הבלוג של cheelly33

cheelly33

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מנובמבר 2013

18/12/2013

לא היה לי על מה לכתוב השבוע, כנראה שמרפי זיהה את הבעיה והחליט להעניק לי אחלה חומר לפוסט…

אז סיפור שהיה כך היה:

20:20 – יוצאת מהעבודה.

20:22- מתחילה את הנסיעה לכיוון הבית תוך פנטזיות על מקלחת חמה. בזווית העין מזהה נורה לא מוכרת דלוקה לה שם בפינה השמאלית של לוח המחוונים. מדחיקה.

20:25- בזמן שאני ממתינה ברמזור לקראת הירידה מקיבוץ גלויות לכיוון נתיבי איילון, אני מתקרבת לרכב שלפניי מעט כדי לבדוק אם יש לי אורות. יש (עדיין…).  העובדה שהאור שבלוח המחוונים מעומעם מטרידה אותי אבל לא מספיק כדי שאעצור (טעות!!!)

20:26 – אני באיילון. נורה נוספת נדלקת. פה חשדתי. והתחלתי לגייס אמונה ולשאת תפילות להצליח להגיע הביתה. עיקר המאמצים היו בנסיונות לדבר אל ליבו (מנועו) של עמוס, רכבי האהוב, שרק יצליח להגיע להדר יוסף. רק לא איילון… רק לא איילו..

20:29- עמוס מחליט שאורות זה לחלשים. אני מצידי, מנסה לאותת ולהתחיל לחתוך לשוליים. נאדה. אופס, בעיה. אני מנסה להדליק את נורות האזהרה- אין תגובה. בעיה חמורה!!

בשלב הזה אני בוחרת בשיטה עתיקה ומנסה להשתמש בידיים כדי לסמן לרכבים שמאחוריי שמשהו לא תקין (אני בטוחה שכל הגברים בשלב הזה כבר מביטים בי ומסננים בין שינהם : “נו, בטח.. נהגת” / “מי נתן לך רשיון?” וכד’). הרכב מאחוריי, מצוייד בשלושה עלמי חן קולט את המצב ומפעיל את אורות האזהרה שלו.
עוד שנייה מחלף השלום ואני בנתיב האמצעי. זה בדיוק הזמן שעמוס מחליט שמספיק לו. הוא חייב לישון קצת… ונודם. שני עלמי חן (מתוך השלושה, כי השלישי נשאר לנהוג :-) ) מזנקים מהרכב שמאחוריי, כשאני עוטה על עצמי את האפוד הזוהר ועוצרת בידיי את התנועה ( איזה מזל שבחרתי ללבוש היום את הסווטשירט של סופרמן!!!). אני עוצרת את התנועה (פאקינג איילון בשעות הערב…כן?!) והם דוחפים את עמוס לשולי הכביש.
אני מודה להם מקרב לבי ואנחנו נפרדים לשלום (במחלף השלום, כמה סמלי…)

20:35 – אני נוברת בתוך תא המטען ומוצאת את המשולש (ועל הדרך מגלה שיש לי שני סטים של כבלים ברכב. לכל מקרה שלא יהיה :-) ) וכאזרחית למופת אני שמה משולש אזהרה במרחק של כשלושה מטרים מהאוטו.
20:40 – טלפון לחברת הגרירה. כצפוי, פקידה אדישה ופלגמטית על הקו.  אני מסבירה לה שאני תקועה באיילון עם רכב בקומה ושאני ממש זקוקה לגרר.
“זה ייקח עד ארבע שעות” היא עונה לי. ואני עונה לה שמילא שאני אחזיק מעמד בקור הזה ארבע שעות אבל מי ערב לי שהסוללה שלי תחזיק מעמד? היא מתחילה לשאול אותי אם יש לי עוד מספר אבל תוך כדי מבינה שהיא הוציאה עכשיו משפט מטומטם מהפה ומציעה שננתק את השיחה כדי שתשאר לי סוללה.
[אגב, את הסאגה התחלתי עם 76% סוללה ב21:15 אני כבר נותרת רק עם 52% ואני בעיקר עסוקה בלסנן "ברכות לבביות" לאפל על משך חיי הסוללה מאז העדכון של הios7.]

לענייננו, בשעה 22:40 הגרר מגיע (בדיוק עם אבא שלי שלא הצליח להתאפק ולשבת בבית בידיעה שביתו עם פוטנציאל רציני להפוך לאיש שלג עם אפוד זוהר) וגם פה אני זוכה הפתעה נעימה בדמותו של נהג אדיב וחביב במיוחד. כן, יש אנשים טובים בעולם הזה שמצליחים להפוך חוויה מבאסת מהתחת (הקפוא) לקצת פחות נוראית ממה שיכלה להיות.
עמוס יבלה את הלילה בחניון המוסך ומחר בבוקר אני אצטרף אליו כדי להעניק לו את תשומת הלב שכנראה היתה חסרה לו.. מי אמר שלרכבים אין נשמה?

והעיקר, אני אחרי מקלחת חמה. כי על פנטזיות לא מוותרים!

לא יכולתי להתאפק וצילמתי קצת את החוויות, כי ממילא האחוזים של הסוללה צנחו להם ;-)

אזרחות למופת

אזרחות למופת

ממתינה לגרר

ממתינה לגרר

מי שלא קופא- צהוב :-)

מי שלא קופא- צהוב :-)

עוד מהבלוג של cheelly33

תצוגה מקדימה

אוי נוסטלגיה...

אני יודעת שאני כבר בת 37 ועברו המון שנים מאז תקופת בית הספר, ועדיין.. יש סיפורים שחיים אצלי בזכרון בצורה מאוד מוחשית. כאילו קרו אתמול. אומרים שטראומות נחקקות בזיכרון חזק יותר מארועים משמחים. אני לא יודעת אם להגדיר את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי! אני כל כך גרועה בכל מה שקשור בהתמדה, אבל מי יודע? אולי הפעם זה ילך. אחרי ששמעתי לאחרונה לא פעם ולא פעמיים שאני חייבת לעשות משהו עם הכתיבה שלי (זו הזדמנות לומר תודה לכל המחמיאים :-) ) וגם, אחרי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עניין של חיים או מוות

רגע של רצינות. יש פעולות יומיומיות שנראות לנו כ"כ מובנות מאליהן, שאנחנו אפילו לא משקיעים בהן מחשבה. הדוגמה הכי פשוטה היא לאכול למשל. אנחנו רעבים (לפעמים גם כשלא ממש), אנחנו פותחים את המקרר ומוצאים מה לאכול כדי להשביע את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה