזון רגשי.
זוהי הזמנה לשיחה לא מחייבת, אשר בה נבחן יחד את מטרותייך ונבנה לך תכנית אישית  לחיים בריאים ומאוזנים..

 

( MCIL)   אנה נווה-לדרמן   

 מאמנת בכירה רב תחומית לבריאות ואיכות חיים

אימון רגשי לאיזון פנימי: אכילה מודעת, התמודדות עם מתח ושחיקה, איזון רגשי
052-3222803    [email protected]

פייסבוק    www.coaching4health.co.il

 

עוד מהבלוג של אנה נווה-לדרמן

תצוגה מקדימה

אם תדחפו אותי אדחוף בחזרה יותר חזק.

איך הדחף הפך לפחד מכירים את הסלוגן:" להפוך את ה פ-ח-ד    ל...... ד-ח-ף?" אז...במקום בו מפעילים כוח-תמיד יפעל כוח נגד. זה מה שלמדתי בפיזיקה (וזה בערך כל מה שאני זוכרת...לא להתלהב....)....

תצוגה מקדימה

פוסט ארוך על מילה אחת:מחויבות!!!

בסוכות הייתי בריטריט בודהיסטי והפעם במסורת טיך נהאת האן, זן מסטר ויאטנמי. או תאי כפי שקוראים לו תלמידיו. בכל יום , כבכל ריטריט, היתה שיחת דהארמה. בעצם זו לא שיחה במובן הרגיל....

תצוגה מקדימה

למה אסור לי להיות חלשה?

גם לי מותר להיות חלשה סיפור 1 אבא שלי נפטר לפני כשנתיים. הוא היה בן 95 . בחדשים האחרונים לחייו היה מאד חולה ובסוף כבר ממש סבל למרות שיחסית היה עדיין צלול. באותם חדשים גם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה