הבלוג של cheelly33

cheelly33

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מנובמבר 2013

אם היו מבקשים ממני לציין נקודות בולטות באישיות שלי, אין לי ספק שאחת מהן היתה “נוסטלגית”. כזאת אני.
אחד הדברים האהובים עליי הוא לפשפש בזכרונות העבר, להיזכר בסיפורים ובסיטואציות.

יש לי זיכרון טוב. יש שיגידו אפילו טוב מאוד. אני לא מתכחשת לזה אבל חייבת להודות שבשנים האחרונות, הגיל כנראה מראה את אותותיו והזיכרון הזה נחלש. ועדיין, יש דברים שאני זוכרת בפרטי פרטים שאפילו מפחידים אותי.
תקחו את הזיכרון הטוב, את הנטייה להתרפק על העבר, את הצורך שלי לשמור דברים (שלא לומר אגרנות כפייתית) ותוסיפו לזה את האהבה למוסיקה, והרי לכם מתכון למכונת זמן משומנת היטב.
וכאילו בהזמנה החלו עכשיו בהכנות קדחתניות לכנס מחזורים של שבט הצופים שהייתי בו בילדותי. השבט הכי טוב בתל אביב (יש מצב שבארץ כולה) – שבט הנשיא. 

את הרומן שלי עם הצופים התחלתי עוד הרבה לפני הגיל “החוקי” של כניסה למסגרת. יש לי אחים גדולים ממני, שבזכותם נחשפתי לדבר הנפלא הזה בגילאים צעירים מאוד. 

למשל, הזיכרון הפיסי הראשון שיש לי מהשבט הוא שאחותי נאלצה לקחת אותי איתה לשבט (כי ההורים לא היו בבית) בזמן הכנות לאיזה טקס אש. הייתי אז בת 8. התרוצצתי בין כל בני הנוער שהתהלכו שם עם חבלים, יוטות וסנאדות עד שאחת מהן חבטה בי בראש. אני ממש זוכרת את עצמי עומדת מתחת לשער האדום (היום זה כבר חלק מנתיבי איילון) וצורחת את נשמתי. אבל התקרית הזו לא גרמה לי להירתע מהמקום. להפך. כרתתי איתו ברית דמים :-)

שנה אחרי כן, בת 9, נכנסתי והפכתי להיות באופן רשמי חניכה.  ונשארתי שם 9 שנים.
4 השנים האחרונות, הן 4 שנים משמעותיות מאוד בחיים שלי ואפשר לומר שהן עיצבו אותי להיות מי שאני. היום מצחיק אותי לחשוב על כמה לקחנו את עצמנו ברצינות והאמנו בלב שלם שנשנה את העולם. ובכלל, בתמימות הזו שחיינו בה (היום היו אומרים שאנחנו חיים בסרט… או בלה לה לנד…). 

עכשיו אני לוקחת חלק בצוות הארגון של הכנס. לא התכוונתי אבל כשחניך שלך פונה אליך, לא משנה איפה תהיי ובאיזה שלב בחיים שלך – את תתייצבי.  כי ככה זה בשבט הנשיא. זה לתמיד. (לפעמים אני שואלת את עצמי עד מתי אני אבדוק באינטרנט אם שבט הנשיא לקח “מחנאות” מקום ראשון במחנה הקיץ? :-) )
יש התרגשות באוויר וגם לא מעט חששות. כי כשאת שטה על גלי הנוסטלגיה ונזכרת בעבר, הוא תמיד צבוע בצבעים וורודים וגם אף אחד לא מתערב לך בזכרונות. אַת שם. אַת והסיפור. ומעבר לזה, תמיד נשאלת השאלה אם עשית מספיק בחיים האלה כדי לבוא ולהיות גאה לחלוק את זה עם אנשים מהעבר. אז נכון, לא התחתנתי ואין לי עדיין ילדים. אבל הי, קולות מהעבר, חייתי עד עכשיו חיים שלמים ומלאים, עשיתי לא מעט, חוויתי המון ותרמתי בכל מקום שהייתי בו. אז בבקשה מכם, אל תשפטו, טוב?
והכי חשוב- תבואו!

embedded by Embedded Video

נ.ב – אם קראת את הפוסט ואת/ה בוגר/ת שבט הנשיא, את/ה מוזמן/ת להיכנס לקישור הבא ולהירשם לכנס (שיתקיים ב- 29/5/2014):
https://docs.google.com/forms/d/1k3wOJtJ5s5uYqnwo1tl_VCHTlZQffkhk_yibo8R6wZo/viewform

עוד מהבלוג של cheelly33

תצוגה מקדימה

אוי נוסטלגיה...

אני יודעת שאני כבר בת 37 ועברו המון שנים מאז תקופת בית הספר, ועדיין.. יש סיפורים שחיים אצלי בזכרון בצורה מאוד מוחשית. כאילו קרו אתמול. אומרים שטראומות נחקקות בזיכרון חזק יותר מארועים משמחים. אני לא יודעת אם להגדיר את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי! אני כל כך גרועה בכל מה שקשור בהתמדה, אבל מי יודע? אולי הפעם זה ילך. אחרי ששמעתי לאחרונה לא פעם ולא פעמיים שאני חייבת לעשות משהו עם הכתיבה שלי (זו הזדמנות לומר תודה לכל המחמיאים :-) ) וגם, אחרי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עניין של חיים או מוות

רגע של רצינות. יש פעולות יומיומיות שנראות לנו כ"כ מובנות מאליהן, שאנחנו אפילו לא משקיעים בהן מחשבה. הדוגמה הכי פשוטה היא לאכול למשל. אנחנו רעבים (לפעמים גם כשלא ממש), אנחנו פותחים את המקרר ומוצאים מה לאכול כדי להשביע את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה