תצוגת בוגרים – ויצו חיפה 2018

עכשיו העונה האהובה עליי בשנה, עונת תצוגות ותערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב

.

אם נתעלם לרגע מהחום והלחות, עכשיו העונה האהובה עליי בשנה
עונת תצוגות ותערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב.
זו השנה החמישית שאני זוכה לסקר את תצוגות הבוגרים של ויצו חיפה
בהנאה רבה ובעניין גובר

מטבען, תצוגות בוגרים של בתי ספר גבוהים לאופנה הן לא 'תצוגות אופנה' במובן המקובל של המילה.
על המסלול צועדות.ים דוגמניות ודוגמנים, אבל מה שהם עוטים אינם בדיוק בגדים,
כאלה שרובנו לובשות כשהולכות לעבודה, יוצאות לפגישה או בילוי, או אפילו לצפות בתצוגת אופנה.
הדוגמניות.ים לובשות.ים יצירות פרי עבודה מעמיקה של חשיבה
שאכן מוצגות על אנשים חיים ונעשה בהן שימוש בחומרים טקסטיליים
ובטכניקות וטכנולוגיות מתחום ההלבשה.

אני מבחינה במגמה גוברת – מרבית מערכות הלבוש על המסלול הן גדולות מהגוף וגדולות מהחיים.
אף סטייליסטית לא הייתה מתייחסת אליהן כאל בגדים מחמיאים ללובש.ת.
בחלק גדול מהמערכות נעשתה דה-קונסטרוקציה – מעין פירוק של הבגד ממרכיביו השונים
והרכבתו באופן שונה, בפרופורציות משתנות
ביחס משתנה אל גזרת הבגדים מהבחינה המקצועית הטהורה
ובהעברת המיקוד אל הבעת רעיון באמצעות הבגד.
הסטודנטים חוקרים אירועים ואנשים מחייהם, מעמיקים ברגשותיהם
וחוצבים מלב-לבם של הנושאים השראה עמוקה שאותה הם מביאים לביטוי ב… בגדים-לא-בגדים

.

*

.

גם הפעם נפתחה התצוגה באוסף עבודות של סטודנטים מהשנים ב' ו-ג'
שנוצרו בשיתופי פעולה עם החברות "נייקי" ו"גוטקס".
העבודות האלה הן ה"בקרוב" לתצוגות הבוגרים של השנתיים הבאות,
ודווקא בהן ראיתי עבודות צמודות יותר, שבהן ניכרת היטב ההתייחסות לגוף האנושי.
הבגדים  'מחמיאים' יותר ללובשות.ים, ואופנתיים
ומעוררים בי תהייה אם לקראת פרוייקט הגמר שלהם ישמרו הסטודנטים האלה את היחס אל הגוף האנושי
או שיחרגו כמו רבים מקודמיהם אל ה'אובר-אוברסייז'.
אני לוקחת כמובן בחשבון את העובדה שהעבודות האלה נוצרו בשיתוף פעולה עם גופים מסחריים.

.

| פרוייקט בשיתוף חברת נייקי | חן סיון 'אופנאית' |
| פרוייקט בשיתוף חברת נייקי |

.

| פרוייקט בשיתוף חברת גוטקס | חן סיון 'אופנאית' |
| פרוייקט בשיתוף חברת גוטקס |

.

* * *

.

בוגרות.ים שהרשימו אותי במיוחד

 

את התצוגה פתחה הקולקציה 'לא כלה' של שיר זמיר
שבחרה בנושא שאהבתי לעסוק בו כמעצבת צעירה –
קולקציית הגמר שלי משנקר נקראה 'כלולותיה של סינדרלה'.
זמיר חוקרת חלוםהנאיבי של ילדה על היום האחד בחייה שבו תהיה נסיכה מהאגדות,
ומציגה מערכות שהצבע השולט בהם אמנם לבן,
אבל הן מכילות פרימה, השתקה – בפנים מכוסות לחלוטין, לא רק בהינומה – והסתרה.
העבודות יפות וכוללות עבודת יד מרתקת, ואביזרי הנעלה מעולים.

.

| שיר זמיר |

.

| שיר זמיר |

.

*

.

בהשראת תנועת #MeToo יצרה שיר בן ארצי את 'La Femme' – האישה.
השנה התגלה שוב שכמעט ואין אישה או נערה שלא נתקלה בהטרדה מינית מסוג כשלהו.
בן ארצי מגזימה ומפריזה את פרופורציות הגוף, משנה ממדים,
מסיטה ממקומם 'איברים' או אמצעים גרפיים שמעידים עליהם ורומזים אליהם.
היא משתמשת במגוון טכניקות שבעזרתן היא מעצימה את המסר הוויזואלי החזק שלה
ומתבלת במוטיבים 'יומיומיים' מעולם הספורט.

.

| שיר בן ארצי |

.

| שיר בן ארצי |

.

*

.

ב'מרוסיה בשנאה' מייקל לונגו מתמודד באומץ עם זהותו האישית והנטיות המיניות שלו,
ויותר מכך עם יחסו הקשה של אביו – גבר רוסי מצ'ואיסט ושמרן קיצוני –
אל הנטיות המגדריות והאמנותיות של בנו.
לונגו מעלה אל המסלול שש מערכות בהרמוניה צבעונית ובמלאכת מחשבת של עיבוד חומרים,
שכוללות השראה מעולם הריקוד שאליו הוא חש קרבה עזה, ומעולם הצבא ש… גם.
"אני גבר" הוא כותב, "אבל אני הגבר שאבי עדיין מתקשה לקבל."

.

| מייקל לונגו |

.

| מייקל לונגו |

.

*

.

אלה לוי מצאה השראה לקולקציה שלה 'A Nuclear Flower',
במכונת התעמולה הקומוניסטית הקיצונית של צפון קוריאה.
היא נתפסת לניגודים שבין הפאר שבתצוגת התעמולה של הממשל הקוריאני,
לבין דמותו המגוחכת – דמות תינוק מגודל – של המנהיג קים ג'ונג-און.
את אלה היא מבטאת בשילובים מופרכים-לכאורה בין גזרות ספורטיביות, פרוות מלאכותיות,
ודפוס פרחוני שמזכיר דפוסי הסוואה צבאיים,
ויוצרת אסתטיקה של קיטש טהור שהעלה על פניי חיוך רחב.

.

| אלה לוי |

.

| אלה לוי |

.

*

.

במהלך העבודה על פרוייקט הגמר שלה נתקלה פז בן ברוך בטרגדיה משפחתית לא צפויה,
כאשר אחיה היחיד נהרג בתאונת אופנוע.
האסון השפיע על העשייה, שהפכה משפחתית ונוסטלגית.
שם הקולקציה הוא 'המבדיל בין קודש לחול'
שהוא המבדיל בין החיים לבין האבל, והמקשר ביניהם.
את רגשותיה היא מחברת  אלה לאלה בתכי רקמה, בתמונות שחיברה אל הבגדים ובמילים.
התוצאה יפהפייה, מעוררת בי נוסטלגיה מהזן האישי, ומכמירת לב.

.

| פז בן ברוך |

.

| פז בן ברוך |

.

| פז בן ברוך |

.

*

.

את 'מטע של חופש' יצר ניר חצרוני לזכר מכר של המשפחה, עידו גרבובסקי ז"ל,
ובהשראת כרם הזיתים של משפחתו של גרבובסקי, שבו הקימו הוריו מקום לזכרו,
שם יחגגו את אהבת החיים שלו, ויימנעו מהנצחת מותו כחלל צה"ל.
חצרוני כולל בעבודתו מוטיבים צמחיים רבים ומתבל במוטיבים צבאיים,
שזכו לטוויסט של צבעים מוארים, ונוכחים לצד המדים והשכול.

.

| ניר חצרוני |

.

| ניר חצרוני |

.

*

.

את התצוגה נעל אהרון גניש שגדל בחברה החרדית
ומתייחס בעבודתו 'לא תשתוק!' להשתקה הכוללת בחברה הזו,
לכל קול שאינו קול הרב וקול הרוב,
ובייחוד להשתקה של פרשיות הטרדה מינית של ילדים ונערים
מידי מבוגרים שמופקדים על חינוכם ועל שלומם.
בהקשר הזה בולט במיוחד הצבע האדום בעבודתו,
צבע של סערת יצרים ושל דם – צבע שאסור לגמרי בשימוש בחברה החרדית.
העבודות – מערכות שנוצרו לנשים – יפהפיות, מתריסות
ומכילות רמיזות מורכבות ללבוש הנער החרדי וכן להסתרה ולהשתקה.

.

| אהרון גניש |

.

| אהרון גניש |

.

| אהרון גניש |

.

| אהרון גניש |

.

*

.

עוד התרשמתי

 

מהיחס לגוף הנשי בשתי מערכות של בן זוהר

.

| בן זוהר |

.

ומעבודת חייטות מרשימה במעיל 'כפול' של ולנטינה אוסטרובסקי (מימין בתמונה למטה).

.

| ולנטינה אוסטרובסקי |

.

* * * 

.

כל התצלומים: יחץ
צילום סטודיו: דן חודק
צילומי התצוגה: הרצי שפירא

.

* * * 

.

 יופי.

.