הבלוג של חן סיון

ספרים ו…

הבלוג הראשון שלי, 'אופנאית' saloona.co.il/chensi, כבר ילד גדול, והולך לבד | אבל עולמה של אופנאית רחב בהרבה, ולכן יצרתי לי כאן מקום להגג על ספרים, תערוכות, מוסיקה וכל דבר אחר שמעסיק את הנפש

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מספטמבר 2014

על הספר ‘בית הקפה של נורה אפרון’, מאת ורד שנאבל

23/03/2016

.

ליב היא בחורה לא צעירה, שבחרה בניו-יורק בתור הגלות הנבחרת שלה
ובמלצרות בתור מקור-הפרנסה הכמעט קלישאי
שיאפשר לה לעשות את מה שהיא באמת אוהבת:
להתערות בעשייה המרגשת הזו שנקראת זירת-צילומים-של-סרט.
היא מסתפקת במועט.
המקום-משלה בעולם הוא תחום מאד מצומצם
שמדי פעם מתערער והיא חייבת לנדוד הלאה
לחדר קטנטן נוסף בדירה של מישהו אחר.
זה לא מפריע לה.
היא גם בורחת מכאב הלב הנורא, מהבור שנשאר בה לאחר אובדן קשה.
ויש לה חלום, שאולי יתגשם ואולי כבר לא, והוא הכוח המניע שלה.
המנוע של היצירה שלה, ושל הקיום.

איילנד ברח לניו-יורק, עיר הולדתו הרחוקה
מפני פדיחה שיכולה לרדוף אחריו לכל מקום
במציאות האינטרנטית של ימינו.
וכאן הוא מצליח לצבור לעצמו פדיחות קטנות נוספות.
הוא מלקק את הפצעים לאחר שהרגיש שאיבד לא רק את אהובתו
ואת העתיד שצייר לעצמו
אלא גם את הערכת תלמידיו
ואת הדבר החמקמק הזה – כבודו העצמי.
יחד עם כלב חום גדול ומסורבל הוא יוצר לעצמו חיים חדשים, בדירה חפה מרהיטים ומזכרונות.

ניסן הגיע לכאן כבר לפני שנים
מנסה לשים מרחק גדול ככל האפשר בינו לבין אמו
הורתו היחידה, שהיתה הכל פרט לאוהבת, מקבלת ותומכת.
הכל.
הוא הקים את בית הקפה האולטימטיבי בשכונה הניו-יורקית האולטימטיבית.
הוא מנהל כאן את חייו, הדי בודדים, כמו של רבים אחרים בעיר הנפלאה-נוראה הזו.
בית הקפה שלו הוא הרקע למפגש בין ליב לבין איילנד,
כמו שהיה הרקע למפגש שבין דמותה של מג ראיין לדמותו של טום הנקס, בסרט ‘יש לך דואר’.

וניו-יורק – היא ניו-יורק.
כוכבת ראשית בכלכך הרבה סרטים וספרים
זירת ההתרחשות של כלכך הרבה אהבות ופשעים
ועיר המכורה של רבים.
רבים.
כן, גם שלי.

*

| כריכת ,בית הקפה של נורה אפרון', פרט | איור: תומר חנוכה |

| כריכת ,בית הקפה של נורה אפרון’, פרט | איור: תומר חנוכה |

*

הספר ‘בית הקפה של נורה אפרון’ הוא ספרה השני של ורד שנאבל
הספר הראשון שלה, ‘עכשיו אפשר להתחיל’, הפתיע אותי באיכויות התיאוריות והלשוניות שבו, ברבדים על גבי רבדים, ובתיאורים הנפלאים של המקומות שמשחקים בו תפקיד מרכזי
במפגש-סופרת בעקבות צאתו, החמאתי לוורד על הדרך שבה משחקים המקומות תפקיד מרכזי בהתרחשויות, שמהדהדת לי את ‘תאונות’ של יעל הדיה

ב’בית הקפה של נורה אפרון’ העיר ניו-יורק היא דמות מרכזית בספר
שבתוכו סרט וסיפור אנושי קטן, ועוד אחד, ועוד אחד, שמצטרפים לכדי תמונה אחת, דינאמית
משתנה
כמו החיים

במהלך הקריאה, כשאני מלווה במחשבתי את האנשים האלה, כשהם מסתובבים ברחובות ברחובות מנהטן
שיוויתי לעיניי גם את הכותבת, ואת התחקיר ה’מפרך’ שהיא ערכה
בבית הקפה הזה. בהיי ליין. ברחובות.
היא יושבת חמושה במשקפי שמש, כובע רחב שוליים ופנקס
רושמת לעצמה הערות
משפטים חטופים שהיא שומעת מעוברים ושבים
תיאורים של הדמויות שהיא רואה סביבה
הרי כל מה שהעין רואה, וכל מה שהאוזן שומעת, עשוי לשמש השראה
גם כל מה שהלב מרגיש

כי האנשים היוצרים, יוצרים לא רק בידיים, ובעיניים, ובאזניים
הם יוצרים בלב

*

ורד שנאבל לוקחת את הגיבורים שלה לטיול לא גדול
בעיר הלא גדולה, אך העצומה הזאת.
הסיפור ידוע, ונכתב כבר אלפי פעמים.
יש האומרים שבספרות יש רק שני סיפורים:
מישהו יוצא למסע.
או אדם זר מופיע.
בספר הזה שלושת האנשים המרכזיים יוצאים למסע
וזוכים לביקורו של זר.

אבל לצד הסיפור, קיימת תמיד הצורה. האופן שבו הוא מסופר
יש תוכן, ויש, מה שהיו קוראים בשיעורי הספרות ‘אמצעים אמנותיים’
הקנקן.
שנאבל מתייחסת לשפה העברית בכבוד, אבל לא בכבוד יתר.
היא מרשה לעצמה לעשות בשפה כבתוך שלה.
ממציאה משפטים בלי נושא ונשוא.
יוצאת מעט מהתבנית המוכרת של השימוש התקני בסימני פיסוק.

*

ובדיוק כשחשב שוב על “צרפת אינה אבודה”, בום. היתקלות. הוא חטף ישר בסרעפת. כאב משתק, ולרגע התקשה לנשום ולא הבין מה פגע בו. וכשראה אותה, הופתע. לגמרי הופתע. כי היא היתה קלילה כל כך. עדינה. ויפה. הבחורה הכי יפה שראה. והיא אחזה בו כאילו הכירו מזמן והתנצלה. ועזרה לו להזדקף. והוא עוד התקשה לנשום. (עמ’ 11)

*

אחרי הרומן השני שלה, אני מרגישה כבר מספיק בטוחה לומר:
ורד שנאבל היא יוצרת. ואני נהנית מהיצירה שלה.

עוד מהבלוג של חן סיון

תצוגה מקדימה

להפוך את כל האבנים

. כשגיליתי שהסרטן ששב לבקר אותי בפעם השלישית, עושה פרצוף רציני במיוחד, חזרתי לחפש את הדרך שתבריא אותי, שתעזור לי. לי היה ברור שיש בעולם משהו שיכול לעזור, וכל מה שאני צריכה לעשות עכשיו זה למצוא אותו. (עמ' 23) ...

תצוגה מקדימה

נס האהבה

\ \ כל סיפור אהבה הוא אקס-טריטוריה. יש לו כללים משלו, מקצב משלו, גיאוגרפיה, טופוגרפיה כל זוג מאוהב בורא לו שפה, ומקום והקשר כך ליאת וחילמי – היא תלאביבית אופיינית, שהוריה ממוצא איראני, והוא פלשתינאי מרמאללה, שמשפחתו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אתנחתה קומית (?) - על 'בעלי לא בבית' ועל 'כסא בת הים'

. . לקחתי לידי את 'בעלי לא בבית' של מירב הלפרין כאתנחתא, לאחר קריאה של ספר לא פשוט, כמו שאומרים היום במקומותינו 'כסא בת הים' של הסופרת האמריקאית סו מונק קיד, מחברת ה- רב-מכר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה