שופינג

בחורה עם מחשב נייד

בטח הרבה נשים (יותר נככון כמעט כלכן) אוהבות לעשות שופינג.

שופינג היא הרי אחת החוויות האהובות על נשים עם לא החווייה בהא' הידיעה.

אני רואה כל שבוע, למשל, את אמי ואחותי הולכות לשופינג. כשאני נפגשת עם חברה תמיד היא רוצה להכנס לחנות לשופינג. שופינג, שופינג ועוד שופינג.

אני האמת ממש רחוקה מעניין השופינג – ממש לא מדבר אלי. למה? אפילו לא בטוחה. כלומר יש סיבות, הרבה סיבות, אבל לא בטוחה אם אחרת זה היה יותר מלהיב אותי.

טוב, אני לא כותבת את הפוסט רק כדי להדגישש ששופינג לא מעניין אותי. מה הקטע בזה?

בכל זאת אכנס לסיבות שגרמו לי ממש לא לאהוב שופינג.

למי שלא יודע, יש לי עקמת בגב. עקמת מעצבנת מאוד, שאפילו לאחר ארבעה ניתוחים קשים במיוחד – כלום לא השתנה וניא קיימת.

בעברי כשעוד חיפשתי בן זוג כל יום בכיתי על העקמת הארורה, עכשיו כשאני נשואה זה קצת פחות מטריד, אבל עדיין….

למשל כשאתמול ילדה צעקה שאניאישה מפחידה מיד העקמת עלתי במוחי וגם…

כל פעם שהלכתי לשופינג בחיי נאלצתי לוותר על חולצות שאני רציתי במיוחד כי העקמת הרסה. תארו לכן ללכת כל יום לשופינג ולעבור מסכת מדידות, שרק מדגישה את הנכות שלכן. הייתי צריכה תמיד להתפשר בבגדים – עדיין זה כך לצערי.

תאמינו לי, לא פעם רציתי לבכות לאחר שהותי בחנות ומובן ששיגעתי את אמי שהתלבתה אלי.

בכל מקרה – העקמת השנואה זה לא הדבר היחיד – ממש לא. משום מה כשאני במסע שופינג אני מהר מאוד מרגישה סחרחורת חזקה עקב נפילת לחץ דם. קשה לי מאוד ללכת לשופינג, אף אם הייתי רוצה.

זה אחד הסימפטומים הבולטים ביותר במחלתי הארורה – שינויי לחץ דם קיצוניים.

בנוסף, ברוב המקומות הלכתי אליהם לשופינג – להגיע לשירותים זה סיוט ואני לצערי אחת שנוטה הרבה להצטרך…

בעיה נוספת ולא פותה – כמעט אין מקומות ישיבה במתחמי השופינג כי ברור שהספקים רוצים שהלקוחות ישבו בבתי קפה….

בכל מקרה – סיוט.

יכול להיות שאלו הסיבות, אבל עם קשר ובלי קשר – אני לא אחת שנהנית משופינג. רוצות לצאת איתי לבילוי? בית קפה זה המקום!

נורית פלג וולברג
סופרת נוער, מידענית, כתבת, מנהלת מדיה עם תואר שני במידענות. עובדת בשח"מ מקורות ביצוע. נשואה. נכה מלידה - חולה במחלה גנטית דיסאוטונומיה משפחתית.