הבלוג של cheelly33

cheelly33

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מנובמבר 2013

אני יודעת שאני כבר בת 37 ועברו המון שנים מאז תקופת בית הספר, ועדיין.. יש סיפורים שחיים אצלי בזכרון בצורה מאוד מוחשית. כאילו קרו אתמול.

אומרים שטראומות נחקקות בזיכרון חזק יותר מארועים משמחים. אני לא יודעת אם להגדיר את הסיפורים שאני זוכרת כטראומות בהכרח, אבל בכולם יש מוטיב של אינטראקציה שלילית עם מורה שהסתיימה בחיוך מסויים מצדי. עדיף לצחוק מזה, לא?

ולמה אני נזכרת בזה עכשיו,ככה פתאום? אולי מפני שלאחרונה פצחתי במבצע סריקת נגטיבים ישנים שמצאתי בכל מיני חורים בבית (ובבית ההורים). ואולי זה גם החורף… (על מי אני עובדת? חוץ מכמה ימי סופה אי אפשר ממש לקרוא למה שקורה מסביב חורף). בכל מקרה, באחד מהנגטיבים מצאתי תמונות שצולמו בחולות חולון.

סיפור שהיה כך היה:

בסוף כיתה יא’, המורה שלי לביולוגיה שנקרא לה לצורך העניין ז’ (ואני נשבעת שזה בגלל שהשם שלה מתחיל באות הזו) מבקשת מאיתנו לבחור נושא לביוטופ מתוך רשימת נושאים שהיא סיפקה לנו. הנושא שהכי משך אותי היה צבאים. לא, לא מדובר בשגיאת כתיב או טעות הקלדה. צבאים= צבי (החיה) ברבים. אם להיות כנה, לא באמת עניין אותי הנושא הזה, אבל שמעתי שמועה שמדובר בסה”כ ב- 4 מפגשים בתנאי פנימייה (בי”ס שדה מעגן מיכאל) שנמשכים סוף שבוע כל אחד והמשמעות של זה – שצריך פחות להתאמץ. ואני, אם להגדיר את זה בעדינות, לא הייתי תלמידה חרוצה במיוחד…

ז’ אמרה לי שהיא תיצור קשר עם בית ספר שדה מעגן מיכאל ותרשום אותי ואת מאיה השותפה שלי לפרוייקט. פה הייתי צריכה לחשוד. ז’ לא חיבבה אותי במיוחד ואין לי מושג למה חשבתי שהיא באמת תעשה עבורי טובה שכזו. לא כל שכן, מדובר היה באחד הנושאים המבוקשים (אחרי שמורת האלמוגים באילת…).

התחילה  שנת הלימודים הבאה. כיתה יב’. ובקרוב צריכים כבר להתחיל את הביוטופ עצמו. בצעד חריג, הגדלתי ראש והחלטתי ליצור קשר עם בי”ס שדה כדי לברר מתי המפגש הראשון.
הבחורה שהיתה בצידו השני של הקו שאלה אותי לשמי כדי לבדוק אם אני מופיעה ברשימה של משתתפי הביוטופ ואני המתנתי מעבר לקו בציפייה גדולה עם עט ונייר כדי לרשום את הפרטים. רק שאז, היא חוזרת אליי ומסבירה לי בקצרה שאין לה מושג למה, אבל השם שלי לא מופיע ושכדאי שאני אברר עם המורה שלי אם היא באמת רשמה אותנו.אני דווקא ידעתי למה היא לא מצאה את השם שלי אבל עשיתי מה שהייתי צריכה וכבר למחרת ניגשתי למורה כדי לברר את העניין ו…כמה לא מפתיע… היא התחילה למלמל כל מיני דברים. אפשר לסכם את זה בקצרה- היא פשוט שיקרה לי בפרצוף.
טוב, מה עושים עכשיו? לביוטופ הזה כבר אין מקום מן הסתם. אז ז’ מסתכלת עליי ומודיעה לי שאין מה לעשות ונשאר רק נושא אחד- רתם המדבר.
סירייסלי?? את באמת מצפה שאני אעשה ביוטופ על צמח משעמם?? שאני אשקיע ואסע ל-8 מפגשים באיזשהו חור?
אז זהו שכן. זה בדיוק מה שהיא ציפתה ואילצה אותי לעשות.

כאילו לא די בנושא המשמים, המקום בו נערכות התצפיות- חולות חולון. ממש ליד שכונת ג’סי כהן (אלוהים יודע אם המקום עדיין קיים או שכבר בנו עליו מגדלים ושכונה צפופה). אני חושבת שהגעתי אולי למפגש אחד וגם בו לא ממש טרחתי לרשום משהו (אם זכרוני אינו מטעה אותי כן טרחתי להביא טייפ מנהלים כדי להקליט ואחרי זה מצאתי גם מישהי שהיתה מוכנה להקשיב לשיממון הזה ולסכם עבורי את מה שנאמר).

השנה חלפה לה ואוטוטו צריך להגיש את הביוטופ. דבר שהוא קצת בעייתי כשלא ממש נעשו תצפיות בשטח, מדידות וכו’.  אבל הי, מתישהו במהלך השנה הזו לקחתי איזה אורגניזם אחד הביתה לכמה ימים (גרביל מתקתק שאפשר לכתוב עליו פוסט שלם. אולי בהזדמנות).

ושוב אני נמצאת בנקודה שבה אני תוהה- מה עושים??
למזלי, עוד זוג חברים לכיתה “זכו” לעשות את הביוטופ שלהם באותו מקום רק על נושא אחר וגם הם ממש כמוני (ומאיה שותפתי) לא ממש השקיעו במשך השנה. יחד התכנסנו לסיעור מוחות כדי לראות איך אנחנו משלימים לפחות את החלק הראייתי במחקר שהיינו אמורים לעשות. קרי, תמונות מהשטח. מסתבר שסיעור מוחות הוא דבר חשוב כי מצאנו פתרון.

וכך,מצאנו את עצמנו אורזים תיק עם מס’ פריטי לבוש (עם דגש על פריטי לבוש מעונות שונות של השנה), אספנו גם ציוד מקצועי (כלי מדידה וכו’), שק”ש (מזל שהיינו כולנו בצופים) וכמובן חטיפים (הצבא צועד על קיבתו…). עלינו על הרכב בשעת צהרים מאוחרת ונסענו אל היעד- חולון!

כשהגענו אל השטח עוד היה אור יום מלא- הצטלמנו.
החלו דמדומים- החלפנו בגדים והצטלמנו.
השמש שקעה והיה חושך(אבל כזה של שעות הערב. עוד לא ממש ממש חושך)- החלפנו בגדים, סדרנו מסביב את המלכודות, מכשירי המדידה והצטלמנו.
ערב קצת יותר מאוחר, פרסנו את שקי השינה והצטלמנו בתוכם.
אחרי זה גם הצטלמנו מתעסקים במכשירי המדידה וכביכול שמחים על לכידת ‘שקר כלשהו’ במלכודת.
התוצאה: סדרה של צילומים בשטח כאילו היינו שם בכל שעות היממה בכל עונות השנה.

גם היום, כשאני חושבת על זה – זה היה גאוני!
אם מישהו ממש מתעניין, את הנתונים ושאר המידע התאורטי שיש בביוטופ פשוט העתקנו ממישהו שעשה את הביוטופ כמה שנים לפנינו…
הציון אגב, היה נמוך יחסית לביוטופ (70 ומשהו אני חושבת) והמקור שממנו העתקנו קיבל 95- אבל מה אני אגיד לז’? ששנה או שנתיים לפני זה היא נתנה לאותה עבודה (רק עם תמונות אחרות) ציון גבוה ב20 נקודות?? נכון, שיקרנו, אבל היתה לנו מורה מצויינת לשקרים…

ולהלן מס’ תמונות שמצאתי במסגרת פרוייקט סריקת הנגטיבים שלי:

מאיה בין שיחי רתם המדבר המרתקים

מאיה בין שיחי רתם המדבר המרתקים

מדידות בשעת ערביים

מדידות בשעת ערביים

כך נראה אושר של תפיסת שקר כלשהו במלכודת

כך נראה אושר של תפיסת שקר כלשהו במלכודת

נושאת בגאון את השלל

נושאת בגאון את השלל

כבר חושך... מאיה ואני מסכמות את החוויות לאור פנס

כבר חושך... מאיה ואני מסכמות את החוויות לאור פנס

חרוצה שכמותי משננת את החומר

חרוצה שכמותי משננת את החומר

גם מאיה חרוצה. אגב, חדי אבחנה יוכלו לראות את הבמבה בקופסא האדומה

גם מאיה חרוצה. אגב, חדי אבחנה יוכלו לראות את הבמבה בקופסא האדומה

מנוחת ציידת הגרבילים הדמיוניים

מנוחת ציידת הגרבילים הדמיוניים

נראה אמין?  תגידו אתם…

נ.ב – אחד האורגניזמים בביוטופ המשמים הזה דווקא היה צבי ארץ ישראלי. לא שיצא לנו לראות אותו (אולי אם היינו מגיעים לשטח באמת ,זה היה קורה) אבל את הגללים שלו הבאנו כאחד מהמיצגים… מגיע לז’ שתתעסק קצת בחרא..

עוד מהבלוג של cheelly33

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי! אני כל כך גרועה בכל מה שקשור בהתמדה, אבל מי יודע? אולי הפעם זה ילך. אחרי ששמעתי לאחרונה לא פעם ולא פעמיים שאני חייבת לעשות משהו עם הכתיבה שלי (זו הזדמנות לומר תודה לכל המחמיאים :-) ) וגם, אחרי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עניין של חיים או מוות

רגע של רצינות. יש פעולות יומיומיות שנראות לנו כ"כ מובנות מאליהן, שאנחנו אפילו לא משקיעים בהן מחשבה. הדוגמה הכי פשוטה היא לאכול למשל. אנחנו רעבים (לפעמים גם כשלא ממש), אנחנו פותחים את המקרר ומוצאים מה לאכול כדי להשביע את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

אלחש לקירות: אריק מת... אריק מת

בדף של שלמה ארצי (יבדל"א) העלו סרטונים מרגע ההודעה על פטירתו של אריק. המחזה של שלמה יושב , בוכה ושותק, בזמן שהקהל שר את "האיש ההוא" הוא רגע מזוקק של תמצית האנושיות. ובראש רצו לי המילים : "ובשבריר שניה מתרסקות עיניך, מתרסקות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה