| האיש קנה פרחים ביום ששי | זה לא לך, הוא אמר, זה לבלוג | עד שנזכרתי לצלם הם כבר גוועו בחם-לח התל-אביבי |

\

לפני שנה בדיוק, ב-14 ביולי 2013, עלה הפוסט הראשון בבלוג שלי: וידוי
בהתחלה קראתי לבלוג ‘אופנאית – לא פשיוניסטה’
מהר מאד הרגשתי שהשם הזה כבד מדי. הוא נשאר – ‘אופנאית’
רק זמן מה מאוחר יותר הבנתי, כאילו במכת איך-לא-חשבתי-על-זה-קודם, שמילולית אופנאית = Fashionist

פתאום הבנתי גם את המושג ‘פשיוניסטה’ באופן רחב יותר
אם אז, לפני שנה, חשבתי שפשיוניסטה היא זו שמקדישה את כל הכנסתה הפנויה, מרצה וזמנה ליצירת האאוטפיט הבא, היום אני יודעת שפשיוניסטה היא (או הוא) אדם שאופנה היא עיסוקו

כשהייתי סטודנטית בשנקר, נסעו תלמידים לדיסלדורף לתערוכת בדים, וחזרו ממנה עם מדבקות: Fashion Is My Profession
ככה. פשיוניסטה. אני

\

* * *

\

חזרתי לקרוא את ה’וידוי’ הזה, בבחינת ספירת מלאי
ראיתי שלא הצבתי לעצמי, בפוסט, שום מטרות, אלא לשתף את העולם-הקורא-עברית בידע וברעיונות שלי בנושא אופנה
ובכן, אכן שיתפתי. בנושאים רבים שסובבים סביב הנושא הזה ששמו ‘אופנה’ שהלך והתרחב לפני עיני, ממלא חלקים גדולים יותר ביותר מחיי, וממלא אותי בשמחת עשיה וחדוות יצירה

כל נושא שמעניין אותי, אני חוקרת, בודקת ולומדת
אני קוראת לזה ‘האוניברסיטה של הבלוג’
ככה, בלי תנאי קבלה, בלי השלמות ובלי תכנית לימודים קשוחה, מובנית, אני לומדת
כמה כיף לי ללמוד

סלונה גם היא מספקת לי ולכולנו, מדי פעם, הזדמנויות ללמידה:
סדנאות הכתיבה והבלוגינג של אוסנת עופר וצפריר בשן, סדנת צילום של יעל ברזילי, סדנאות לשיכלול השימוש בפייסבוק, של פריידי מרגלית, ושל מורן מישל
ובמסגרת עצמאית גם סדנאות הבלוגינג והפינטרסט של יונית צוק

האוניברסיטה של הבלוג, כבר אמרתי

זכיתי

\ 

* * *

\

עוד מטרה שהצבתי לעצמי ביני לביני היא להעלות פוסט אחד לפחות כל שבוע
לא כל שבוע העליתי פוסט
היו שבועות שלא מצאתי את הכוחות ואת הפנאי המנטאלי לכתוב, והיו נושאים שהיו לי כבדים עד כי התעכבו זמן רב, גם אם היו לי חשובים, או נראה לי שיביאו תועלות לקוראות אותי

אבל הפוסט הזה הוא מספר 52 בבלוג שלי, כך שבממוצע העליתי כמעט פוסט אחד בשבוע

עסקתי בדברים יפים, בטרנדים, במעצבים ובתצוגות, באביזרים ובהיסטוריה, בעניינים שבאקולוגיה-חברתית (כמו שאני קוראת לזה) בהקשרים של אופנה, באמנות ובהשראה

כתבתי גם על דברים אחרים
נושאים אישיים יותר, נושאים של נתינה לחברה

בזכותה של שלומית ליקה כתבתי גם על ספרים. בינתיים רק שניים, אבל שלומית היא זו ש’באשמתה’ אני קוראת ספרים בכלל…
(בתכנית לשנה הקרובה, לפתוח בלוג נוסף שיוקדש לאהבת הספרים שלי)

שלושה פוסטים שעלו בבלוג שלי, כבר לא שם יותר
אחד כי היה נכון לזמן ולאירוע מסויימים והוא כבר לא רלוונטי
שניים כי לא הייתי שלמה איתם

מצאתי שאני נדרשת לבררנות כאשר אני נענית להזמנות לסקור קולקציות או מוצרים, ליזום את הקשרים בעצמי, או שעניין יהיה הדדי

\

* * *

\

מה עוד?

זכיתי בחברות חדשות, בגיל שזה כבר לגמרי לא מובן מאליו למצוא כאלה
ובדודה אחת ויחידה שאין כמותה
למעשה, יש לי היום יותר חברות מאשר בכל תקופה אחרת בחיי, ותקופה זו מאופיינת גם בחידוש קשרים ישנים מחיי, דבר משמח בפני עצמו
נשים קוראות, נשים יוצרות וכותבות, נשים פעילות ותורמות לקהילה
נשים אוהבות. ואני אוהבת אותן

אני אוהבת אתכן, אתן שומעות?

\

* * *

\

וזכיתי בכתיבה
אהבה ותיקה מאד שלי
האיש שלי אומר שמאז שפתחתי בלוג אני מאושרת, וכשאני מאושרת – למרות שאני מאד עסוקה ועמוסה – גם הבית מאושר יותר

זכיתי

—–

הפרחים מאתר Shutterstock