הבלוג של חן סיון

ספרים ו…

הבלוג הראשון שלי, 'אופנאית' saloona.co.il/chensi, כבר ילד גדול, והולך לבד | אבל עולמה של אופנאית רחב בהרבה, ולכן יצרתי לי כאן מקום להגג על ספרים, תערוכות, מוסיקה וכל דבר אחר שמעסיק את הנפש

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מספטמבר 2014

כל סיפור אהבה הוא אקס-טריטוריה. יש לו כללים משלו, מקצב משלו, גיאוגרפיה, טופוגרפיה. כל זוג מאוהב בורא לו שפה, ומקום והקשר. כך ליאת וחילמי, אז מה לא בסדר בתמונה הזו?

14/09/2014

\

גדר חיה - מתוך הכריכה

| תצלום כריכת הספר | צלם: יאיר ברק |

\

כל סיפור אהבה הוא אקס-טריטוריה. יש לו כללים משלו, מקצב משלו, גיאוגרפיה, טופוגרפיה
כל זוג מאוהב בורא לו שפה, ומקום והקשר
כך ליאת וחילמי – היא תלאביבית אופיינית, שהוריה ממוצא איראני, והוא פלשתינאי מרמאללה, שמשפחתו מקורה בכפר, לא רחוק מלוד. הם חיים באקס-טריטוריה הניו-יורקית הפרטית שלהם, מתראים עם קבוצה קטנה של חברים (יותר מצדה מאשר מצדו) וחיים על זמן שאול וקצוב: הזמן שיאזל כשתסתיים המילגה שלה והיא תחזור לחייה בתלאביב

ולצד חרב-הזמן, מאיימת על חייהם המשותפים גם חרב הלאום האכזרית. הוויכוחים המרים ביניהם, על מהות הסכסוך ועמקו, על אופי הפתרון לבעיה הישראלית-פלשתינאית וההגיון-חוסר-ההיגיון שבו, הופכים אף אכזריים ביותר, כאשר הם באים מפי אחיו הגדול והנערץ, האמון על ויכוחים כאלה משהייתו הארוכה בברלין

בתוך כל אלה הם לא יכולים שלא להיסחף באהבה הגורפת-כל הזו, כמו גל צונאמי, שאין דבר העומד בדרכו, כתוב מנקודת מבטה של ליאת

“איך לתאר אותו עכשיו, איפה להתחיל? איך לזקק את הרושם הראשוני של אותן שניות רחוקות? איך לצקת את דיוקנו המוגמר, העשוי שכבות על שכבות של צבעים, בחזרה אל רישום העיפרון החפוז, החיוור, שרשמה העין כשנחה עליו לראשונה?” (עמ’ 19)

דורית רביניאן משכילה לצקת תוכן ומשמעות עמוקה ורבת רבדים בתיאור, ומביאה את הקורא ליצירת תמונה רוחנית משלו של הרגע הזה, המזוקק, של פגישה ראשונה, ושל רגעים רבים נוספים. השפה התיאורית העשירה שלה לא מוותרת על גוון, ולא על בן גוון, וסוחפת איתה את הקורא אל ההתרחשות, ואל מעמקיה הרגשיים, כשם שהגיבור שלה, הצייר, מניח שכבות על גבי שכבות של צבע על בדי הציור שלו

\

* * *

\

ספרות טובה לוקחת אותנו למקומות שאנחנו אולי לא מכירים, ואם כן אז דרך עיניים אחרות
למקם אותנו בתקופה שאולי לא חיינו בה, ואם כן אז אולי במקום אחר, או בגיל אחר
לערב אותנו בחייהם של זרים גמורים, שנשארים איתנו גם בשעה שאנחנו לא קוראים את הספר, וגם אחרי שסיימנו את קריאתו

רביניאן ממקמת אותנו היטב בתוך ההוויה האמריקאית החשדנית של סתיו 2002, שנה ומשהו אחרי אסון התאומים, הוויה בה כל אדם בעל עור כהה-משהו, זיתי, עלול להיות חשוד בפעילות חתרנית כנגד הדמוקרטיה הגדולה בעולם
תיאורי הרחובות, הבתים, הככרות המדרכות והחנויות ממקמים אותנו היטב בכאן ובעכשיו של סיפור האהבה הזה, שהופך ממשי יותר ויותר לנגד עינינו הקוראות ועיני רוחנו המדמיינות, מקנות עומק ונפח למלים השטוחות על הנייר הלבן, למרות המציאות הבלתי אפשרית לתוכה נולד הסיפור הזה.
היא מציירת אירוטיקה עדינה בקווי מכחול דקים, ומעגנת אותה אל קירות החדרים בקורים בלתי נראים

“מאוחר מאד בלילה, ראשי עולה משקע צווארו. אני מחלצת בזהירות את כתפי מתחת לזרועו הרדומה, אוספת חרש את ירכי, את מתני מצלעותיו, כולי עוד רוויה וספוגה בחומו, בכובד איבריו.” (עמ 63)

הכותבת משכילה להעלות באוב זכרונות של מצבים שכבר מזמן תויקו במעמקי השכחה, רגעים של געגועים עמוקים לתחילתה התמימה והמתלהבת של אהבה חדשה. היא אוחזת בידנו ומובילה אותנו בנבכי חייהם, בתיהם, רחובותיהם ולבותיהם של האוהבים, עד לסוף הלגמרי לא צפוי (בלי ספוילרים)… ואז אני נזכרת שבעצם נרמזתי על כך אי-אילו שבועות/התרחשויות קודם לכן

\

* * *

\

נגשתי אל הספר בציפיה רבה, ובמידה של חשש שמא אתאכזב
פעם, מזמן, קראתי את ספריה הקודמים של רביניאן וזכורה לי היטב החוויה הספרותית העמוקה, גם אם מעט מאד זכור לי מהסיפורים עצמם
הספר סחף אותי מייד לתוכו, וקראתי אותו במהירות שיא, שלא תואמת את איטיות הקריאה שלי, או את סדר היום העמוס שלי. שלושה ימים מכריכה לכריכה. שיא!
שמחתי באהבתם של ליאת וחילמי, אהבתי איתם ואותם, כעסתי איתה עליו, נעלבתי ממנה איתו ובכיתי
נהניתי מכל רגע. גם הקטעים המרגיזים והמתסכלים כתובים ביד אמנית, שהרי אחרת לא היו מצליחים כך להרגיז ולתסכל. קראתי מתוך הזדהות ומתוך כמיהה לרגעים כאלה, או שכמותם, למקומות האלה עצמם, למרומי האושר ואפילו לתהומות הכאב

בשורה התחתונה, ‘גדר חיה’ ספר נפלא!

| עמ’ 130 |

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של חן סיון

תצוגה מקדימה

להפוך את כל האבנים

. כשגיליתי שהסרטן ששב לבקר אותי בפעם השלישית, עושה פרצוף רציני במיוחד, חזרתי לחפש את הדרך שתבריא אותי, שתעזור לי. לי היה ברור שיש בעולם משהו שיכול לעזור, וכל מה שאני צריכה לעשות עכשיו זה למצוא אותו. (עמ' 23) ...

תצוגה מקדימה

אתנחתה קומית (?) - על 'בעלי לא בבית' ועל 'כסא בת הים'

. . לקחתי לידי את 'בעלי לא בבית' של מירב הלפרין כאתנחתא, לאחר קריאה של ספר לא פשוט, כמו שאומרים היום במקומותינו 'כסא בת הים' של הסופרת האמריקאית סו מונק קיד, מחברת ה- רב-מכר...

תצוגה מקדימה

להצביע = להשפיע

. מחאת האוהלים של קיץ 2011, שחברו לה מחאת הקוטג' ומחאת העגלות, יצרו בי אפקט הפוך מאצל רוב האנשים בעוד הארץ מלאה אופוריה ותקווה, אני הסתובבתי בין האוהלים בשדרת רוטשילד, ממש מתחת לבית שלי, ובכיתי מאחורי משקפי השמש בכיתי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה