הבלוג של אנה נווה-לדרמן

משב הרוח-סטרס, מצבי רוח ומה שביניהם.

מאמינה שהאושר הוא בפנים גם אם לא תמיד קל. כבר לא בת 16 ויודעת משהו על העולם הזה. עכשיו פנויה לחזור לאהבה הישנה-לכתיבה. למילים שיוצאות מהלב וגם מהראש. חולמת על ספר ובו השראה ו"משוטים" לקוראים כדי להשאר בשלווה על פני הגלים.

עדכונים:

פוסטים: 33

החל ממאי 2012

כשעודד אמר שאני צריכה את איילת. בהתחלה חשבתי שזה מיותר. וגם רציתי לחסוך כסף. לא נראה לי נכון להוציא כסף על חפצים לבית. יותר חשוב לקחת עוד קורס ועוד ללמוד . ובאמת ככה עברתי והוצאתי המון כסף על טעויות, על השלמות חפצים שהבית החדש ביקש ועל אנשי מקצוע שלא ידעתי מה לבקש מהם. הבנתי שעודד צודק (כמו תמיד…:) ). אני באמת צריכה את איילת.

25/10/2014

0כשעזבתי את בית הורי בבאר שבע, פעם לפני המון שנים, שמוליק בא לקחת אותי עם החיפושית שלו כי היה לי תיק אחד אבל גם שמיכת פוך ורצה שלא אסחב עם השמיכה באוטובוס לירושלים.

עברתי כמעט עשרים דירות. עברתי ערים , עברתי לקיבוץ ובקיבוץ עברתי גם כן דירות ואח”כ עברתי לניו יורק. הפעם באמת רק עם כמה מזוודות. ובניו יורק אחרי שנה כשעברנו דירה כבר היה צריך משאית.בכל מעבר הצטבר עוד ועוד רכוש.
איכשהו אף פעם לא חשבתי שבית זה הקירות והחפצים שבו. תמיד חשבתי שבית זה האנשים שבפנים. בית זה האהבה שחיה בתוכו.
במעבר האחרון עודד אמר שהפעם-מגיע לי שאיילת אשתו תעזור לי. והסכמתי. כי סמכתי על עודד. עודד ראור האהוב שהלך מאיתנו לפני חדשיים השאיר לי מתנה ענקית!!!
זה לא שחשבתי שזה הכרחי. הבית שבו גם גדלו ילדיי היה אוסף של חפצים שאספתי מכל השנים. חלקם מצאתי בבייסמנט של בית כנסת בניו יורק והבאתי לארץ. האווירה היתה של סטודנטית שהתברגנה.ואכן-בזכות האהבה והחום כל מי שבא אהב להישאר. היה נעים, היה לא פורמלי, אפשר תמיד לשים רגליים על השולחן ומותר לאכול בסלון.
לפני כשנה, כשהחלטתי לעבור חשבתי שזה ממש פשוט. אורזים צ’יק צ’ק, זורקים או תורמים את מה שלא נחוץ , מסדרים בבית החדש כמו בבית הקודם וזהו.
כשעודד אמר שאני צריכה את איילת. בהתחלה חשבתי שזה מיותר. וגם רציתי לחסוך כסף. לא נראה לי נכון להוציא כסף על חפצים לבית. יותר חשוב לקחת עוד קורס ועוד ללמוד . ובאמת ככה עברתי והוצאתי המון כסף על טעויות, על השלמות חפצים שהבית החדש ביקש ועל אנשי מקצוע שלא ידעתי מה לבקש מהם. הבנתי שעודד צודק (כמו תמיד…:) ). אני באמת צריכה את איילת.

ואז איילת הגיעה. איילת היא מעצבת פנים. בעצם..מעצבת פנימה. כי לא רק העיצוב הוא החשוב בשביל איילת. הפנימה הוא החשוב. הפנימה שבתוכי. בעדינות, וברגישות איילת הובילה אותי להקשיב מה באמת נכון לי. איזה בית אני רוצה. כבר במפגש הראשון הבנתי שכל מה שאני רוצה זה להעלם לכמה שנדרש ולאפשר לאיילת יד חופשית. הבנתי שכל התערבות שלי מיותרת והדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות  זה לא להפריע. קבענו תקציב מקסימום, נתתי לאיילת את כרטיס האשראי שלי וכל שנותר לי הוא להצטער שלא עשיתי את זה ביום שבו חתמתי חוזה על רכישת הדירה הזו והכספים שהוצאתי מחוסר התכנון הנכון ,חוסר המיומנות שלי בניהול תקציב ובחוסר הראייה הרחבה שלי אין אותה ולאיילת יש ועוד איך.

כשסיפרתי לחברה שאיילת לוקחת את הבית לידיה שאלה מה כבר יש לעשות…כי לכאורה-אני כבר גרה פה וממילא התקציב העומד לרשותי לא ממש נועד להפוך עולמות.

הבלתי אפשרי הזה נעשה והשינוי עצום , כזה שאני באמת לא יכולה לחשוב איך יכולתי אחרת.

עברתי תהליך מרתק של מפגש עם עצמי ועם מערכת היחסים שלי עם הבית.הבית הזה הפך להיות לא רק קירות וחפצים אלא מקום שהוא אני.

אני, שגדלתי בדירת שיכון בבאר שבע במרפסת שסגרו ומכל הצדדים היו קירות זכוכית וקראו לזה חדש. כמו שהחברות שלי מהילדות אומרות-גדלתי באקווריום. אני אמצתי לי מגיל צערי את המחשבה שבית זה לא קירות אלא מה שבפנים. כי לא היו לבית שלי קירות. ועכשיו, אני כבר לא ילדה בשיכון בבאר שבע ובזכות איילת, בפעם הראשונה בחיי יש לי בית. בית אמיתי שאני מוכנה להיות בו עוד ועוד. והוא אוהב אותי בחזרה כמו שאני אוהבת אותו.

כשאני עוזבת בבוקר אני מתגעגעת לחזור. כי הבית הזה עכשיו הוא ממש שיקוף של מי שאני. והכי קסום-כמעט ללא רכישות ענק חדשות. עם אותו ריהוט מהבייסמנט בניו יורק , ביצירתיות , במגע קסם דירת הסטודנטית שהתברגנה הפכה להיות חמה, מחבקת . כזאת שכל מי שמגיע אלי מתפעל לא מעיצוב מתוקתק אלא מעד כמה הבית הזה הוא אני.

בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה איך הבית החיצוני  הוא גם הבית הפנימי.

ועדיין אפשר לשים רגליים על השולחן ואפילו לאכול בסלון.

פינת האוכל הפכה להיות הים שכל כך חשוב בחיי. הכסאות נצבעו בצבעי הגלים, כריות בצבע חול הים על הכסאות ומראה ובה ספינות משקפות את המנורה שהיתה חשובה לי כל כך שהבאתי מבית אבא.

חדר השינה הפך להיות מקום המזמן אהבה . סוויטה מופלאה . הרהיטים אותם רהיטים. הכרית החדשה, השטיחונים, הדרך שבה איילת מיקמה את החפצים מייצרת רוגע ואינטימיות . זה מה שכתבתי לאיילת ביום שחזרתי הביתה וגיליתי את חדר השינה שהפך לסוויטא :

“לא מאמינה שממש ברגע זה אני בחדר הזה….לא בא לי להרדם כדי לא לבזבז את ההתרגשות העצומה שלי ממעשי הקסמים שלך אילת.הרגע בו נכנסתי בערב הביתה היה כמו פגישה חמה עם החבר הכי טוב שלי.והפעם זה הבית המקסים שלי. כל פינה שנגעת בה הפכה להיות פיסת גן עדן.אכן..עוד רבות ידובר בזה.אין מספיק מילים בכל השפות שבעולם לתאר את התודה,ההערכה וההתלהבות שאני מרגישה.לילה טוב מהסוויטה הקסומה עלי אדמות וזה בבית שלי!!!”

אני מוצאת את עצמי יושבת על הספה וסופגת עוד ועוד את הקסם הזה שנוצר כאן .

אני כותבת כאן כדי להודות לך איילת על השינוי שחוללת בחיי. וכדי להודות לעודד שבמנהיגות השקטה שלו הוביל אותי אל איילת ואל הבית הזה. בפעם האחרונה שעודד היה אצלי, שבוע לפני שנפרד מאיתנו לתמיד, בקש ממני רשות לעשות סיור בבית עם חברי הקבוצה האחרים שהיו באותו ערב. ואמר משהו כל כך לא אופייני לעודד: ” אני רוצה להשוויץ”. ובעצם כל כך אופייני- הוא הרי לא רצה להשוויץ בעצמו. הוא רצה להשוויץ באיילת שכל כך העריץ. ואני זכיתי שישוויץ באיילת דרך הבית שלי.

איילת אהובה, אחת ויחידה. הבית הפך להיות מקום להיות בו ולא רק לצאת ולחזור אליו. והמקסים הוא שהתחושה היא שהכל אסתטי, יצירתי, חם ומלא אהבה ללא מאמץ מיוחד. ללא אביזרים גרנדיוזיים ופעלולים מיוחדים פשוט שקוף מדויק להפליא של מי שאני בתוספת ה touch  המופלא , היצירתי והמקצועי שלך. הגשמת לי חלום שאפילו לא ידעתי להמשיג אותו במילים. הכל נעשה בחן, במסירות אין קץ, ביצירתיות הממציאה את עצמה ומפתיעה ובמקצועיות נחושה.

אז מה יש כאן עכשיו? יופי, אסתטיקה, רוגע ושלווה, חום, אהבה, אור, סדר, בהירות, שמחה, פתיחות, אוירה נינוחה וביתית. ויש את היצירתיות והרוך של איילת. ויש כאן גם את מגע ידו של עודד שסחב, שתלה, שאפילו מתח את הסדינים בחדר השינה שאיילת סדרה והכינה לי בהפתעה כשאני לא הייתי בבית.

ההוכחה הכי מוחצת לאהבה שלי לבית היא שאני, שמעולם לא ייחסתי חשיבות לעיצובים, שמה לב פתאום ומוצאת את עצמי מדי פעם מפנקת את הבית בעוד קישוט . כי ככה זה כשאוהבים.

מצרפת מספר תמונות מהקליניקה שלי. אחרי 14 שנים במקצוע יש לי קליניקה מעוצבת משלי!

איילת ניב-ראור
סלולאר:           052-3636492
טלפקס:           09-8910626
אימייל   [email protected]     אתר   www.makeart.co.il
פייסבוק:   
https://www.facebook.com/ayeletmakeart/

 

אפשר לפתור את האניגמה של חוסר האיזון בתחומי החיים השונים ולהיגמל לא רק מהסימפטומים אלא גם מהסיבות.
אני מזמינה אותך לתהליך מרתק וחוויתי המשלב מודעות ,
תזונה ואיזון רגשי.
זוהי הזמנה לשיחה לא מחייבת, אשר בה נבחן יחד את מטרותייך ונבנה לך תכנית אישית  לחיים בריאים ומאוזנים..

 ( MCIL)   אנה נווה-לדרמן
 מאמנת בכירה רב תחומית לבריאות ואיכות חיים
מומחית באיזון רגשי, הפחתת מתח, אכילה רגשית, ירידה במשקל.
052-3222803    [email protected]
פייסבוק    www.coaching4health.co.il   

 20141024_113354_resized (4) 20141024_112914_resized 20141024_112944_resized (2) 20141024_113123_resized (2)

עוד מהבלוג של אנה נווה-לדרמן

תצוגה מקדימה

אם תדחפו אותי אדחוף בחזרה יותר חזק.

איך הדחף הפך לפחד מכירים את הסלוגן:" להפוך את ה פ-ח-ד    ל...... ד-ח-ף?" אז...במקום בו מפעילים כוח-תמיד יפעל כוח נגד. זה מה שלמדתי בפיזיקה (וזה בערך כל מה שאני זוכרת...לא להתלהב....)....

תצוגה מקדימה

פוסט ארוך על מילה אחת:מחויבות!!!

בסוכות הייתי בריטריט בודהיסטי והפעם במסורת טיך נהאת האן, זן מסטר ויאטנמי. או תאי כפי שקוראים לו תלמידיו. בכל יום , כבכל ריטריט, היתה שיחת דהארמה. בעצם זו לא שיחה במובן הרגיל....

תצוגה מקדימה

למה אסור לי להיות חלשה?

גם לי מותר להיות חלשה סיפור 1 אבא שלי נפטר לפני כשנתיים. הוא היה בן 95 . בחדשים האחרונים לחייו היה מאד חולה ובסוף כבר ממש סבל למרות שיחסית היה עדיין צלול. באותם חדשים גם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה