אתונות ומלוכה, או: למה פתחתי בלוג אופנה בסלונה

שמלה של Victor and Rolf מקולקציית אביב 2010

* * *

התשובה לשאלה למה פתחתי בלוג מתחילה בתשובה לשאלה למה אני בפייסבוק

ואולי עוד קודם, בשאלה למה, במשך זמן רב מאד, נמנעתי מפייסבוק
כלומר, היה לי דף פייסבוק כבר לפני איזה 3-4 שנים אבל הייתי בו לגמרי-לא-פעילה
כי זכרתי, מלפני 11-12 שנים (לפני שהכרתי את הבנזוג), את הימים והלילות שהעברתי בחדרי צ’ט ובתוכנות מסרים פרטיים, שהיו אז ‘שוק הבשר’ של תל-אביב-רבתי שלפני פייסבוק ושות’
זכרתי עד כמה העניין החברתי-וירטואלי יכול להיות שואב, וגם בולע, ומשתלט על כל חלקה אם לא משגיחים עליו ממש היטב
אז כשקם הצוקרברג עם הרשת שלו, הרגשתי שאני כבר במקום אחר, בגיל לא צעיר מקימה משפחה צעירה, וכבר לא מתאים לי כל העניין החברתי-רשתי הזה

לפני שנה וחצי, חברו נסיבות שונות והביאו אותי להחלטה לעזוב משרה-מאד-מלאה (שמיציתי כבר) בתעשיית האופנה
עם בוסית שכמותה אני לא מאחלת אפילו לה עצמה
שהיתה משאבת אנרגיה כל כך יעילה עד שלא נשארה לי אנרגיה לנשום, או להיות שם עבור הילד שלי, או עבור הבנזוג, או עבור עצמי
החלטתי להתפנות מעט לעצמי, ולבן שלי, ולבנזוג ולבית, וגם לחפש לי דרך מקצועית חדשה

כל מי שסיפרתי לו על הכיוון שלי, אמר לי שאני חייבת פייסבוק, ושאני חייבת אתר, ובלוג ו…

הדוגמנית קרלי קלוס בשמלת קוטור של Valentino

אז אמרו
ואני ידעתי שזה עלול לשאוב אותי כל-כך עמוק, שאני לא רואה איך אוכל למצוא לזה זמן, או פנאי
אז לא פתחתי בלוג
וגם לפייסבוק לא חזרתי. עדיין

לאט ובהדרגה (ואני כבר ממש לא צעירה) התחלתי להבין איך בעצם הדברים פועלים היום
שלא חשוב מה ‘הסחורה’ שאני ‘מוכרת’, אם אני לא מראה נוכחות באינטרנט, ומוכיחה שיש לי ידע, וזוית ראיה, ואישיות, אני בעצם לא קיימת

וככה קרה שבערך באותו זמן נתקלתי בפייסבוק, שבינתיים כבר חזרתי אליו, באסנת עופר, שהיתה חברה טובה שלי אי-אז בנעורינו הרחוקים
ואסנת סיפרה לי שהיא עורכת בסלונה. ‘שאפו’, חשבתי לעצמי והתחלתי לקרוא סלונה
מאד נהניתי לקרוא סלונה
וזכרתי שאני מאד אוהבת לכתוב
ונזכרתי שלפני אותן 11-12 שנים נהניתי מאד בסדנת כתיבה בבית אריאלה (תודה דן בניה סרי)
ושכבר לא מעט אנשים אמרו לי שצריך לפתוח בלוג

מקולקציית קוטור של Dior, אביב 2011

אז שאלתי את אוסנת מי אלה ה(א)נשים האלה שכותבות(ים) בסלונה
ומי יכול לכתוב שם
ואם צריך לשלם, או אם מקבלים על זה תשלום. והיא הסבירה לי
ואמרה: כתבי. פתחי. אם לא בא לך, אל תפרסמי. כתבי, תשמרי טיוטה, שני על זה. מה שבא לך. שלך! כתבי

אז עברו עוד לא מעט חודשים, והריון לא קצר (טוב לא 9 חודשים, אבל בכל זאת הריון) ויום אחד בחודש יולי, כשהיתה לי כבר רשימה ארוכה של נושאים לפוסטים, וסופסוף מצאתי את הפוסט הפותח, העליתי את הווידוי

מקולקציית Ready to Wear של Mary Katrantzou, סתיו-חורף 2012

בקבוצת הבלוגרים של סלונה, מייד בירכו אותי נשמות טובות, והעידו שנעים כאן, וחמים ומחבק
במבט לאחור מכאן, כשאני כבר קצת מכירה, ממש אין לי מושג מי אלה היו הנשמות הטובות, פרט לאוסנת, ולדודה שעזרו לי בכניסה לעניינים

וגיליתי שזו באמת קהילה
וחמים פה ונעים

וביום שהעליתי את הפוסט הפותח שלי יצאה הקריאה לכתוב על היום הראשון בכתה א’, עבור עמותת ‘צמאון’, לרכישת ילקוטים למי שאין
ולא זכרתי שומדבר מהיום הראשון שלי בכתה א’
אבל מייד הרמתי את הכפפה, ואיכשהוא מצאתי את הכיוון והזווית
ובלי שהתכוונתי או תיכננתי מראש, הפוסט הזה ‘כתב את עצמו עם בגדים’
כלומר, בלי שהרגשתי הצטרפו תיאורי-בגדים לסיפור, והפוסט הכאילו-לא-קשור הזה, פתאום הפך לגמרי שייך לבלוג שלי ‘אופנאית’

אז אני עדיין חדשה פה, ועדיין לומדת את המהלכים והדינמיקה

אבל יצאתי לחפש אתונות – כלומר לנסות ליצור לעצמי תשתית אינטרנטית לקריירה חדשה, לפרנסה
ובינתיים יצאו הסלונות עם עם קבוצה חדשה בפייסבוק ‘עבודת קודש’ – לתמיכה בפרנסות של הבלוגריות
וכך אני מתחילה למצוא כאן גם את אותן אתונות, אבל גם מלוכה: המלכות האלה, והמלכים, שמאכלסות(ים) את ממלכת סלונה, ולומדת לאט את סיפוריהן(ם), ומוצאת בהן(ם) פירגון, ותמיכה והשראה
ושייכות וקהילה

וככל שאני כותבת יותר, כך נולדים רעיונות חדשים לכתיבה
אני חושבת יותר, ויוצרת יותר, ולומדת וחוקרת ובודקת ומצליבה מידע ו… מרוויחה ונהנית מכל דקה

כלה של Gaultier, אביב 2009

ממליצה

בחום אני ממליצה

גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה