הבלוג של חן סיון

אופנאית

מעצבת אופנה | אוהבת תרבות | מומחית בסטיילינג אישי לנשות עסקים | קניינית אישית | ייעוץ | סדנאות אופנה וסטיילינג | סידור ארונות | www.facebook.com/ChenSivanFashion

עדכונים:

פוסטים: 177

החל מיולי 2013

סוד גלוי בענף עיתונות האופנה, שבדרך כלל נסתר ממרבית הקוראות

30/01/2016

.
לפני כחודש וחצי פורסמה ב’הארץ’ כתבה גדולה ומקיפה, שבה הטילו הכותבים ספק ברמה האתית של הסיקור העיתונאי בתחום האופנה בישראל. בכתבה תוארו נורמות לא תקינות שמאפיינות את מערכות היחסים בין משרדי יחסי-ציבור לבין עיתונאי האופנה בתקשורת הישראלית. בהרחבה רבה מתואר ‘נוהל’, לפיו עיתונאים מוזמנים לאירוע יחסי-ציבור – פרזנטציה, תצוגה או השקה – שבמסגרתו הם מקבלים מתנה נאה מטעם החברה המסוקרת. בתמורה מצופה מהעיתונאי להזכיר בחיוב את המותג או את המוצרים שהוא מעוניין לקדם.

הכותבים מונים שמות של מערכות עיתונים ואתרי אינטרנט במספר לא מבוטל, שהעיתונאים במחלקות האופנה והלייף-סטייל שלהם מקבלים ‘מתנות’ באופן סדיר ושיטתי. הם מתארים מגוון של מתנות שהוצעו בשבוע שבו הועלתה הכתבה להם עצמם, במערכת מוסף ‘גלריה’ של ‘הארץ’, בשווי כולל של אלפי שקלים.
משרדי יח”צ חזקים וגדולים, ולקוחות גדולים ובעלי עוצמה בענף האופנה ובמשק הישראלי, יכולים להרשות לעצמם להעניק מתנות יקרות ערך לעיתונאים שבאים לסקר את הקולקציות שהם מקדמים. יותר מכך, יש מי שיגלה חדשות מעניינות וחשובות, אם גם לא מחמיאות, על חברת אופנה, ויימנע מפירסום העניין, כדי לשמור על מערכת היחסים הטובה עם משרדי היח”צ. יש עיתונאים שמרשים לעצמם לבקש ואף לדרוש מתנות, בתמורה ל’שירות’ שהם עושים עבור המותג, ולהתנות פירסום בתמורה או ב’מתנה’.

מעצבים צעירים בתחילת דרכם, או עסקים פחות מבוססים מבחינה כלכלית, מתקשים לעמוד בסטנדרטים האלה, ומטבע הדברים לא יכולים להגיע לידיעת הציבור, כי אין להם אפשרות להגיע אל העיתונאים בתחום. הם לא יכולים, כלכלית, לממן את החשיפה, שמשמעותה היא, לעתים קרובות, להיות או לחדול.

 

הנוהג הזה הוא סוד גלוי בקרב האנשים העושים במלאכה הזו, הגורמים המסוקרים, ומשרדי היח”צ שבתווך. אבל הוא לא ידוע לקהל הרחב. קוראת שמתבססת על ידיעות כאלה – ‘קוראים לזה תוכן ממומן’, הגדיר אחד מהמגיבים לכתבה – תחשוב ברוב המקרים שמדובר בתוכן אמתי, התרשמות אותנטית ואובייקטיבית של הכותב/ת.

.

| דוגמניות מאחורי הקלעים בתצוגת Stella Jean לקיץ 2016, שבוע האופנה מילאנו | תמונה: Shutterstock |

| דוגמניות בתצוגת Stella Jean לקיץ 2016, שבוע האופנה מילאנו | תמונה: Shutterstock |

.

בכתבת המשך, יומיים מאוחר יותר, כתבה רוני בר (שהשתתפה גם בכתבה המקורית, לצד רות פרל בהריר ואיתי שטרן) שהאשמה היא לא בעיתונאים עצמם, אלא במערכות העיתונים ובעורכים, שיצרו את מערכות היחסים של תן-לי-ואתן-לך עם בעלי החברות והממון. יתרה מכך, היא מציינת שייתכן והאשמה היא, בין היתר, בתנאי ההעסקה הבלתי אפשריים, כיום, של עיתונאי אופנה ולייף-סטייל. במקרים רבים, כתבים כאלה מקבלים שכר לא גבוה פר ידיעה או כתבה, ועליהם לקושש את מחייתם כפרי-לאנסרים בכלי תקשורת שונים. מעטים יותר ויותר העיתונאים שמועסקים כשכירים, ושמקבלים החזר על הוצאות שקשורות בעבודתם, ולכן אין פלא שהעיתונאים מתנים את הגעתם לפרזנטציות ו’אירועים’ במונית הלוך וחזור. עבור אנשים שאלה תנאי העסקתם, ה’מתנות’ שהם מקבלים מהגוף המסוקר הן השלמת הכנסה, כי בשכרם הזעום בהחלט אי אפשר לרכוש את המוצרים שהם מסקרים.
רוני בר מניחה את הבעיה לפתחה של מועצת העיתונות, ולפתחם של בעלי ומנהלי גופי התקשורת, בקריאה לחזור להעסקה ישירה של כותבים, ולהימנעות מעיסקאות שנוגדות את מהות העיתונות.

.

| Street Style בשבוע האוpנה במילאנו | תצלום: Shutterstock |

| Street Style בשבוע האופנה במילאנו | תצלום: Shutterstock |

.

והבלוגרים?

בשנים האחרונות עולם התקשורת העולמי והמקומי זוכים ל’שחקן’ חדש בתחום. בעצם, אינספור שחקנים חדשים כאלה. הבלוגרים.
עולם הבלוגים הוא פלוראליסטי ודמוקרטי, וכל אחד בעצם יכול לכתוב מה שהוא רוצה. כבלוגרים, אנחנו לא מחוייבים לכללי אתיקה כלשהם, פרט לגבולות שאנחנו, הכותבים, מציבים לעצמנו. רוב הבלוגרים בישראל לא מקבלים תמורה כספית כלשהי בעבור הכתיבה שלהם. הם לא מתפרנסים מהכתיבה, אם כי הם משקיעים זמן רב בהגעה לאותם אירועי יח”צ, פרזנטציות או תצוגות, ובכתיבה על המוצרים והחברות. התמורה היחידה שהם בעצם מקבלים היא אותה מתנה מטעם.
בלוגריות רבות אף ציינו בפניי שהן מצפות לתמורה עבור הזמן שלהן, והפירסום והחשיפה שהן מספקות לחברה המסוקרת. תוכן ממומן בלי מסכות.
כאן הופך מימון ההסעות למתקבל על הדעת, וכך גם התמורות – הסמליות והסמליות פחות.

 

בלוגים בעולם

השבוע נקלעתי במקרה לשיחה עם אשה צעירה, שבעלה סיים לימודי עיצוב אופנה ב’שנקר’ לפני שנים אחדות, ויחד הם ניסו להקים עסק בתחום. כיוון שהשוק הישראלי קטן, וכוח הקניה הפוטנציאלי המצטבר בו הוא נמוך, יחסית, רצו היא ובעלה לשווק את המותג שלהם בחו”ל. לצורך כך הם פנו למספר בלוגריות אופנה בינלאומיות, שכותבות בשפה האנגלית, בהצעה להתנסות במוצרים (על חשבון המותג, כמובן), ולכתוב עליהם. התגובה כללה, כמובן, דרישה לקבל מגוון רחב של מוצרים – בחינם – לפי בחירת הבלוגרית, מתוך הקטלוג. בנוסף, שלחו הבלוגריות מחירון לסוגי החשיפה השונים: תמונה בגודל מסויים, תמונה גדולה יותר, מספר תמונות, סקירה בת X מלים… לכל דבר יש מחיר.

מסתבר שבלוגים מובילי-דעה בשפה האנגלית הם גופי-תקשורת עצמאיים רבי עוצמה. מי שרוצה להנות מהמוניטין שהם צברו, ומהקהל הרחב שעוקב אחריהם – שישלם.
אני חייבת להודות שזה נשמע לי מוצדק לחלוטין: פרסום שווה כסף. הרבה כסף!
ככה הבלוגרית יכולה להרשות להעצמה תמיד להתחדש במגוון עצום של פריטי הלבשה ואביזרים, היא מתפרנסת בכבוד, ועסקים שמעוניינים בחשיפה העצומה של בלוג כזה יוצאים רק מורווחים מהעסקה.
אם הם יכולים לעמוד בתנאים הכספיים.

בת שיחי ובעלה פנו לעיסוקים אחרים. חלום ההצלחה בעולם האופנה נשאר מאחור.

.

| תצוגת Desiual, שבוע האופנה ניו-יורק | תצלום: Shutterstock |

| תצוגת Desiual, שבוע האופנה ניו-יורק | תצלום: Shutterstock |

.

איפה אני בכל זה?

כשפתחתי את הבלוג הזה, כוונתי היתה להציג לקוראות בו (טוב, גם לקוראים) נושאים בעולם האופנה, מהזווית האישית שלי. כך כתבתי הרבה על סטיילינג, אבל גם על העובדה הלא פופולארית שאני מעדיפה קניות בחנות בשר ודם (בטון וזכוכית) על פני קניות און-ליין, על מחירים כבדים של תעשיית ההלבשה ועוד.

אם כתבתי על מעצב, חנות או קולקציה, אלו היו פוסטים שנוצרו ביוזמתי, מתוך כוונה לפרגן.
מראש בחרתי בכתיבה חיובית, מתוך הידיעה שהבלוג הזה הוא הממלכה שלי ואני לא מחוייבת בו באובייקטיביות, או בסיקור בעל אופי עיתונאי. לעתים, בסוף פגישה כזו, קיבלתי גם מתנה מהמעצבת שאת עבודתה סיקרתי. במקרים אחרים – לא, וגם לא ציפיתי.

אבל רציתי ללכת לתצוגות ופרזנטציות, לכן נעזרתי ברשימה און-ליין של משרדי יח”צ ושלחתי להם מכתב שבו אני מציגה את עצמי ואת הבלוג שלי, ומבקשת שיכללו אותי ברשימות המוזמנים שלהם.
התחלתי לקבל ים של מיילים עם פק-שוטים (תמונות של מוצרים) שמשרדי היח”צ השונים מעוניינים לקדם.
כיוון שאני לא נחשבת בשורה הראשונה של מובילות הדעה בתחום (וכנראה כבר מזמן עברתי את הגיל הנכון), לרוב אני מוזמנת רק אחת ל…, ורק ל’אירועים’ מסדר גודל מסויים (באלו אני לא כוללת תצוגות שאליהן אני מוזמנת באמצעות מערכת ‘סלונה’).
מתוך השאיפה להיות נאמנה לעצמי, אני נענית רק למעט מאד מההזמנות, כאשר יש לי עניין אישי במותגים או הנושאים. כך אני יודעת שאוכל בלב שלם לספק את ה’תמורה’ ל’השקעה’ שהם משקיעים בי: מונית, כיבוד, מתנה…

.

| פשיוניסטות בדרך לתצוגה בשבוע האופנה, במילאנו | תצלום: Shutterstock |

| פשיוניסטות בדרך לתצוגה בשבוע האופנה, במילאנו | תצלום: Shutterstock |

 

בשורה התחתונה

צמד הכתבות האלה ב’הארץ’ חידדו עבורי את השאלה של התוכן המוזמן, ואת שאלת המקום שלי כ’מוכרת אופנה’, כפי שהתנסחה אחת הקוראות שלי.
איך אנהג בנושא?
כרגע נראה לי שאהיה אפילו יותר בררנית, ואקפיד לכתוב על נושאים שאני מוכנה בלב שלם לעמוד מאחוריהם.

תמיד אשמח לסקר תצוגות של בתי ספר לעיצוב, וסיפורים מעניינים של יוצרים צעירים.

 

עוד מהבלוג של חן סיון

תצוגה מקדימה

על כנפי הכסף

. זה קורה ברחוב, בבית הספר של היורש, בקניון או בנחל הג'ילבון, תוך-כדי טיול משפחות: אני מחמיאה לנשים מכסיפות שיער, שנקרות בדרכי רוב המוחמאות מחייכות בשמחה. חלקן הקטן מסתכלות עליי כאילו נפלתי על הראש ממקום גבוה במיוחד השיער...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

טייץ הם לא מכנסיים | גרבונים הם לא טייץ!

. טייץ הם לא מכנסיים וגם, למען הסר ספק, גרבונים הם לא טייץ! סוגיית הגרבונים-טייץ-מכנסיים מטרידה אותי כל חורף מחדש. הגיע הזמן לטיפול שורש האופנה מכתיבה לנו מכנסיים הולכים ונצמדים, כמו העור חלקנו לובשות מכנסיים שהם כל כך...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לפרגן, לפרגן. לפרגן!

. | בית יוסף ויעקב בהדרו | . האהבה שלי לאופנה היא בעלת שורשים עמוקים בעולם החומרים הטקסטיליים בדים, מרקמים, צבעים, דפוסים אהבה מיוחדת יש  לי לבדי ריפוד, כאלה שמשמשים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה